1. לפניי ערר כפול על החלטתו של בית משפט השלום בבאר שבע (כב' השופט ג' אמוראי) מהיום, 2/9/11, שבה הורה לשחרר את המשיב-העורר (להלן: המשיב) למעצר בית בצירוף תנאים כספיים. בכך דחה בית המשפט קמא את בקשת המדינה להאריך את מעצרו של המשיב ב-5 ימים, עד ליום 7/9/11 בשעה 15:00, על פי הצהרת תובע שהוגשה לבית המשפט. בהצהרת התובע צוין כי יש כוונה להגיש כתב אישום נגד המשיב בגין כך שהוא חשוד בעבירות של שידול להיזק בחומר נפיץ, איומים והעלבת עובד ציבור.
2. בהחלטתו נשוא הערר כתב בית המשפט קמא, בין היתר, כי לאחר שעיין בחומר החקירה, לא מצא כי יש ראיות לכאורה לביצוע עבירה של שידול להיזק בחומר נפיץ וכן כי אין ראיות לכאורה לעבירה של איומים, וכן כי אין עילת מעצר.
3. בערר של המשיב נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שהורה על מעצר בית למרות העדר קיום ראיות לכאורה ועילת מעצר.
4. בערר של המדינה נטען כי שגה בית משפט קמא בכך שקבע כי אין ראיות לכאורה וכי אין עילת מעצר, ועל כן ביקשה המדינה להורות על מעצרו של המשיב למשך חמישה ימים נוספים לצורך הגשת כתב אישום ובקשה למעצר עד תום ההליכים.
5. לאחר שעיינתי בחומר החקירה ובחנתי את טענות ב"כ הצדדים הגעתי למסקנה כי יש לקבל את ערר המדינה, באופן חלקי, כפי שיפורט להלן.
התשתית הראייתית הלכאורית כוללת בעיקר את התמליל של שיחה שנערכה בין משה לוי לבין יהושע סופר ביום 28/8/11 בתחנת משטרה, שפוענחה ותומללה ביום 30/8/11, ובשיחה אומר משה לוי ליהושע סופר כי המשיב אמר לו ש"צריך לשים לאושרי ... איזה מטען מתחת האוטו". הכוונה היא לחוקר משטרת ישראל אושרי אוחנה.
בכך רואה התביעה ראיות לכאורה לעבירה של שידול או של ניסיון לשידול להיזק בחומר נפיץ.
קודם לכן, ביום 24/8/11 או בסמוך לכך, במהלך דיון בבקשה להארכת מעצר שנערך בבית משפט השלום בבאר שבע, אמר המשיב לחוקר אושרי אוחנה, על פי עדותו של החוקר, דברי העלבה ואיומים, בעקבות בקשת החוקר להאריך את מעצרם של יהושע סופר ושל נהוראי שוקר, בגין חשד להצתת ביתם של תושבים ערבים בעיר אופקים.
בכך רואה התביעה ראיות לכאורה לעבירות של איומים ושל העלבת עובד ציבור.
המשיב עצמו מכחיש כי אמר למשה לוי שיש להניח מטען חבלה מתחת לרכב של החוקר אושרי אוחנה וכן מכחיש כי איים או העליב את החוקר אושרי אוחנה.
בית משפט קמא נימק את החלטתו האמורה שאין ראיות לכאורה לעבירות של שידול להיזק בחומר נפיץ ושל איומים, בין היתר, בכך שאין "ראיות לכאורה שמסבכות את המשיב בביצוע עבירה של שידול להיזק בחומר נפיץ, שכן הראיות בעניין זה הינן תמלול של שיחה בין שני נאשמים בתיק הצתה, שמתוך השיחה ביניהם אומר אחד לאחר כי המשיב סבור כי יש להניח מטען חבלה מתחת לרכבו של חוקר. ... לעניין עבירת איומים כלפי החוקר, גם בעניין זה אין ראיות לכאורה כי המשיב איים על החוקר, שכן אמירה שיש 'קדוש ברוך הוא' או 'דין אמת', אין בהם בהקשר הדברים משום איומים".
כמו כן, סבר בית משפט קמא, כאמור, כי אין עילת מעצר.
בית משפט קמא שגה בהחלטתו, בנקודות אחדות כפי שיוטעם להלן.
חרף הכחשתו של המשיב את האמירה המיוחסת לו על ידי משה לוי, בדבר הנחת מטען חבלה מתחת לרכב של החוקר אושרי אוחנה, נראה לכאורה כי יש ראיות לכאורה לעבירה של ניסיון לשידול להיזק בחומר נפיץ, על סמך גרסת משה לוי. כמו כן, חרף הכחשת המשיב את דברי ההעלבה והאיומים כלפי החוקר, נראה לכאורה כי יש ראיות לכאורה לקיומן של עבירות אלה, על סמך עדות החוקר.
כידוע, הכחשתו של חשוד או של נאשם אינה שוללת קיומן של ראיות לכאורה ודי בקיום סיכוי סביר להרשעה לצורך קיומן של ראיות לכאורה.
כמו כן, קיימת עילת מעצר מובהקת של מסוכנות, בנסיבות העניין.
בכל מקרה, כפי שבצדק ציין ב"כ המשיב בערר שלו, לא ניתן היה להורות על חלופת מעצר של מעצר בית אילו אכן לא היו ראיות לכאורה או לא הייתה עילת מעצר.
אלא שכאמור, על פני הדברים נראה כי יש עילה לכאורה להגיש כתב אישום נגד המשיב ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים, על פי הצהרת התובע, בגין עבירות של ניסיון לשידול להיזק בחומר נפיץ, של איומים ושל העלבת עובד ציבור.
מכל מקום, מן הראוי כי שאלת קיומן של ראיות לכאורה ושל עילת מעצר תידון לגופה ולעומקה לאחר הגשת כתב האישום, ולא בשלב זה של דיון ביום שישי אחר הצהריים, על פי הצהרת תובע.