1. לפני בקשת המדינה לסלק על הסף ערעור על החלטת הועדה לרישוי חוקרים פרטיים (להלן: "הועדה"), מיום 1.8.06. הועדה החליטה שלא להגיש קובלנה לועדת המשמעת כנגד שני חוקרים פרטיים.
ביסוד הבקשה, טענת חוסר סמכות של בית המשפט לדון בערעור.
2. המערער הגיש ביום 2.4.06 תלונה כנגד שני חוקרים פרטיים, מר מאיר נוה ומר אורן מירובסקי (להלן: "החוקרים") על כך שהורו, לטענתו, לשליח מטעמם לרשום רישום כוזב ב"אישור מסירה" של אזהרה מטעם לשכת הוצל"פ בחיפה, וזאת, כדי שיוצג כהמצאה כדין ויאפשר פתיחת הליכי הוצל"פ כנגד המנוח אריה אשכנזי ז"ל, בהציגם מצג כוזב כאילו המנוח עדיין בחיים.
סעיף 24 לחוק קובע כי "קובלנה על חוקר פרטי תוגש לועדת המשמעת מטעם היועץ המשפטי לממשלה או מטעם הועדה, בין מיזמתם ובין על פי תלונת אדם אחר".
3. עוד קודם לפניה לועדה, הגיש המערער תביעה בבית המשפט לתביעות קטנות בחיפה (להלן: תיק התביעה הקטנה) כנגד שוקי-יהושוע אביב, השליח, אשר, לטענתו, רשם את הרישום הכוזב (להלן: "השליח"). בגדר אותה תביעה, טען המערער כי השליח ניסה להטעות ביודעין את לשכת ההוצל"פ. תביעה זו נדחתה על ידי בית המשפט לתביעות קטנות, כאשר בית המשפט התרשם שהשליח לא עשה מה שעשה ביודעין, והוסיף כי ספק אם הודרך כראוי לגבי תפקידו כמוסר כתבי בי-דין.
4. ועדת הרישוי החליטה, ברוב דעות, שאין מקום להגיש קובלנה לועדת המשמעת, אשר לה סמכויות שיפוט וענישה המוקנות בחוק.
הועדה קבעה, כי לאור המסמכים שלפניה, ובכללם התלונות ותגובות החוקרים, ולרבות החלטת בית המשפט לתביעות קטנות, הגיעה למסקנה שתלונת המערער אינה מקימה עילה "למעורבות הועדה בעניין התלונה".
5. המערער טוען כי הועדה נטלה על עצמה את סמכותה של ועדת המשמעת, בכך שדנה בתלונה לגופה, וזאת למרות שאין לה, כדבריו, את "הכלים הנדרשים לבדיקה העצמאית של אמיתות התלונות כנגד הנילון... ולא הוקנו לה סמכויות השיפוט והענישה המוקנות בחוק לועדת המשמעת". לגישת המערער, מאחר והועדה נטלה לעצמה את שיקול הדעת לדון בתלונתו (שחלקה עוסקת בפלילים ובעבירות אתיות) חרגה הועדה כגוף מנהלי מסמכותה. המערער מוסיף כי שיקול דעתה של הועדה לקה בחסר, מאחר שנימקה את אי-הגשת הקובלנה, בין השאר בהישען על פסיקת בית המשפט בתביעה הקטנה, אשר בו הנילונים לא לקחו חלק. מה גם שהפירוש שנתנה הועדה לפסק הדין בתביעה זו הוא (לשיטתו) מוטעה.
6. המדינה טוענת, כילבית המשפט המחוזי, אין סמכות לדון בערעור, כעולה מסעיף 29 לחוק.
סעיף 29 (א) לחוק קובע:
"סירוב הועדה לתת או לחדש רשיון לפי חוק זה, וכן החלטה של ועדת משמעת בקובלנה לפי חוק זה, ניתנים לערעור מטעם הנאשם והקובל לפני בית המשפט המחוזי; סדרי הדין בערעור ייקבעו בתקנות".
7. על יסוד סעיף 29, קבעתי בע"ש (י-ם) 442/07 עו"ד דב ארבל נ' מדינת ישראל משרד המשפטים, כי לבית משפט זה הסמכות לדון בערעורים כנגד ועדת הרישוי בכל הקשור לחידוש או נתינת רשיון, וכן על "החלטות ועדת המשמעת בקובלנה". מנוסח החוק עולה, שבית משפט זה אינו מוסמך לדון בערעור על החלטת ועדת רישוי שאינה עוסקת בחידוש או מתן רישיון. בהליך שלפני, מבקש המערער להשיג על החלטת הועדה שלא להגיש קובלנה בגין התלונה שהוגשה. אין ספק כי ערעור זה אינו עוסק בתחומים בהם ניתן - על פי סעיף 29 - להגיש ערעור לבית משפט זה על החלטת הועדה, ועל כן, יש לקבל את הבקשה לסילוק על הסף.
8. המבקש טוען כי לבית משפט זה למצער סמכות ליתן "צו הצהרתי בהחלטת ביניים", לפיו בוצעו במסמך האזהרה מטעם לשכת ההוצאה לפועל שינויי רישום בנתונים מהותיים, וכי מדובר במסמך מזויף. ברם, לא מצוי לפני הליך מתאים, שבגדרו היה על המבקש לצרף את המשיבים המתאימים. לפני הוגש ערעור על החלטת הועדה, ובגדרו נתבקש בית משפט זה להתייחס לנושא הזיוף כ"החלטת ביניים". ברם, מאחר שדין הערעור להימחק, נמחקת הבקשה עמו.
9. הערעור יימחק.
בנסיבות העניין, איני עושה צו להוצאות.
ניתנה היום, ה' בניסן תשס"ח (10 באפריל 2008), בהעדר.