החלטה בתיק עע"ם 4922/12

           זוהי בקשה למתן סעד זמני במסגרת ערעור שהגיש המבקש על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בירושלים (כב' השופט ד' מינץ) מיום 24.5.2012, הדוחה על הסף את עתירתו לביטול החלטת המשיבים שלא להעניק לו מקלט מדיני בישראל.

1.        המבקש הוא אזרח חוף השנהב אשר נכנס לישראל בחודש מרץ 2007 דרך הגבול עם מצרים. סמוך לאחר כניסתו לישראל פנה המבקש לנציבות האו"ם לפליטים (להלן: הנציבות) בבקשה לקבלת מקלט מדיני וביום 10.3.2008, לאחר שנערך לו ראיון נדחתה בקשתו. בקשה לעיון מחדש שהגיש המבקש נדחתה אף היא ביום 22.9.2009. עם זאת הותר למבקש להמשיך ולשהות בישראל מכוח מדיניות המשיבים באותה תקופה בדבר אי-הרחקתם של אזרחי חוף השנהב לארצם. מדיניות זו באה לסיומה ביום 31.12.2011 נוכח עמדת הגורמים המקצועיים במשרד החוץ לפיה לא ניתן לראות עוד בחוף השנהב אזור שבו נשקפת סכנה לאזרחיו. בעקבות כך פנה המבקש ליחידת ה-RSD (Refugees Status Determination) של משרד הפנים בבקשה כי עניינו ייבחן מחדש. בהחלטת המשיבים מיום 5.3.2012 נדחתה בקשת המבקש ונגד החלטה זו הגיש המבקש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים, בה טען כי נשקפת סכנה לחייו בארץ מולדתו בשל חברותו במפלגת FPI, מפלגתו של נשיאה לשעבר של חוף השנהב.

2.        בפסק דינו מיום 24.5.2012 דחה בית המשפט קמא את העתירה על הסף בקובעו כי המבקש לא הצליח לבסס בראיות מספיקות את טענותיו כי חייו יהיו נתונים בסכנה אם יוחזר לארץ מולדתו. בית המשפט ציין כי בראיון שנערך למבקש בנציבות לאחר כניסתו לישראל הוא טען כי היה חבר במפלגת PDCI שאיננה עוד בשלטון, כי עזב את מדינתו לאחר שנחשד בבגידה וכי הגיע לישראל בשל "הכסף שאנשים יכולים לעשות בישראל". בית המשפט הדגיש כי המבקש לא העלה את הטענה בדבר חברותו במפלגת FPI בבקשה הראשונה שהגיש לנציבות ואף לא בבקשה לעיון מחדש וציין כי טענה זו "רעועה" גם בשל הודאת המבקש לפיה הפך לחבר במפלגת FPI רק לאחר שהגיע לישראל ונוכח שינוי שחל בדעותיו הפוליטיות. בית המשפט הוסיף וקבע כי משעמדתה הרשמית של מדינת ישראל, כמו גם של האו"ם, היא שלא נשקפת סכנה לנתיני חוף השנהב השבים למולדתם, ומשהמבקש לא הוכיח ולו לכאורה כי נשקפת לו סכנת חיים באופן אישי, יש לדחות על הסף את העתירה שהגיש.

3.        המבקש מערער על פסק הדין ולצד הערעור הגיש את הבקשה שבכאן אשר הוכתרה כ"בקשה לעיכוב ביצוע", בה הוא עותר למנוע את הרחקתו מישראל עד להכרעה בערעור. לטענת המבקש, הרחקתו מישראל תגרום לו נזק בלתי הפיך שכן נשקפת סכנה ממשית לחייו בחוף השנהב, ואילו מתן הסעד המבוקש לא יגרום למשיבים כל נזק שכן הוא שוהה בישראל מאז שנת 2007. המבקש טוען עוד כי בית המשפט קמא קבע בפסק דינו כי העתירה שהגיש איננה עתירת סרק ולטענתו במקרה כזה נוטה הכף לטובת הימנעות מהרחקה עד להכרעה הסופית בעניינו. המבקש מוסיף וטוען כי הערעור שהגיש עוסק בשאלות עקרוניות ובהן האפשרות להגיש בקשה אישית למקלט מדיני לאחר שהסתיימה התקופה בה הוענקה הגנה קולקטיבית; האפשרות להגיש בקשת מקלט חדשה בשל שינוי נסיבות הנובע מחילופי שלטון במדינת המוצא; והשאלה מהו ההליך הנכון לבחינת בקשות מעין אלו. עוד מציין המבקש כי ביום 15.6.2012, לאחר שניתן פסק דינו של בית המשפט קמא, פורסמו הנחיות חדשות של נציבות האו"ם לפליטים המבססות את טענותיו ביחס לסכנה הנשקפת לחברי מפלגת FPI בחוף השנהב והמחייבות בחינה מעמיקה של בקשות מקלט כמו זו שהגיש. המבקש מוסיף וטוען כי לא נפל כל פגם בהתנהלותו שכן הוא הגיש את בקשת המקלט סמוך לאחר כניסתו לישראל ולטענתו ללא מתן הסעד המבוקש לא יהיה טעם לדון בערעור שהגיש.

4.        המשיבים טוענים, מצדם, כי אין מקום להיעתר לבקשה שהגיש המבקש שכן סיכויי הערעור נמוכים ושיקולי מאזן הנוחות תומכים אף הם בדחייתה. לטענת המשיבים, פסק דינו של בית המשפט קמא התייחס למכלול החומר שהונח לפניו והתבסס על נסיבותיו הפרטניות של המבקש. עתירת המבקש, כך טוענים המשיבים, התבססה על טענתו לחברות "בסניף הישראלי" של מפלגת FPI ובצדק קבע בית המשפט קמא כי אין בכך די על מנת לבסס בקשה לקבלת מקלט בישראל. זאת משום שלטענת המשיבים לא הוכח כי עצם החברות באותה מפלגה מהווה בסיס לרדיפה פרטנית ומכל מקום קיים ספק בכל הקשור לחברותו של המבקש במפלגה. המשיבים מוסיפים וטוענים כי טענת המבקש ביחס לחובה לקיים הליך מחודש של בחינת בקשת מקלט אישית לאחר שהוסרה ההגנה הקולקטיבית היא משוללת יסוד ועוד הם טוענים כי הנחיות נציבות האו"ם מיום 15.6.2012 אינן משליכות על סיכויי הערעור שכן לא ניתן ללמוד מהן על רדיפתם של חברי מפלגת FPI. המשיבים מוסיפים ומציינים בתגובתם כי שלוש בקשות דומות לסעד זמני של מבקשי מקלט מחוף השנהב הטוענים שנשקפת להם סכנה אישית מכוח חברותם במפלגת FPI ואשר ערעורם תלוי ועומד בפני בית משפט זה (עע"ם 7975/12; עע"ם 8133/12; ו-עע"ם 8131/12), נדחו בהחלטות מיום 26.11.2012 (כב' השופט א' שוהם), מיום 6.12.2012 ומיום 9.12.2012 (כב' השופטת ד' ברק-ארז). אשר למאזן הנוחות, המשיבים טוענים כי אין די בטענות הכלליות שהעלה המבקש ביחס לסכנה הכרוכה לכאורה בחברות במפלגת FPI וכי יש לשקול בהקשר זה גם את האינטרס הציבורי שלא לעודד הגשת בקשות סרק שכל מטרתן היא המשך קיום הליכים ומניעת הרחקה מישראל של מי שאינו מעלה טענה מבוססת בדבר רדיפה אישית.

5.        לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות.

           הבקשה שלפניי מבוססת בעיקר על טענת המבקש כי הוא חבר במפלגת FPI וכי חברות במפלגה זו מקימה סכנה ממשית לחייו ככל שיורחק בחזרה אל חוף השנהב. טענות אלו עמדו בבסיס העתירה שהגיש המבקש ובה ביקש כסעד עיקרי מתן מקלט מדיני בישראל. אלא שעתירתו נדחתה ומבלי לטעת מסמרות נראה כי סיכויי הערעור להתקבל אינם גבוהים. בית המשפט קמא ציין בפסק דינו כי טענתו של המבקש בדבר חברות במפלגת FPI "רעועה" כשלעצמה וכי גם אם היה בה ממש לא הוכח שעצם החברות באותה מפלגה מקים חשש לחייהם של החברים בה. עוד קבע בית המשפט כי המבקש לא הוכיח, ולו לכאורה, כי הוא עצמו יהיה נתון בסכנת חיים אם יחזור למולדתו. בנסיבות אלו ובהעדר ראיות פרטניות חדשות בעניינו של המבקש דומה כי ניצבת בפניו משוכה לא פשוטה בשלב הערעור. מטעם זה גם לא ניתן לומר שמאזן הנוחות נוטה לטובתו שכן אין די בהעלאת טענה בדבר חשש מפני הרחקה - כבד ככל שיהיה - והיה על המבקש לבסס טענה זו, ולו באופן לכאורי. מנגד, עומד האינטרס הציבורי שלא לעודד הגשת בקשות סרק במקרים דומים. אינטרס זה נושא משקל בלתי מבוטל (ראו עע"ם 8870/11 גונזלס נ' משרד הפנים, פיסקה 7 (טרם פורסם, 23.1.2012)) והוא אף מטה את הכף אל עבר דחיית הבקשה במקרה דנן בהינתן מכלול הנסיבות שפורטו לעיל.

6.       סיכומם של דברים - הבקשה נדחית.    

          בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

           ניתנה היום, ‏ד' בטבת התשע"ג (‏17.12.2012).

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.    אנ

מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט,  www.court.gov.il