1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט מ' סובל) עד להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין מטעם המבקשת.
אביא להלן את הנתונים הרלבנטיים להכרעה.
2. המשיבים הם מפונים, אשר התגוררו קודם לפינוי ביישובים רפיח ים ופאת שדה ואשר הגישו בקשה, שתתואר בפיסקה 3 שלהלן לוועדה המיוחדת לפי חוק יישום תכנית ההתנתקות, התשס"ה-2005 (להלן: הוועדה המיוחדת וחוק ההתנתקות, בהתאמה). כדי להבין את פנייתם של המשיבים לוועדה נפרט מעט בדבר הרקע לטענותיהם, כעולה מפסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא.
3. בתאריך 22.7.2005 נחתם הסכם בין ממשלת ישראל לבין קבוצת מתיישבים לפי סעיף 85 לחוק ההתנתקות, בדבר העתקת מגוריהם במסגרת קהילתית אחת, מהיישובים המפונים - ליישובי קבע במתחם ניצנים (להלן: הסכם ניצנים). המשיבים הצטרפו אף הם להסכם ניצנים. על פי הסכם ניצנים, נעשתה הבחנה בין "זכאי בעל נחלה" לבין יתר הזכאים להצטרף לקבוצה, כך שזכאי בעל נחלה קיבל זכות להקצאת מגרש מגורים מטיפוס ג', שהוא המגרש הגדול ביותר ושבו ניתן להקים לפחות שתי יחידות דיור. לעומת זאת, יתר חברי הקבוצה זכאים על פי הסכם ניצנים להקצאת מגרשי מגורים קטנים יותר, בהם ניתן להקים יחידת דיור אחת בלבד. הקצאות המגרשים נעשות כנגד ניכוי כספי מהפיצוי המגיע לחבר הקבוצה, על פי הוראות חוק ההתנתקות, בגין בית המגורים שהיה לו ביישוב המפונה. מי שהוא זכאי בעל נחלה אמור לקבל פיצוי גבוה יותר בגין בית המגורים שהיה לו ביישוב המפונה, וסעיף 3(א)(1) לתוספת השנייה לחוק ההתנתקות קובע כי הזכאות לפיצוי בגין בית מגורים בנחלה, הגבוה מהפיצוי הרגיל לפי המסלולים האחרים, מוקנית למי שהוא בעל זכות בבית מגורים בנחלה ביישוב שתוכנן ביישוב חקלאי.
המשיבים ביקשו להכיר בהם כמי שעונים על הגדרה זו ולהשוות את מעמדם לבעלי נחלה לצורך הסכם ניצנים.
4. הוועדה המיוחדת דחתה את תביעתם, וקבעה כי אין להכיר במשיבים כמי שהיו בעלי נחלות חקלאיות בשטח המפונה לעניין זכויות המגורים, שכן פאת שדה ורפיח ים היו ישובים קהילתיים ולא יישובים חקלאיים, ובהתאם לכך גם הוקצו זכויות המגורים. עוד נקבע כי הקרקע החקלאית, שאותה אכן עיבדו המשיבים בנפרד, הוקצתה להם שלא בדרך של נחלה, אלא בדרך של חקלאות פרטית. הוועדה המיוחדת הוסיפה וקבעה כי טענות המשיבים שבפועל היישובים שבהם התגוררו היו יישובים חקלאים, איננה מצדיקה ראייה גורפת של המשיבים כמי שהיו בעלי נחלה. בהתאם לכך, הוועדה המיוחדת העניקה למשיבים הטבות בנוגע לקרקע החקלאית במסגרת הסכם העתקה אחר (הסכם זיקים), הגם שזה יועד במקורו לבעלי נחלות בלבד. הוועדה המיוחדת גם דחתה את טענת המשיבים כי קיבלו הבטחה מראש מנהלת סל"ע דאז, מר יונתן בשיא, ומנושאי תפקידים ממשלתיים נוספים, כי מעמדם יושווה לכל דבר ועניין לבעלי נחלה, בקבעה כי אין היא הגוף המוסמך לקבוע אם ניתנה הבטחה שלטונית וממילא הבטחה שלטונית - איננה עילה להענקת תשלום מיוחד לפנים משורת הדין.
5. כנגד החלטה זו של הוועדה המיוחדת הגישו המשיבים עתירה מינהלית לבית המשפט הנכבד קמא. בעתירתם חזרו המשיבים על הטענות שהעלו בפני הוועדה המיוחדת ואילו הוועדה המיוחדת הגנה על החלטתה. בית המשפט לעניינים מינהליים הנכבד החליט כי יש מקום להתערבותו בהחלטת הוועדה המיוחדת, וזאת בעיקר בשל מצגו של ראש מנהלת סל"ע בפני המשיבים, שגרם לשינוי מצבם לרעה. בית המשפט הנכבד קמא סקר בפסק דינו מספר פגמים שנפלו בהתנהלות הוועדה המיוחדת, אך מיקד, כאמור, את נימוקיו בסוגיית ההסתמכות של המשיבים. נקבע, כי המשיבים ויתרו על הצטרפות להסכמים אחרים בגלל ההבטחות שקיבלו מראש מנהלת סל"ע במסגרת המשא ומתן על הצטרפותם להסכם ניצנים, לפיהן זכויותיהם יושוו לזכויות של בעלי נחלה. קביעה זו בוססה, בין היתר, על העובדה שהוועדה המיוחדת עצמה לא שללה את טענות המשיבים בדבר ההבטחות ולא הכחישה את קיומן. בית המשפט הנכבד קמא קבע עוד שההסתמכות על הבטחה זו של ראש המנהלת היא ההסבר ההגיוני היחיד הנראה לעין להסכמת המשיבים לוותר על הזכות לנחלה, שהוצעה להם במסגרת הסכמי ההעתקה האחרים.
על פסק דין זה הוגש ערעור מטעם הוועדה המיוחדת ובגדרו הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.
6. בבקשתה טוענת הוועדה המיוחדת כי יש לעכב את ביצוע פסק הדין בעיקר מן הטעם שלא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו אם יתקבל ערעורה, שכן קיום מיידי של פסק הדין משמעו הקצאת מגרשי מגורים גדולים למשיבים, שעליהם הם יוכלו לבנות מבני מגורים. במצב דברים זה, אם יתקבל ערעור הוועדה המיוחדת, היא תתקשה לקבל לידיה בחזרה מגרשים פנויים. עם זאת, הוועדה המיוחדת מציינת בבקשתה כי שמרה למשיבים מגרשי מגורים נוספים, בסמוך למגרשים שבהם זכו בהגרלה שנערכה, והיא תמשיך לשמור את המגרשים הללו עד להכרעה בערעור זה.
אשר לסוגיית סיכויי הערעור, הוועדה המיוחדת מציינת כי לשיטתה פסק דינו של בית המשפט הנכבד קמא פוגע באינטרס הציבורי ובעיקרון השוויון כלפי מפונים אחרים מיישובים קהילתיים, המצויים באותה קבוצת שוויון רלבנטית למשיבים ואינם נהנים מההטבות הגלומות בפסק הדין. המבקשת מוסיפה וטוענת כי אין לשיטתה כל הצדקה להחריג את המשיבים וליתן להם הטבה שנועדה לשקף מעמד בשטח המפונה, שכלל לא היה להם. בהתייחסה לקביעות בית המשפט הנכבד קמא לגבי ההבטחה שניתנה למשיבים על ידי מר יונתן בשיא, מציינת הוועדה המיוחדת כי מרבשיא לא היה גורם מוסמך להבטיח למשיבים כי יקבלו תנאי כזה או אחר בהסכם ההעתקה ואף אם תתקבל טענת המשיבים כי הדברים הובטחו להם, על ידי מר בשיא כפי שנטען - הרי שהם לא הצליחו להוכיח שהסתמכו על הבטחה זו ולא הצטרפו להסכמי העתקה אחרים, מיטיבים יותר, או כי שינו את מצבם לרעה באופן אחר כלשהו.
7. המשיבים מציינים בתשובתם לבקשה כי הם ממתינים כבר שנים ארוכות למגורי הקבע, ובזמן זה הם מתגוררים במגורים זמניים. לשיטת המשיבים, אין די בכך שהמדינה שומרת להם את המגרשים הנוספים, שכן אי הקצאת המגרשים מובילה לעיכוב נוסף בבניית מבני הקבע שלהם, בפרט כאשר אין הם יודעים איזה מגרש יהיה שלהם בסופו של דבר ואילו זכויות בנייה יוקנו להם בסוף ההליכים המשפטיים. המשיבים מוסיפים ומדגישים כי עד עתה הם לא הגישו בקשות להיתרי בנייה, בו בזמן שמפונים אחרים שקיבלו מגרשים בפרויקט ניצנים כבר מקדמים את בקשותיהם להיתרי בנייה מתחילת שנת 2010. עוד טוענים המשיבים כי לא ייגרם נזק בלתי הפיך למדינה כתוצאה מהקצאה מיידית של המגרשים, שכן ממילא מגרשים אלה מיועדים למפונים ולבני מפונים, ולמעשה ילדיהם שלהם הם אלה שיוכלו להתגורר תחתם במבנים שייבנו, ככל שהוועדה המיוחדת תזכה בערעורה. לבסוף מציינים המשיבים כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, כפי שטוענת הוועדה המיוחדת וגורסים כי אין הם מופלים לטובה, אלא להפך, שהרי תושבים אחרים של רפיח ים ופאת שדה שהצטרפו להסכמי העתקה אחרים - זכו להכרה כבעלי נחלות חקלאיות ביישוב תלמי יפה.
8. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל, בכפוף להתחייבות המבקשת לשמור עבור המשיבים מגרשים הצמודים למגרשים שבבעלותם כיום ולאמור בפיסקה 12 שלהלן. אפרט מיד בסמוך את הנימוקים למסקנתי זו.
9. כידוע, השיקולים שיש לשקול בעניין עיכוב ביצוע הם: סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ראו: עע"ם 3461/05 מועצה מקומית כפר קרע נ' עבאדי (לא פורסם, 16.5.2005); עע"מ 2696/06 מדינת ישראל נ' חרכוש (לא פורסם, 22.5.2006)).
10. ככל שהדברים נוגעים לשאלת סיכויי הערעור, הרי ששאלה זו היא בעלת משקל משמעותי במקרים שבהם ניתן לקבוע כבר בשלב המקדמי שבו נידונה הבקשה לעיכוב ביצוע, כי הערעור נחזה כבעל סיכויים נמוכים במיוחד להתקבל, או מאידך גיסא - סיכויו להתקבל טובים. נראה לי שכפות המאזניים בסוגיה זו - מאוזנות.
בנסיבות אלה, השיקול המשמעותי בבקשה, אליו יש להפנות את תשומת לבנו הוא שיקול מאזן הנוחות, וזה נוטה בבירור לטובת המבקשת. אבהיר הדבר מיד בסמוך.
11. אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין, המגרשים יימסרו למשיבים, אלה יחלו בביצוע פעולות לבניית ביתם במגרשים, ואז אם תזכה המבקשת בערעור - הרי שעלול להיווצר קושי רב בהשבת את המצב לקדמותו. אף טענת המשיבים לפיה בסופו של דבר ממילא מפונים ובני-מפונים הם שיאכלסו את המגרשים - איננה בעלת נפקות של ממש, שהרי החשיבות היא בהותרת המגרשים ריקים, באופן שאם תזכה המבקשת בערעור - המגרשים יוכלו להיות מועברים לאחרים, שירצו לבנות עליהם את מבני הקבע שלהם.
אשר לטענתם המשלימה של המשיבים, לפיה אם לא הם יקבלו את המגרשים, אזי ילדיהם הם שיקבלו אותם: מעבר לעובדה שילדי המשיבים (שאינם צדדים להליכים כאן) והמשיבים לא חד הם, הרי שטענת המשיבים, ממנה עולה שאם תבוטל זכייתו של משיב מסוים במגרש ספציפי יהיה זה דווקא ילדו שיקבל אותו מגרש עצמו - הועלתה באופן כללי וללא תימוכין עובדתיים מספקים, כך שהמשיבים אינם יכולים להיבנות ממנה.
מאידך גיסא, ברי כי עיכוב ביצוע פסק הדין, תוך שמירת המגרשים הנוספים והצמודים ריקים - לא יימנע מן המשיבים, ככל שהערעור יידחה, לבנות את בתיהם על המגרשים הכפולים ולא יהיה בו כדי ליצור מצב בלתי הפיך (אף שמובן כי בכך יוארך עוד לתקופה מסוימת סבלם של המשיבים, שאין להקל בו ראש). מאזן הנוחות נוטה איפוא לטובת המבקשת.
12. לבסוף אציין כי לא נעלמה מעיני כאמור מצוקתם של המשיבים, שמזה שנים נמנעת מהם האפשרות לבנות מבני קבע, והם מצויים עדיין בסידורי מגורים זמניים. נוכח מצוקתם זו, מזכירות בית המשפט תעשה מאמץ לקבוע את הערעור לשמיעה בפני הרכב בהקדם, בתקווה שכך תסתיים פרשה זו והמשיבים יידעו בעתיד הקרוב מהן זכויותיהם ביחס למגרשים האמורים. מכיוון שהמבקשת היא גוף של המדינה - אין היא נדרשת להפקיד עירבון כלשהו להבטחת נזקי המשיבים מעיכוב הביצוע ואולם מובן כי ככל שיידחה הערעור, היא עלולה לשאת באחריות לנזקים, ככל שייגרמו כאלה למשיבים, כתוצאה מעיכוב הביצוע.