לפניי שתי בקשות למתן צו מניעה זמני שיאסור על המשך עבודות חפירה וסלילה של קטע משנה 3 בדרך מנחם בגין שבירושלים. זאת, עד להכרעה בערעורים שהגישו המבקשים על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית המשפט לעניינים מנהליים (כב' השופטת נאוה בן אור) בעת"מ 17409-12-12 מיום 10.2.13.
רקע עובדתי
1. מספר תושבי שכונת בית צפאפה שבירושלים (להלן: השכונה), הם המבקשים בעע"ם 1508/13 וכן המינהל הקהילתי של שכונה זו, הוא המבקש בעע"ם 1489/13 (להלן: המבקשים), הגישו לבית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים עתירה נגד שני היתרי בנייה שנתנה רשות הרישוי ירושלים, היא המשיבה 3, למשיבה 4, החברה לפיתוח ירושלים בע"מ. ההיתרים התייחסו לביצוע עבודות בנייה, סלילה ותשתית של קטע משנה 3 במקטע הדרומי של כביש 50 (כביש 4 עירוני), הידוע כדרך מנחם בגין בירושלים (להלן: הכביש), וזאת מכוח תכנית 2317. המבקשים טענו בפני בית המשפט לעניינים מנהליים כי ההיתרים ניתנו בחוסר סמכות, וזאת מאחר שהתכנית שמכוחה ניתנו ההיתרים אינה מוגדרת, בניגוד לדרישת דיני התכנון והבנייה, כך לטענתם, כ"תכנית מפורטת" אלא כ"תכנית מקומית". בנוסף, נטען בעתירה כי מכל מקום מדובר בהיתרים פגומים, שכן הם ניתנו תוך פגיעה בזכות הטיעון של תושבי השכונה, וכי הם לוקים, כך טענו המבקשים, בחוסר סבירות קיצוני ובחוסר מידתיות, וזאת בשים לב לקיומן של חלופות פחות פוגעניות.
פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים
2. בית המשפט לעניינים מנהליים דחה בפסק דינו מיום 10.2.13 את עתירת המבקשים בקבעו כי הוראת הדין עליה ניסו המבקשים להשתית את טענתם (ס' 145(ז) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה-1965), לפיה היתרים אינם יכולים להינתן אלא מכוח תוכנית מפורטת, אינה חלה על התכנית מושא העתירה. זאת, מכיוון שהתכנית הופקדה לאחר המועד הקבוע בהוראה האמורה כמועד אחרון לתחולתה. עוד נקבע כי אין פסול בהנפקת היתר בנייה מכוח תכנית מקומית, בתנאי שהתכנית היא בעלת רמת פירוט סבירה. נקבע כי התכנית העומדת במרכז המחלוקת ממלאת אחר תנאי זה, ומשכך היתרי הבנייה שניתנו מכוחה ניתנו כדין. אגב כך קבע בית המשפט כי אי צירוף של תסקיר השפעה על הסביבה לתכנית אינו גורע מחוקיותה. באשר לסבירות ולמידתיות התכנית קבע בית המשפט כי ניתנה תשומת לב מרבית לצרכיהם של תושבי השכונה, וכי התכנית משקפת בחירה עניינית וסבירה, המיוסדת על שיקולים מקצועיים מובהקים. באשר לחלופות שהוצעו על-ידי המבקשים נקבע כי משתמכו המשיבות את טענתן, לפיה חלופות אלה אינן בנות יישום, בחוות דעת מקצועיות, אין מקום להתערבות שיפוטית בנושא. על פסק דין זה הגישו המבקשים שני ערעורים אשר תלויים ועומדים לפני בית משפט זה.
טענות המבקשים בבקשות לצו מניעה זמני
3. בד בבד עם הגשת הערעור הגישו המבקשים את הבקשות למתן צו מניעה זמני (בעע"ם 1489/13 הוגדרה הבקשה כמתייחסת ל"צו ביניים"), הן הבקשות שלפניי. בבקשות טוענים המבקשים כי סיכויי ערעוריהם טובים, וכי הערעור מגלם "השגה מוצדקת" על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. מעבר לחזרה על הטענות שהועלו בהליך קמא, נטען על-ידי המבקשים כי פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים מסתמך על מצג שווא שהוצג לפניו, לפיו אף קטע מהכביש אינו מוגדר כמתחם לתכנון מפורט, בעוד שבפועל, כך לטענת המבקשים, חלק ניכר מהכביש נכלל במתחם לתכנון מפורט, ומשכך לא ניתן היה להנפיק היתרי בנייה ביחס אליו ללא תכנית מפורטת.
4. בנוגע למאזן הנוחות נטען כי הוא נוטה בבירור לטובת המבקשים, שכן המשך עבודות החפירה והסלילה של הכביש בתקופת הערעור עלול, כך נטען, להסב נזקים כבדים ובלתי הפיכים לתושבי השכונה הדרים בסמוך לכביש. לטענת המבקשים אי מתן הסעד המבוקש יפגע בהנאת המבקשים, תושבי השכונה, ממקרקעיהם, יגרום לירידת ערך נכסיהם ויהפוך את הערעור לתיאורטי. באשר לאינטרס המשיבים, נטען כי לא ייגרם להם כל נזק, שכן אין כל דחיפות בסלילת הכביש, ובשים לב לכך שהמשיבים יכולים להשלים בתקופת הערעור קטעים אחרים מהכביש. בנוסף טוענים המבקשים כי בכל מקרה ראוי שהמשיבה 4 לא תקדם את סלילת הכביש בתוך בית צפאפא כל עוד לא אושרו תכניות לבניית מחלפים בצפונו ובדרומו של קטע הכביש הרלוונטי.
טענות המשיבים
5. המשיבות 3-1 מתנגדות לבקשת המבקשת למתן צו מניעה זמני וטוענות כי דין הבקשה להידחות על הסף בשל שיהוי בהגשת העתירה מושא הערעור. עוד נטען כי סיכויי הערעור נמוכים ביותר. בהקשר זה חוזרות המשיבות על קביעותיו של בית המשפט קמא. באשר לטענת המבקשים בנוגע להיכללות חלק מקטעי הכביש במתחם המיועד לתכנון מפורט, טוענות המשיבות 3-1, כי הוראות התכנית אליה שייכים המתחמים האמורים אינן מתייחסות לכבישים העוברים דרך המתחמים, ומשכך אין העובדה המוצגת על-ידי המבקשים צפויה להשפיע על תוצאת ההליך. מעבר לכך נטען כי מדובר בטענה חדשה שהמבקשים היו צריכים להציג לפני הערכאה הדיונית. באשר למאזן הנוחות טוענות המשיבות 3-1 כי מתן הסעד הזמני המבוקש יסב לקופה הציבורית נזק הנאמד, לפי חוות הדעת הכלכלית שצורפה לתגובה, בסך של למעלה מ-20 מיליון ש"ח לכל חודש של עיכוב. מעבר לכך, נטען כי מתן צו המונע את השלמת סלילת הכביש ימנע מהציבור תועלת רבה הגלומה בהקלה משמעותית על זרימת התנועה בירושלים, בטיחות התנועה בה ושיפור הנגישות לשכונותיה הדרומיות. באשר לנזק הצפוי לתושבי השכונה, נטען כי כבר עתה במובנים רבים מדובר במעשה עשוי, שכן הפקעות המקרקעין הסמוכים הושלמו והעבודות בשטח נמצאות בעיצומן, ומשכך לא צפוי להיגרם למבקשים נזק נוסף מעבר לנזק שכבר נגרם כתוצאה מהעבודות שבוצעו עד כה.
6. המשיבה 4 טוענת אף היא כי דין הבקשה להידחות. באשר לסיכויי הערעור נטען בתגובתה כי מרבית טענות המבקשים נדונו ונדחו בפסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים. בנוגע לטענה שלא הועלתה בפני בית המשפט קמא, טוענת המשיבה 4 כי אין לאפשר את העלאתה בפני ערכאת ערעור. באשר למאזן הנוחות, מעלה המשיבה 4 טענות זהות לאלה שנטענו בתגובת המשיבות 3-1, ובפרט טענות הנוגעות לנזק שצפוי להיגרם, כתוצאה מהיעתרות לבקשת המבקשים, לאינטרס הציבורי, וכן להפסדים המשמעותיים ביותר לקופה הציבורית כתוצאה מעיכוב הפרויקט. מעבר לשני אלה, מציינת המשיבה 4 את הנזק שעלול להיגרם למוניטין שלה כתוצאה מהעיכוב. באשר לפגיעה הנטענת במבקשים, סבורה המשיבה 4 כי משאין מחלוקת על עצם מעבר הכביש בשכונת בית צפאפא בתוואי וברוחב שאושרו, כך לטענתה, אין לשקלל במאזן הנוחות לטובת המבקשים את הנזקים הנובעים ממעבר הכביש בשכונה אלא אך את הנזקים הנובעים מאי אימוץ החלופות בנוגע לקירוי הכביש, שהוצעו על-ידי המבקשים.
7. המשיב 5 הצטרף לטענות יתר המשיבות באשר לסיכויי הערעור הנמוכים ובנוגע למאזן הנוחות שנוטה, לטענת המשיבים, לטובת אי מתן הסעד המבוקש, וזאת נוכח האינטרס הציבורי בהשלמתו המהירה של הכביש מושא הבקשה וכן בשל הנזקים הכספיים שעלולים להיגרם לקופה הציבורית כתוצאה מעיכוב השלמתו. בנוגע לאינטרס הציבורי מדגיש המשיב 5 כי הכביש חיוני מבחינה תחבורתית, והשלמתו צפויה לספק פתרון לבעיות גודש ובטיחות התנועה בעיר ירושלים.
8. ביום 17.3.13 הגישו המבקשים מסמך הנושא כותרת "הודעה על שינוי קיצוני בנסיבות ובקשה בהולה למתן צו ביניים ארעי במעמד צד אחד". בהודעה נטען כי כחלק מעבודות לבניית הכביש הודיעה המשיבה 4 על כוונתה לסגור רחוב בשכונת בית צפאפא. בשל הפגיעה שסגירת הרחוב צפויה, לטענת המבקשים, לגרום לחופש התנועה של תושבי השכונה, ביקשו המבקשים צו ארעי המורה על הפסקת העבודות. משעיינתי בתגובות המשיבים לבקשה אחרונה זו אשר הוגשו היום, החלטתי ליתן החלטה בבקשות למתן צו מניעה זמני, ומשכך לא יידרש דיון נפרד בבקשת המבקשים מיום 17.3.13.
דיון והכרעה
9. עיינתי בבקשות המבקשים, בצרופותיהן ובתגובות המשיבים ומצאתי כי דין הבקשות להידחות. השיקולים הרלוונטיים לבקשה הם סיכויי הערעור ומאזן הנוחות (ע"א 2398/97 אייל נ' אייל, פ"ד נא(5) 608 (1997)). באשר למאזן הנוחות, על פניו ניתן להניח כי התחלת העבודות לבניית כביש עלולות לגרום למצב בלתי הפיך שלא ניתן יהיה להשיבו. עם זאת, במקרה דנן העבודות לבניית הכביש נמצאות בעיצומן. בהקשר זה לא ביססו המבקשים כדבעי את טענתם באשר לנזק הצפוי להיגרם להם ולא הסבירו אם הנזק אליו הם מתכוונים צפוי להיגרם כתוצאה מהעבודות שטרם בוצעו, או שמא החלק הארי בנזק נגרם להם זה מכבר. יתרה מכך, אין להתעלם מהנזקים הכספיים המשמעותיים במיוחד הצפויים, על-פי חוות הדעת שצורפה לתגובות המשיבות 3-1, לקופה הציבורית. שיקול זה הוא שיקול משמעותי ואין להקל בו ראש (בג"ץ 3330/97 עיריית אור יהודה נ' רשות שדות התעופה, פ"ד נא(3) 472 (1997)). המשיבים הציגו חוות דעת מקצועית המבססת את טענתם לנזקים רחבי היקף הצפויים להיגרם כתוצאה מהיעתרות לבקשתם. לפיכך, מהנתונים שהציגו הצדדים עולה כי מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת המבקשים. במצב דברים זה איני נדרשת להתייחס לסיכויי הערעור. עם זאת, אומר כבר עתה כי בתי המשפט אינם נוטים להתערב בהחלטות מקצועיות של רשויות התכנון והבנייה (בג"ץ 2324/91 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד מה(3) 678, 688 (1991); בג"ץ 2920/94 אדם טבע ודין נ' המועצה הארצית לתכנון ולבנייה, פ"ד נ(3) 441, 469 (1996); בג"ץ 4776/03 מלון רג'נסי ירושלים בע"מ נ' שר הפנים, פס' 13 (9.5.05); עע"ם 2418/05 מילגרום נ' הוועדה המחוזית לתכנון ובניה, מחוז ירושלים, פס' 9 (24.11.05)). בית המשפט המחוזי, לאחר ניתוח מפורט של החלטות רשויות התכנון, לא ראה להתערב ולשנותן. משכך, ומבלי לטעת מסמרות בעניין, לא ניתן לומר כי סיכויי הערעור גבוהים.
10. יחד עם זאת, בנסיבות העניין, מאחר שבכל יום שעובר נקבעות בשטח עובדות מוגמרות העלולות להפוך את הליך הערעור לתיאורטי, אני מורה לקבוע את הדיון בתיק בהקדם.
הבקשה למתן צו מניעה זמני, איפוא, נדחית. המזכירות תקבע את התיק לדיון בהקדם. אין צו להוצאות.
ניתנה היום, ט' בניסן התשע"ג (20.3.2013).