החלטה בתיק עע"ם 9444/04

1.        בפני בקשה לאיחוד דיון בעע"ם 9763/04 ובעע"ם 9444/04 ובקשה נוספת לפטור מחובת הפקדת עירבון בסך 25,000 ש"ח אשר נקבע על ידי המזכירה הראשית ולחילופין בקשה להפחית את סכום העירבון באופן משמעותי ולהאריך את המועד לצורך התשלום בשלושים ימים נוספים.

2.        אשר לבקשה לאיחוד דיון: טוענת המבקשת כי שני הערעורים האמורים מתבססים על אותה מסכת עובדתית ועוסקים באותן נפשות. שני הערעורים מעלים סוגיות ושאלות משפטיות המתייחסים למדיניות משרד התחבורה, כנגד המבקשת בכל הקשור לרישיונות שירות למוניות. יהא זה יעיל ונוח כי ערעורים אלו ידונו במשותף וזאת בכדי להציג את התמונה בכללותה בפני בית המשפט וכדי למנוע החלטות סותרות ולחסוך זמן שיפוטי יקר הן לצדדים והן לבית המשפט. המשיבים 3-1 מתנגדים לבקשה (להלן: המשיבים). לטענת המשיבים, שני הערעורים מעלים טענות שונות לחלוטין. לכל ערעור מסכת עובדתית שונה ואף מסגרת נורמטיבית שונה. הראשון, עוסק במדיניות משרד התחבורה ומתן רישיונות הסעה. והשני, עוסק בהשלכותיה המנהליות של הפרת הרישיון. עניינו של עע"ם 9444/04 דחיית עתירתה של המבקשת למתן רישיון הסעה לקווי השירות אשר מפעילה המבקשת ללא רישיון בציר נצרת - ת"א. בעוד שעניינו של עע"ם 9763/04 דחיית עתירתה של המבקשת לבטל הליך שימוע אשר נערך כנגדה, ולבטל את החלטת המשיבה המקטינה את מכסת המוניות שניתנה למבקשת ב-10 מוניות. החלטה זו התקבלה לאחר שהתברר כי המבקשת מפרה את הוראות רישיונה והוראות הדין, ולאחר שהתעלמה מהתראות המשיבים. הערעור מתמקד בעיקר בטענות נגד הליך השימוע שנערך למבקשת. יתר על כן, אפילו אם ייקבע כי יש להעניק למבקשת רישיון בקווים אותם דרשה, אין הדבר אמור להשפיע על ערעור שמהותו הפרת  תנאי הרישיון בעבר, והתעלמות של המבקשת מהוראות הדין והתרעות המשיבים. מכאן שאין חשש לקבלת החלטות סותרות, איחוד הדיונים לא ייעל את הדיון ויש לדחות את הבקשה. משיבה מס' 4 אינה נוקטת עמדה ומשאירה שאלו זו לשיקול דעת בית המשפט.

3.        לאחר עיון בשני הערעורים שבכותרת ובטענות לעניין זה, נחה דעתי כי אכן אין מקום לאיחוד הדיון בשני הערעורים. אכן, המדובר בשתי פרשיות נפרדות שאחת מהן עוסקת בשאלת זכאות המערערת לרישיון להפעלת קו מוניות והאחרת בשאלת חוקיותן של פעולות שננקטו כנגדה בגין פעולה ללא רישיון. הטענות בשני הערעורים שונות הן. אף המערערת עצמה לא קשרה בעע"ם 9763/04 בין הדברים וערעורה אינו מבוסס על הטענה כי הינה אוחזת ברישיון כדין, אלא בטענה לפגמים פרוצדוראליים בהליך שננקט נגדה. אשר על כן, יש לדחות בקשה זו. יחד עם זאת, בשים לב לעובדה כי המדובר באותם הצדדים, ובסוגיה כללית של פעולת המערערת והפעלת קו המוניות האמור, נכון וראוי הוא כי אותו ההרכב ידון בשני הערעורים, וכך אני מורה.

4.        אשר לבקשה לפטור מעירבון: טוענת המבקשת כי בעע"ם 9763/04 נקבע כי עליה להפקיד עירבון בסך של 10,000 ש"ח ובערעור שבכותרת נקבע כי עליה להפקיד עירבון בסך של 25,000 ש"ח. אין מצבה הכלכלי מאפשר לה להפקיד עירבון בסכומים אלו. באפשרותה להפקיד בקופת בית המשפט סך של 5,000 ש"ח עבור כל אחד מהערעורים. עוד מוסיפה המבקשת כי היא נפגעה קשות מן המצב הכלכלי הקשה בו שרויה המדינה, ובה בעת משרד התחבורה ומשטרת ישראל מערימים עליה קשיים ונוקטים כנגדה וכנגד נהגיה בפעולות אכיפה, הכוללת דו"חות רבים, כתבי אישום וקנסות כספיים. בנוסף, בהחלטת בית המשפט קמא הותיר בית המשפט על כנה את החלטת משרד התחבורה להקטין את מכסת רישיונות השירות של המבקשת בעשרה רישיונות ולהפחיתה ל-45 מוניות מעת חידוש הרישיון, דבר אשר פוגע קשות בפרנסת נהגי המבקשת. לבסוף, סיכוי הערעורים טובים מאד שכן החלטות בית המשפט קמא ניתנו על פי הנטען תוך התעלמות מבקשות המבקשת והעלמת מסמכים על ידי המשיבים. אשר על כן מתבקש בית המשפט לבטל את חובת הפקדת העירבון ולחילופין להפחיתו. משיבים מס' 1-3 מתנגדים לבקשה. לטעמם, ראשית, אין בבקשה כל פרטים לגבי מצבה הכלכלי של המבקשת, המצדיקים פטור מעירבון או הפחתתו. הטענה כי המצב הכלכלי בארץ קשה או הטענה שמשטרת ישראל מונעת מהמבקשת את הפרת החוק, ולכן קשה למבקשת לשלם את העירבון, אינן יכולות להוות עילה להפחתת העירבון. שנית, גובה העירבון אשר נקבע אינו גבוה כלל ועיקר. מדובר בתיק בעל אופי כלכלי, שאינו מעלה כל שאלה עקרונית, בעלת אופי ציבורי. על כן יש לדחות את הבקשה. משיבה מס' 4 מצטרף לאמור בתגובת משיבים 1-3 ומוסיף כי הצורך בהפקדת עירבון מתחזק נוכח העובדה כי עד למועד הגשת התגובה טרם שולמו ההוצאות אשר נפסקו לחובת המבקשת בפסק הדין נשוא הערעור.

5.        לאחר עיון בבקשה, בתגובת המשיבה מס' 1, בתשובת המבקשת לתגובת המשיבה ובבקשת רשות הערעור. נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן, טענותיה של המערערת באשר לחוסר היכולת הכלכלית לא פורטו כנדרש, ולעניין זה אין די באמירה בעלמא אודות המצב הכלכלי בארץ. אמת, יתכן והצעדים שננקטים כנגד המערערת נוכח פעולתה בהיעדר רישיון פוגעים בה, אולם אלו מצויים בלב הערעור שהוגש (באחד התיקים לפחות), ומכל מקום, אין די בעניין זה כדי להוכיח חוסר יכולת כלכלית. לבסוף, לא שוכנעתי כי סיכויי הערעורים מצדיקים את הפחתת העירבון. המדובר בערעור אחד שהוא עובדתי בעיקרו, ואילו הערעור האחר נוגע לתקינות הפעולה של הרשות, אולם פסק הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בחן עניין זה בקפידה ולא מצא פגם המצדיק התערבותו. אשר על כן, אין מקום לשנות מהעירבונות שנקבעו בשני ההליכים שבכותרת. סכומי העירבון שנקבעו יופקדו, על כן, תוך 15 יום מעת ההמצאה, שאם לא כן, יידחו הערעורים שבכותרת ללא התראה נוספת.

ניתנה היום, ג' בטבת תשס"ה (15.12.2004).

                                                                             יגאל מרזל

                                                                                ר ש ם

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.