ע"פ
בית המשפט העליון בירושלים
|
9635-04
08/08/2005
|
בפני השופט:
1. מישאל חשין
2. אדמונד לוי
3. אליקים רובינשטיין
|
| - נגד - |
התובע:
ויקטור שמעון אטל
עו"ד ארנית מרום
|
הנתבע:
מדינת ישראל
עו"ד נעמי גרנות
|
| פסק-דין |
השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור על גזר דין של חמש שנות מאסר שהוטל על המערער, ובגדרו הופעלו בחופף שני מאסרים מותנים שהיו תלויים ועומדים כנגדו, של 4 ו-6 חודשי מאסר. המערער הורשע, לאחר שמיעת ראיות, בעבירת שוד לפי סעיף 402(א) לחוק העונשין תשל"ז-1977 ובעבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק זה. כנקבע בהכרעת הדין, חטף הנאשם בכוח תיק מידיה של אשה קשישה (בת 83) שפסעה ברחובה של עיר; היא הופלה ארצה ונחבלה בכתפה ובברכה. משדלק עובר אורח אחרי המערער והוציא מידו את שללו, איים עליו המערער כי ידקור אותו בסכין. למתלוננת נגרמו חבלות בכתפה ובברכיה, שחייבו טיפולים וגרמו סבל.
ב. בית המשפט המחוזי ציין בגזר הדין את עצבון גורל של המערער, שגדל במשפחה גדולה, לאב אלכוהוליסט ולאם שדחקה בילדיה לעבור עבירות לפרנסתם. המערער מכור לסמים ולא הצליח להיגמל, ועברו הפלילי מכביד עד מאוד, בעבירות רכוש, סמים ואלימות, לרבות מאסרים. בית המשפט שקל את מכלול הנסיבות והטיל על המערער, כאמור, חמש שנות מאסר.
ג. בהודעת הערעור ובפנינו נטען כי נסיבות חייו הקשות של המערער וכן מצבו הנפשי, המתבטא גם בנסיונות אבדניים בכלאו ובהיותו אסיר טעון פיקוח, מצדיקים הקלה בעונשו; ועוד נטען, כי נסיבותיה של עבירת השוד מציבות אותה ברף הנמוך של העבירה. באת כוחו המלומדת של המערער ביקשה לראות בשולחה סוג של קרבן, בשל כך שלא צלחה דרכו להשתלב במערכת נורמטיבית ובשל מצבו הנפשי וניסיונות האבדנות. באת כוח המדינה ציינה, כי באיזון שבין מסוכנותו של המערער לעצמו לבין מסוכנותו לציבור, ההכרעה הברורה היא הגנה על בטחון הציבור.
ד. (1) מתסקיר שירות המבחן בו עייננו ומעדכון מפי באת כוח המערער למדנו, כי מתחילה היה המערער בכלא "מגן" שיש בו מערכת טיפולית מוגנת, אך בשל התנהגותו כלפי אסירים וכלפי הסגל הועבר לבתי כלא אחרים, תחילה ל"אהלי קידר" ואחר כך ל"אשמורת", וכי הוא מוגדר כאסיר טעון פיקוח (אף הסתבך בכלא בעבירת איומים). הפרוגנוזה שתוארה לגביו פסימית, למרבה הצער. לדאבוננו - וגם לדאבון שירות המבחן - אין בידי השירות, במענה לשאלתנו, הצעת פתרון לעגמת חייו של המערער, המסכן את הזולת ואת עצמו, ואין איפוא פותר.
(2) גליון עבירותיו והרשעותיו הקודמות של המערער כולל תיקים מגיל 13; ניתנו לחובתו עד הנה לא פחות מארבעים ושלושה גזרי דין (בחלקם, בהיותו קטין, ללא הרשעה), שברבים מהם נכללו מעשי עבירה לא מעטים. הגליון, המשתרע על פני 22 שנה, הוא מן הכבדים שבהם, בכמותו ובסיכון לציבור, וכולל עבירות רבות נגד רכוש (פריצה, גניבה, שימוש ברכב ללא רשות) שאליהן הצטרפו עבירות נוספות, כגון תקיפה, בריחה, איומים ולימים שוד, היזק לרכוש, סמים ועוד, תוך ריצוי תקופות מאסר רבות. חובתו הראשונה של בית המשפט היא הגנת הציבור. ככל שהמערער דנא ממשיך להיות מצוי במצבו רב השנים, סכנתו לציבור מוחשית ואין בה ספק; העבירות בהן הורשע בתיק דנא ממחישות זאת, ואין אנו רואים כל עיקר שוד אשה קשישה בחטיפת תיקה כמצוי במדרג הנמוך של העבירה, כפי שנטען. נוכח האמור, אין מנוס מדחיית הערעור.
(3) ואולם, לא נוכל לחתום דברינו, בלא שנביע משאלה, כי שלטונות בתי הסוהר לא ירימו ידיים מניסיונות להיטיב את מצבו של המערער במבט לעתיד, גם אם הוא עצמו אינו משתף פעולה כראוי. נזכיר כי בהודעת הערעור הראשונית ציין, בין השאר, כי למד לקח והוסיף: "והחלטתי לשנות את דרכי לדרך טובה ונכונה, להפוך לאזרח מסור לעם ולמדינה. אני לא רוצה לחזור שוב למעגל הפשיעה...". אין בידינו כלים להעריך את משקל הדברים ואת מידת התוחלת שבכך, אך המדובר באדם בן שלושים וחמש שלא ראה מימיו טובה בעצמו מזה וגרם נזק רב לזולת מזה. חבל שחייו ימשיכו לכלות בין עבירות לבתי כלא, ולעולם אין מקום להיוואש. לכן מתבקש שירות בתי הסוהר לערוך הערכה מחודשת של מצבו של המערער, ושמא ניתן לגבש תכנית שתסייע לשפר את מצבו, כמובן אם הוא עצמו ישתף פעולה.
(4) אין בידינו, כאמור, להיעתר לערעור.
ניתן היום, ג' באב תשס"ה (8.8.05).
|
המישנה לנשיא
|
ש ו פ ט
|
ש ו פ ט
|
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. לח