לפני שתי בקשות לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט א' שוהם) בת"פ 40183-02 מיום 18.4.2012, במסגרתו הושתו על אהרון אוהב-ציון (להלן: אהרון) שלוש שנות מאסר וחצי לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי; תשלום קנס בסך של 500,000 ש"ח או 15 חודשי מאסר תמורתו. כן הושתו במסגרתו על בנימין רביזדה (להלן: בנימין) שבע שנות מאסר לריצוי בפועל בניכוי תקופת מעצרו; מאסר על תנאי; תשלום קנס בסך של 2,500,000 ש"ח או 35 חודשי מאסר תמורתו.
העובדות לפי כתב האישום והכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
1. כתב האישום, המשתרע על פני קרוב ל-40 עמודים (כ-110 עמודים אם כוללים את הנספחים), מייחס למבקשים עבירות רבות, כדלקמן; החזקה וניהול מקום למשחקים אסורים (להלן: בתי קזינו) - עבירה אחת לבנימין ושלוש עבירות לאהרון; קשירת קשר לביצוע פשע וגניבה על ידי עובד, זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, בטענה כי המבקשים היו שותפים למעשי הגניבה שביצעה אתי אלון (להלן: אתי) בפרשת הבנק למסחר. על פי כתב האישום, המבקשים ניהלו כאמור בתי קזינו שונים בארץ ובחו"ל. כמו כן, עסקו המבקשים, בנפרד, בניכוי שיקים תמורת עמלה, במתן הלוואות בריבית וכן במתן אשראי בריבית למהמרים. במסגרת זו אישרו המבקשים מתן אשראי בסכומים גבוהים לעופר מקסימוב (להלן: עופר), אחיה של אתי, שנהג להמר בבתי הקזינו של המבקשים. כמו כן ערבו המבקשים לעופר האחד כלפי השני ביחס לאשראי שניתן לו. בתקופה הרלבנטית לכתב האישום צבר עופר חובות במיליוני שקלים. כתב האישום מייחס לבנימין ולאהרון ידיעה על כך שעופר מהמר בסכומים עצומים, כי אחותו עובדת בבנק למסחר וכי עופר צפוי להחזיר את הסכומים על חשבון האשראי שקיבל. כתב האישום מתאר כיצד בפרק זמן זה קשרו המבקשים קשר עם אתי, עופר ואביגדור אלון (להלן: אביגדור), אביהם של אתי ושל עופר, לגנוב כספים מן הבנק למסחר בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים (בנימין: לפחות 144,000,000 ש"ח; אהרון: לפחות 47,794,000 ש"ח) - זאת באמצעות זיוף המחאות והעברות בנקאיות.
2. נוסף על כך, הואשם בנימין באישום נוסף של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, שימוש במסמך מזויף וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. על פי כתב האישום, זייף בנימין 99 שיקים בעצמו או באמצעות אחרים, זאת על ידי רשימת שמות מוטבים פיקטיביים והטבעת חתימות היסב, בסכום כולל של 23,021,600 ש"ח.
3. כמו כן יוחסו למבקשים ביצוע פעולה ברכוש אסור על פי חוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 (להלן: חוק איסור הלבנת הון); עבירות מס על פי פקודת מס הכנסה [נוסח חדש] (להלן: הפקודה) וכן עבירות מס על פי חוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975 (להלן: חוק מע"מ). נוסף על כך הואשם אהרון בסחיטה באיומים ובאיומים של אבי בן-גיאת (להלן: בן-גיאת), שלווה ממנו כספים. בנימין הואשם עוד בשיבוש מהלכי משפט (מספר עבירות), בשל ניסיונו להעלים את מסמכי הנהלת החשבונות ושאר הרשומות במשרדו באמצעות אחרים, וכן מכיוון ששלח אדם מטעמו לצורך משיכת כספים מחשבונות בנק בטרם המשטרה תתפוס את הכספים.
הכרעת דינו של בית המשפט המחוזי
בבית המשפט המחוזי כפרו המבקשים בכל המיוחס להם.
4. בית המשפט המחוזי הרשיע את המבקשים בהחזקה ובניהול בית קזינו. באשר לבנימין ביסס בית המשפט את ההרשעה על יסוד הודעותיו של עמרם נסריאצ'י (להלן: נסריאצ'י) במשטרה וכן בהתבסס על הודעות נוספות מטעם אחרים, שהתקבלו כראיות מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות [נוסח חדש] (להלן: פקודת הראיות). באשר לאהרון ביסס בית המשפט את ההרשעה בעיקרו של דבר על קלטת שיחותיו של אהרון עם איציק בר-מוחא, מהן עולה כי אהרון היה שותף בניהול בית הקזינו במבשרת ציון. יחד עם זאת הרשיע בית המשפט את אהרון בעבירה אחת בלבד, משלא הוכח האמור בכתב האישום ביחס להחזקה וניהול של שלושה בתי קזינו על ידיו.
5. באשר לפרשת הבנק למסחר קבע בית המשפט כי לא היה די בראיות הנסיבתיות שהציגה המשיבה על מנת להביא להרשעת השניים בקשירת קשר לביצוע הגניבה ובביצועה. זאת בין השאר לנוכח העובדה שאתי פעלה בחשאיות ולא שיתפה את הסובבים אותה במעשיה. כמו כן זיכה בית המשפט את המבקשים מעבירת הגניבה על ידי עובד, בהיעדר תשתית ראייתית המלמדת כי המבקשים היו בסוד התוכנית העבריינית. יחד עם זאת הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקשים בקבלת נכסים שהושגו בפשע לפי סעיף 411 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). לעניין זה קבע בית המשפט כי המבקשים פעלו ב"עצימת עיניים" לגבי מקור הכספים שקיבלו מעופר, ונמנעו מלברר את החשד לפיו מדובר בכספים גנובים או "בלתי כשרים". על כן קבע בית המשפט המחוזי כי יש לראותם כמי שהיו מודעים לטיב המעשה (קבלת הנכסים) ולהתקיימות הנסיבות (כלומר, כי הנכסים הושגו בפשע). זאת למד בית המשפט על יסוד ראיות נסיבתיות, ובעיקרן העובדה שהמבקשים המשיכו להלוות לעופר כספים בסך מיליוני שקלים אף על פי שידעו כי אין לו כל מקורות מימון, היכרותם של המבקשים עם אתי אלון והעובדה שידעו כי היא ערבה לחובות העתק של אחיה (בשכר של עובדת בנק), וכן הדרך העקלקלה בה קיבלו את השיקים, שכללו שמות מוטבים זרים בסכומים גבוהים ביותר. על כן הרשיע בית המשפט את המבקשים בקבלת נכסים שהושגו בפשע כאמור.
כמו כן הורשעו המבקשים על סמך תשתית עובדתית זו בעבירות של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 418 לחוק, בשימוש במסמך מזוייף לפי סעיף 420 לחוק וכן בקבלת דבר בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 לחוק. על פי הכרעת הדין, הנחה בנימין את איש אמונו, בני קטאשווילי (להלן: קטאשווילי) להטביע חתימות הסב מזוייפות על 15 שיקים. זאת למד בית המשפט מעדותו של קטאשווילי עצמו (שהוגשה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות) וכן מעדויות נוספות. כך עשה גם אהרון לגבי 12 שיקים - ואף הודה בכך, אם כי ציין שלא ידע שהדבר אינו כשורה. בית המשפט קבע כי מהנסיבות ניתן ללמוד שהמבקשים היו מודעים היטב לטיב המעשה ולנסיבותיו. בית המשפט הטעים כי הזיוף בוצע בנסיבות מחמירות נוכח הביצוע השיטתי של העבירות, ממדיהן הגדולים וכיוצא באלה פרטים.
6. כמו כן הרשיע בית המשפט המחוזי את בנימין בעבירה נוספת של זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, בעשיית שימוש במסמך מזוייף ובקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות, לאחר שהוכח כי בעסקו של בנימין התקבלו כ-90 שיקים אשר נמשכו מחשבונו של שלמה בסון (להלן: החשבון), שהיה "איש קש" אשר הופעל על ידי אילן אבוזמיל (להלן: אבוזמיל), שעשה שימוש בחשבון זה לצרכיו. בחשבון הופקדו שיקים גנובים מהבנק למסחר, כאשר אבוזמיל נהג למשוך שיקים מהחשבון שנמסרו ללקוחותיו, שפנו לבנימין, על מנת לקבל תמורתם כסף מזומן. שיקים אלו לא כללו את שם המוטב ולכן היה צורך, לשם ההפקדה כאמור, להוסיף את שם המוטב ולחתום חתימת היסב. בית המשפט קבע כי שמות המוטבים וחתימות ההיסב הוספו על ידי קטאשווילי בהנחיית בנימין. לצד זאת דחה בית המשפט את טענת המשיבה כי יש להרשיע את בנימין בכמות העבירות כמספר השיקים המזוייפים, שכן אפשר כי קטאשווילי ביצע את שביצע על יסוד הנחיה כללית וגורפת אחת מצד בנימין, והרי אז מדובר בביצוע של עבירה אחת בלבד.
7. עוד הורשעו המבקשים בביצוע עבירות על פי סעיף 4 לחוק איסור הלבנת הון. בית המשפט קבע כי לאחר שהמבקשים הורשעו בביצוע עבירות מקור כאמור בתוספת הראשונה לחוק איסור הלבנת הון, אין קושי לקבוע כי המדובר הוא בביצוע פעולות ברכוש בידיעה כי הרכוש אסור. לכל הפחות קבע בית המשפט כי מדובר בערבוב של רכוש אסור עם רכוש אחר. לבסוף, הורשעו המבקשים בביצוע עבירות על פי הפקודה ועל פי חוק מע"מ, כאשר הוכח כי המבקשים לא הגישו דו"חות אמת למס הכנסה, זאת מתוך כוונה להתחמק מתשלום מס. לצד זאת זוכה בנימין מעבירות המס שיוחסו לו באשר לשנות המס 2001 ו-2002, מאחר שלא היה ביכולתו לספק דו"חות ביחס לתקופה זו לנוכח מעצרו. כן נקבע שאין מחלוקת כי המבקשים לא שילמו את הסכומים המתחייבים למע"מ.
8. לצד זאת זיכה בית המשפט המחוזי את אהרון מן האישום שייחס לו סחיטה באיומים ואיומים של בן-גיאת, משלא הוכחו יסודות עבירת האיומים ובכללן היסוד הנפשי הנדרש לביצועה. באשר לאישום בסחיטה באיומים נקבע כי יש לזכות את אהרון מאישום זה משלא נמצאה ראיית חיזוק להודעתו של בן-גיאת במשטרה שהוגשה מכוח סעיף 10א לפקודת הראיות.
9. כמו כן זיכה בית המשפט את בנימין מהאישום בשיבוש מהלכי משפט ומעבירת השימוש במרמה, עורמה ותחבולה לפי הפקודה, בהיעדר ראיות על כך שהחומרים שהוצאו ממשרדו של בנימין נעשו בהנחייתו, זאת בשים לכך שבשעת איסוף החומרים היה נתון בנימין במעצר פרק זמן בלתי מבוטל. מנימוקים אלו אף זיכה בית המשפט את בנימין משתי עבירות נוספות של שיבוש מהלכי משפט, כאשר לא הוכח שהניסיון למשוך כספים מחשבונות הבנק נעשו על דעתו של בנימין ובהנחייתו.
גזר דינו של בית המשפט המחוזי
10. בגזר דינו עמד תחילה בית המשפט המחוזי על תכליתו של חוק העונשין (תיקון מס' 113), התשע"ב-2012, ס"ח 2330, שעניינו "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה". בית המשפט ציין כי אמנם התיקון צפוי להיכנס לתוקף ביום 10.7.2012, אלא שראוי כבר עתה לגזור את דינם של נאשמים בהתאם לאמור בו. על פי התיקון, תחילה יש לקבוע האם מדובר באירוע אחד, בגינו יש לקבוע מתחם עונש הולם לפרשה כולה, או שמא מדובר במספר אירועים, לגביהם ייקבע עונש הולם לכל אירוע בנפרד. על יסוד זה הפריד בית המשפט את העבירות לשלושה אירועים נפרדים: האחד, אירוע הבנק למסחר; השני, החזקה וניהול של בית קזינו בניגוד לחוק; השלישי, ביצוע עבירות הלבנת הון, מס הכנסה ומע"מ.
11. לאחר מכן, פנה בית המשפט לקבוע את מתחם העונש ההולם בגין האירועים.
באשר לאירוע הראשון קבע בית המשפט כי עניינו קבלת נכסים שהושגו בפשע, וכי מידת החומרה שיש לייחס לכך אינה נופלת מזו שיש לייחס לפשע עצמו. כן עמד בית המשפט על חומרת עבירת הזיוף, בפרט בנסיבות בהן הנאשם מבקש לקבל באמצעותו דבר במרמה בנסיבות מחמירות. בית המשפט הטעים כי יש לייחס חומרה רבה לאירוע הראשון, חרף כך שמדובר ב"עצימת עיניים" ולא במודעות בפועל. בית המשפט סקר את רף הענישה בתחום, אך הדגיש את הנסיבות המיוחדות הקשורות לביצוע העבירות דנא: הנזק הרב שגרמו המבקשים וחלקם היחסי המשמעותי באירוע. לאחר שקבע בית המשפט את רף הענישה בעניינם של המבקשים, ציין בית המשפט את הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות, ובמיוחד את חלוף הזמן מעת הגשת כתב האישום נגדם (כ-10 שנים), אף כי חלק ניכר מכך מיוחס להחלפת סניגורים מטעם בנימין. בית המשפט דחה את טענת בנימין כי יש להקל בעונשו מתוך חשש שמא ריצוי מאסר על ידיו יביא להתדרדרות במצבו הנפשי הרעוע ובסיכויי שיקומו, בשים לב בין היתר לטיפול שיכול בנימין לקבל בין כותלי הכלא. כן ציין בית המשפט את עברו הפלילי של בנימין, הכולל הרשעה בגין עבירות מס, עבירות הלבנת הון, ושיבוש מהלכי משפט - בגינן הושתו על בנימין עונשי מאסר לריצוי בפועל וכן סכומי קנס משמעותיים. בית המשפט הוסיף כי העובדה שהמבקשים לא הודו במיוחס להם אינה מזכה אותם בהקלה בעונש (אם כי לא מביאה להחמרתו).
באשר לאירוע השני עמד בית המשפט על החומרה בהחזקה ובניהול בתי קזינו ובפגיעה בחברה עקב כך, אך הטעים כי המשיבה הוכיחה ניהול והחזקה של בית קזינו אחד על ידי כל אחד מהמבקשים, וכי הרווחים שהפיקו לכאורה מהחזקתם כאמור לא הוכחו. לצד זאת ציין בית המשפט את חלקם הדומיננטי של המבקשים בביצוע העבירה.