החלטה בתיק עע"ם 5412/04

1.        המשיב, נחמן עובד, מנהל מזנון הממוקם בצמוד לחלקה הצפוני של חצר בית הספר "אורן" שבעפולה. ביום 7.1.96 קיבל המשיב לידיו רישיון עסק למזנון, ויחד עימו קיבל אישור מאת ראש עירית עפולה לפרוץ את הגדר שהפרידה בין חצר בית הספר למזנון ולהתקין בו שער, כך שתפתח אליו דרך גישה מבית הספר. לשם הכשרתה של דרך זו, הוסיף המשיב וסלל שביל המגיע מחצר בית הספר ועד לרחבת המזנון. אין מחלוקת כי תלמידי בית הספר "אורן" הם לקוחותיו הבלעדיים של המזנון, הואיל והגישה היחידה למזנון היא דרך אותו שער שהותקן בגדר בית הספר.

           ביום 5.1.04 חסמו עובדי עירית עפולה את השער שהותקן בגדר, ובכך מנעו את הגישה לרחבת המזנון. בתגובה לכך, עתר המשיב לבית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת, בבקשה כי יורה לפתוח את השער מחדש. המשיב טען בעתירתו, כי חסימת המעבר למזנון מונעת ממנו כל אפשרות מעשית לנהל את המזנון, וכי ההחלטה בדבר סגירת השער התקבלה מתוך שיקולים זרים, ובחוסר סבירות. המבקשת טענה מצידה, כי שיקולים ביטחוניים הם שהנחו אותה בקבלת ההחלטה, שכן המעבר בין חצר בית הספר למזנון מסכן את בטחון תלמידי בית הספר, וכי האחריות על ביטחונם של אלה מוטלת על שכמם של מוריהם, משרד החינוך והרשות המקומית. עוד טענה המבקשת, כי על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך, אסור לתלמידי בית ספר לעזוב את שטחו בהפסקות, ולפיכך, חסימת השער נועדה להביא ליישומו של אותו איסור.

2.        בית-משפט קמא (כבוד השופט האשם ח'טיב) קיבל את העתירה, והורה למבקשת להשיב את המצב לקדמותו על ידי פתיחת שער המריבה מחדש. נקבע, כי לא הדאגה לביטחונם של התלמידים היא שהובילה להחלטה לחסום את השער, כי אם סכסוך שפרץ בין המשיב לבין מנהל בית הספר, שעניינו בתנאים שהציב האחרון למשיב. משלא עמד המשיב בתנאים אלה, היינו, תשלום של 500 ש"ח לחודש לבית הספר והשתתפות בניקיון, שיגר המנהל מכתב למנכ"ל המבקשת, ובעקבות כך הורתה המבקשת על חסימת השער. דרישות מן הסוג הזה, כך נקבע, אינן סבירות, נגועות באי-חוקיות, ועל כן הן פסולות.

           לאור החלטה זו, פנתה המבקשת לבית משפט קמא בבקשה לעיכוב ביצועו של פסק הדין, בשל ערעור שהיא עתידה להגיש לבית משפט זה, אולם בקשתה זו נדחתה, ומספר ימים לאחר מכן קיימה המבקשת את מצוותו של בית משפט קמא ופתחה את השער. ביום 8.6.04 פנתה המבקשת לבית משפט זה, ובד בבד עם ערעור שהגישה, ביקשה בשנית להורות על עיכוב ביצוע פסק דינו של בית משפט קמא. דא עקא, בבקשתה לא טרחה המבקשת לציין כי בעת הגשת הבקשה היא כבר מילאה אחר פסק דינו של בית משפט קמא, ועקב כך הוריתי עוד באותו יום על עיכוב ביצוע זמני של פסק הדין עד למתן החלטה בבקשה, והמבקשת שבה וחסמה את השער.

           המבקשת מציינת, כי פריצתו של השער תיצור סיכון משמעותי לביטחונם של תלמידי בית הספר, וכי דחיית בקשתה תגרום לכך כי במקום יתקיים מחדל אבטחתי חמור במשך תקופה ארוכה, עד להכרעה בערעור. כן היא מציינת, כי במידה ויתממש אותו סיכון אבטחתי, הנזק שיגרם יהיה בלתי הפיך, ולא ניתן יהיה להשיב את המצב לקדמותו.

דיון

3.        לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובת המשיב, ולאחר שבחנתי את סיכויי הערעור ואת מאזן הנזקים לבעלי הדין, החלטתי לדחות את הבקשה. כידוע, הכלל הוא כי צד שזכה בדין רשאי לממש את זכייתו וליהנות מפירותיה, ולפיכך, סעד של עיכוב ביצוע הוא בגדר החריג שאינו מעיד על הכלל. מכאן, שעל המבקש לעכב את הביצוע לעמוד בשניים אלה: ראשית, להראות כי סיכוייו להצליח בערעור טובים; שנית, שביצועו המיידי של פסק הדין יגרום לו נזק בלתי הפיך, ויסכל הלכה למעשה את הליך הערעור. בתנאים אלה לא עמדה המבקשת. עיון בפסק דינו של בית משפט קמא מעלה, כי הוא מבוסס בעיקר על ממצאים שבעובדה, דבר המציב משוכה גבוהה בפני סיכויי ההצלחה בערעור. זאת ועוד, לא שוכנעתי כי ביצועו המיידי של פסק הדין יגרום למבקשת נזק בלתי הפיך, שכן במידה ותצלח דרכה בערעור, תמיד ניתן יהיה לשוב ולסגור את השער המוביל למזנון. טענת המבקשת לעניין קיומו של נזק בדמות מחדל אבטחתי כתוצאה מביצועו של פסק הדין, היא טענה שנבחנה ונדחתה על ידי בית משפט קמא, ובצדק הוא תהה כיצד השלימה המבקשת במשך שנים כה רבות עם קיומו של אותו שער, אם נכונה טענתה כי הסכנה הנובעת ממנו היא כה רבה.

           לאור כל האמור, החלטתי לדחות את הבקשה, ולהורות למבקשת לשוב ולפתוח את השער המוביל לעסקו של המשיב. המבקשת תישא בהוצאות בקשה זו בסכום של 3000 ש"ח.

           ניתנה היום, י"א בתמוז תשס"ד (27.6.2004).

                                                                                                  ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   /שב