1. בפניי ערעורו של טור' ת. מ. על החלטת בית הדין קמא להורות על הארכת מעצרו הממשי עד יום 8 ספט' 2013.
המערער חשוד בהשתמטות משירות צבאי, בכך שלא התייצב לצו קריאה לשירות סדיר שזימנו לתאריך 1.2.2011.
המערער נעצר ביום 1 ספט' 2013 בגין חשד להיעדרות מן השירות כאמור. תיקו האישי טרם אותר, והתביעה הציגה בפני בית הדין קמא, ואף בפניי, פלטי מערכת ממוחשבת של לשכת הגיוס אודות הקשר עם המערער עם רשויות הצבא וכן תעודת עובד ציבור אודות משלוח צו הקריאה לכתובתו הידועה לרשויות הצבא.
2. בית הדין קמא הורה על מעצרו הממשי של המערער, בסוברו כי בשלב הנוכחי, הראיות שהוצגו בפניו מבססות "חשד סביר" לביצוע עבירה באופן המצדיק כי תינתן לרשות החוקרת אפשרות להמשיך ולסיים את החקירה. יחד עם זאת בית הדין קבע כי על המשיבה להמציא את מלוא חומר החקירה עד למחרת חג ראש השנה, מועד בו המערער יהא עצור כשמונה ימים.
3. המערער שב וטען בפניי בעניין תשתית הראיות, כשלהשקפתו אין בראיות שהוצגו כאמור, משום ביסוס ידיעתו אודות צו הגיוס שהוצא בעניינו. נטען כי המערער עקר לכתובת אחרת ולא קיבל לידיו את צו הגיוס, וכי אין תיעוד אודות שיחות טלפוניות עם המערער ממועד הגיוס שנקבע, שיחות שהיה בהן בכדי להעמידו על חובת ההתייצבות. המערער עתר להעבירו לחלופת מעצר עד השגת מלוא תשתית הראיות בעניינו, וככל שזו תושג.
4. התובע שב ופירט את הראיות האמורות והוסיף כי על המערער חלה חובת התייצבות יזומה כלפי מי שמעמדו כבן ישיבות בוטל, מכוח חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אמונתם, התשס"ב-2002. עובדה זו הייתה ידועה למערער היטב כמשתקף מאמרתו, ובחובה זו לא עמד. מכל מקום, צו הקריאה נשלח לכתובת הידועה, ואף בכך די בכדי להעמידו על חובת הגיוס שהוטלה עליו.
עוד צוין, כי נעשים מאמצים להשיג את תיק המלש"ב בעניינו של המערער וזה טרם אותר. בהתבסס על תשתית הראיות האמורה עתר לדחיית הערעור.
דיון והכרעה:
5. אכן שאלת הבסיס הניצבת בפניי היא אם תשתית הראיות הראשונית שהציגה המאשימה מבססת חשד סביר המצדיק העמקת החקירה.
אין חולק כי החשדות הנדונים לביצוע עבירה של היעדרות מן השירות מקימים עילת מעצר מובהקת, של "מסוכנות צבאית" שמא ישוב ויעדר מן השירות בייחוד לאור משכה הארוך של ההיעדרות המיוחסת. כן מתעורר החשש כי המערער יימלט מאימת הדין, בייחוד שעה שבעניינו המערער נעצר בשדה התעופה (ראה ע"מ 1/09
טור' סולסן נ' התובע הצבאי הראשי (2009)).
עיקר הדיון בפניי נסב סביב קיום תשתית ראיות לכאורית, לאותם חשדות המקימים עילת מעצר כאמור. לעניין זה דעתי כדעת הערכאה קמא: בידי המשיבה ראייה על משלוח צו קריאה לכתובתו הידועה של המערער כפי שהיה מעודכן ברישומי רשויות הצבא. אכן אין הוכחה כי משלוח הצו נעשה באמצעות דואר רשום דווקא, אולם חוק שירות ביטחון [נוסח משולב], התשמ"ו-1986, מקים חזקת מסירה הניתנת לסתירה גם אם הצו נשלח בדואר רגיל. טענת המערער כי עבר דירה, ומועד מעברו, נלמדים מטענות המערער מפי בא כוחו, ואין להן תימוכין בשלב הנוכחי.
לטעמי המערער שידע כי מעמדו כבן ישיבה שתורתו אמונתו בוטל, כך באמרתו וכך מרישומי לשכת הגיוס, היה מודע היטב לחובת הגיוס המוטלת עליו כתוצאה מביטול המעמד, של "תורתו אמונתו". מי שמעמדו זה בוטל נדרש להתייצב באופן יזום בפני לשכת הגיוס מיד עם ביטול המעמד וזאת מכוח סעיף 7 לחוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אמונתם, שחל בעניינו. בחובה זו לא עמד, שעה שמילוי החובה היה מעמידו כפי הנראה על חובת הגיוס שנקבעה בעניינו, ומועדה.
המערער שיצר קשר לא אחת עם רשויות הגיוס עד המועד שנקבע לגיוסו, כך על פי רישומי לשכת הגיוס, חדל לחלוטין מלעשות כן לאחר מכן, נמנע מלהתייצב כדי לברר את מעמדו כמתחייב בחוק ונמנע לכאורה, מעדכון כתובת מגוריו. בכל אלה יש בכדי להניח מודעות לחובת הגיוס לכל הפחות מתוקף "עצימת עיניים", העולה כדי "מודעות" בנסיבות שפורטו בסעיף 20 (ג)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977.
בנסיבות האמורות מצאתי כי תשתית הראיות שהוצגה, מקימה חשד סביר לחשדות המיוחסים ועל כן ראיתי לדחות הערעור.
אדגיש כי על התביעה לעמוד בסד הזמנים כפי שהותווה בערכאה קמא לצורך השגת כלל חומר החקירה, שכן ככל שימי המעצר מתמשכים תידרש הצגת תשתית ראייתית מבוססת יותר.
ניתנה היום, כ"ט באלול התשע"ג, 4 בספטמבר 2013, בפומבי ובמעמד הצדדים.
____________________