החלטה בתיק עב"ל 57362-07-13

השופט אילן איטח

1.      לפני בקשת המשיב (להלן - המוסד) לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אריאלה גילצר-כץ ונציגי הציבור מר יצחק לורנס ומר יעקב פרסול; ב"ל 16686-05-11) מיום 8.7.13, ובו נקבע כי זכאותו של המשיב למענק נפגעי עבודה תבחן יחסית לתביעתו משנת 1994 ולא יחסית לתביעה משנת 2006. לפי תעודת עובד הציבור שהוגשה במסגרת הבקשה לעיכוב הביצוע, משמעותו המעשית של פסק הדין היא שהמשיב זכאי למענק בסך של 53,690 ש"ח (להלן - הסכום החד פעמי).

הרקע לבקשה:

2.      המשיב, יליד 1939, הגיש למוסד ביום 18.1. 1994 תביעה לקביעת דרגת נכות בשל תאונת עבודה מיום 30.6.1993. המוסד לא הכיר בתאונה כבפגיעה בעבודה, והמשיב פנה לבית הדין. בין לבין נבדק המשיב מטעם המוסד על ידי פרופ' סוניס בשני מועדים - 6.2. 1994 (ולא כפי שנרשם בטעות 6.2. 2004) ו- 20.11. 1994. במהלך ההליך בבית הדין, ולטענת המשיב עקב הבדיקה מיום 20.11.1994, הכיר המוסד בתאונה כבפגיעה בעבודה (הודעת המוסד מיום 21.12.1994).

3.      כעולה מסעיף 3 לפסק הדין, המשיב הוזמן לועדה רפואית ליום 5.4.1995. הדיון בפני הוועדה לא התקיים, מסיבות השנויות במחלוקת בין הצדדים.

4.      ביום 27.12. 2006 הגיש המשיב למוסד תביעה נוספת לקביעת דרגת נכות בגין אותה התאונה. בסופו של יום, נקבעו למשיב 10% נכות לצמיתות החל מיום 30.12.1993. שיעור נכות זה הקנה למשיב זכאות למענק. אלא, שלאור הוראות סעיף 107 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח חדש], התשנ"ה - 1995 (להלן - החוק), ונוכח מועד תחילת הנכות ומועד התביעה בגדרה נבדק המשיב - 27.12.2006, הופחת כליל המענק.

5.      המשיב פנה לבית הדין וטען כי סעיף 107 לחוק צריך להבחן יחסית לתביעתו משנת 1994. לטענתו הוא פנה פעמים רבות למוסד על מנת לברר מה עלה בגורלה של התביעה וכל העת נאמר לו להמתין להודעה בדואר. לטענתו בשנת 2006 הוא שוב הגיע למוסד והפקידה עימה נפגש הציעה לו להגיש תביעה חוזרת לקביעת דרגת נכות, וכך אכן עשה.

6.      מנגד טען המוסד כי המשיב זנח את התביעה הראשונה וכי יש לבחון את הזכאות למענק בשים לב לתביעה משנת 2006. לטענת המוסד, כעולה ממזכר שנכתב על ידי פקידה במחלקת נפגעי עבודה - גב' גלית חיבה (להלן - המזכר), ביום 2.4.1995 - שלושה ימים לפני מועד כינוס הוועדה הרפואית, פנה המבקש טלפונית וביקש להקפיא את הטיפול בעניינו "משך 3 חודשים" ומסר ש "הוא יעדכן מתי לזמנו שוב". עדכון כאמור לא לא נמסר בפלט המחשב משנת 2000 (להלן - הפלט) עולה כי הטיפול בתביעה הסתיים. לא ברור האם בעקבות עדכון "מצב" התיק נשלחה למשיב הודעה.

7.      המשיב מכחיש את קיום השיחה וטען כי מעולם לא ביקש להקפיא את הטיפול בעניינו במסגרת התביעה הראשונה וכי כל פניותיו למוסד בעל פה נדחו בכך שעליו להמתין.

8.      בפסק הדין מושא הבקשה התקבלה תביעתו של המשיב. נקבע כי המוסד לא הוכיח שהמשיב ביקש להקפיא תביעתו. בית הדין נימק את עמדתו בכמה טעמים:

א.  המשיב חזר בעדותו על הגרסה לפיה מעולם לא ביקש להקפיא את התביעה הראשונה;

ב. לא הוכח כל טעם בעטיו יבקש המשיב להקפיא את הטיפול בתביעתו;

ג.   בעוד שהמזכר נחזה להערך ביום 2.4.1995, מעיון בפלט עולה כי המשיב ביקש להקפיא תביעתו ביום 9.4.1995;

ד.  המזכר לא חתום "ואף לא ברור לנותנת תעודת הציבור מי ערך אותו";

ה.  במועד המזכר לא נדרש המבוטח לקוד סודי בטרם ביקש טלפונית לבצע פעולות בתיקו "ולכן כיצד בכלל ניתן לדעת שהתובע אל-נכון הוא זה שביקש להקפיא את תביעתו" ובהמשך "מי לידנו יתקע כי התובע הוא שהתקשר ולא אדם עלום שביקש לגרום נזק לתובע?";

ו.   אף אם יונח כי המשיב אכן התקשר "כלל לא ברור איזה הליך ביקש התובע להקפיא, שהרי לנתבע מחלקות רבות".

9.      כמו כן חייב בית הדין את המוסד לשלם למשיב שכר טרחת עו"ד בסך של
5,000 ש"ח וכן הוצאות משפט בסך 500 ש"ח.

הבקשה לעיכוב הביצוע