החלטה בתיק עמ"י 27712-09-11

בפניי ערר על החלטת בית משפט השלום בקריות (כב' השופטת ט' תדמור-זמיר) מיום 12.9.11, לפיה הורה בית משפט על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים הכוללים מעצר בית מלא בבית הוריו, עד ליום 18.9.11.

בבקשת המעצר שהוגשה לבית משפט השלום, נאמר כי המשיב חשוד בכך שביום 6.8.11 תקף צעיר מחוץ למועדון בקריות, בכך שזרק עליו סלע ובאמצעות שברי בקבוק גרם לו לחבלות בפניו ובידו. המשיב נעצר ביום 5.9.11 ומאז הוארך מעצרו מדי פעם עד שביום 12.9.11 הוגשה הצהרת תובע, לפיה מתעתדת העוררת להגיש כנגד המשיב, כתב אישום ובצדו בקשה להורות על מעצרו עד תום ההליכים.

בהחלטתו ציין בית משפט קמא, כי עיון בחומר החקירה העלה שקיימות ראיות הקושרות את המשיב למעשים המיוחסים לו. מעשים אלה מקימים חזקת מסוכנות בנוסף להיותם מסוכנים וחמורים. יחד עם זאת, סבר בית משפט כי יש להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים, בין היתר, בשים לב לכך שמדובר באירוע שהתרחש ביום 6.8.11 ומאז ועד למעצרו של המשיב ביום 5.9.11, היה הלה משוחרר ללא כל תנאי ולא סיכן את המתלונן בכל דרך שהיא. בנוסף, הפנה בית משפט לכך שמדובר בצעיר נעדר כל עבר פלילי. לפיכך, סבר כי ניתן כבר בשלב זה להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים.

העוררת טענה בערר שהניחה בפניי, כי שגה בית משפט קמא משלא נתן את המשקל הראוי להצהרת התובע שהוגשה לעיונו. עוד נטען כי טעה בית המשפט בכך שראה לשחרר את המשיב למעצר בית, חרף הראיות הקיימות בתיק.

ב"כ המשיב ביקש לדחות את הערר, תוך שהפנה לכך שמדובר בבחור נורמטיבי, שאין לחובתו כל הרשעות קודמות וכי קדמה למעשה נשוא הדיון, תקיפה מצד המתלונן שנגח בראשו של המשיב. עוד הפנה ב"כ המשיב לכך, שחרף הצהרת התובע ועל אף שמדובר בתיק פשוט למדי, לא ראתה העוררת להגיש עדיין כתב אישום.

עיון בתיק החקירה מלמד, כי אכן קיימות בו ראיות לכאורה כנגד המשיב. דומה כי לעניין זה אין מחלוקת בין הצדדים. לנוכח חומרת המעשה ונסיבותיו, קמה גם עילת מעצר. השאלה הינה האם ניתן בשלב זה לאיין את המסוכנות הנשקפת מהמשיב בחלופה או שמא יש להורות על מעצרו מאחורי סורג ובריח.

מבלי להפחית מחומרת המעשים המיוחסים למשיב, המשתקפים בין היתר מחומר החקירה ועולים בבירור מהתצלומים שהונחו בפניי, אין להתעלם מהעובדה שבין מועד האירוע ועד להגשת התלונה חלף חודש ימים. העובדה ששתי המשפחות המעורבות ניהלו בפרק זמן זה מגיעים, אין בה כדי לשנות מהמסקנה כי אילו רצה המשיב לסכן את שלומו או בטחונו של המתלונן או לשבש בדרך כלשהי את החקירה, עמד לו די והותר זמן לעשות כן. לכך יש להוסיף את העובדה כי מדובר בצעיר נעדר כל עבר פלילי. דומה כי בנסיבות אלו, צדק בית משפט בהחלטתו להורות על שחרורו של המשיב בתנאים מגבילים כבר בשלב זה.

אני רואה להוסיף כי בית משפט קמא דחה את הבקשה לעכב ביצוע החלטתו ומכאן הורה על שחרורו המיידי של המשיב. גם עובדה זו מחזקת את המסקנה כי יש להותיר את ההחלטה על כנה. ככלל, לא בנקל יורה בית המשפט להחזיר לבית המעצר את מי שכבר שוחרר ממנו והדבר ייעשה רק בהתקיים נסיבות מיוחדות וחריגות (ראו: בש"פ 1237/04 גייסוב ואח' נ' מדינת ישראל, בש"פ 8105/09 קונייף נ' מדינת י שראל ובש"פ 2704/10 ביטון נ' מדינת ישראל).

מעבר לנדרש, אוסיף כי אין בהחלטת השחרור כדי לסכל או למנוע הגשת כתב אישום וככל שזה יוגש, יוכל בית משפט באם ימצא זאת לנכון, להפנות את המשיב לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר, אשר יבחן בין היתר, הן את מסוכנותו והן את התאמתם של תנאי שחרורו.

על יסוד מקבץ האמור, אני דוחה את הערר.

תיק החקירה מוחזר.

<#3#>

ניתנה והודעה היום ט"ו אלול תשע"א, 14/09/2011 במעמד הנוכחים.

גלית ב.