בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (השופט צ' גורפינקל) בת"פ 37609-08-13 מיום 27.4.2014, במסגרתו הוטלו על המבקש 28 חודשי מאסר לריצוי בפועל לצד 12 חודשי מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי שלא יעבור כל עבירת אלימות כלפי אדם אחר שתוצאתה חבלה של ממש. וזאת עד להכרעה בערעור על הכרעת דינו שהגיש המבקש.
תמצית העובדות וההליכים הקודמים
1. ביום 25.8.2013 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום כנגד המבקש שתוקן ביום 11.9.2013 ובמסגרתו הואשם בשלוש עבירות של התעללות בחסר ישע לפי סעיף 368ג לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק), בתקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק ובשיבוש מהלכי משפט, לפי סעיף 244 לחוק. המבקש שימש בתקופות הרלבנטיות לכתב האישום כשוטר סיור במשטרת ישראל. במסגרת תפקידו הוסמך המבקש להפעיל את מכשיר ה"טייזר" (להלן: טייזר), שהינו מכשיר דמוי אקדח המפיץ זרם חשמלי שמטרתו לנטרל אדם בכל לחיצה, כאשר כל לחיצה שכזו מתועדת בו. שימוש בטייזר כלפי אדם, בין אם באמצעות הצמדה ישירה לגופו של אדם ובין אם על ידי ירי מחטים הקשורות בתיל לטייזר ממרחק קצר, מוביל על דרך הכלל לאובדן שליטה בשרירים וכן למכאוב. על פי כתב האישום בשלושה מקרים שונים עשה המבקש במסגרת תפקידו שימוש בלתי חוקי ובלתי סביר בכוח כנגד אנשים, בין היתר באמצעות טייזר, באופן שגרם להם פגיעות שונות.
2. על פי האישום הראשון: ביום 21.1.2011 השתמש המבקש בטייזר כנגד טאהר רג'בי (להלן: רג'בי) אותו עצר בעקבות חילופי דברים, במהלכם הפטיר רג'בי לעברם של המבקש ושל שוטרת שהיתה עימו (להלן: קטיה) כי הם נראים משועממים. המבקש כבל את רג'בי, הכניסו לניידת ולאחר נסיעה קצרה הורה לו לצאת מהניידת, וכאשר רג'בי יצא, ירה המבקש בגבו באקדח הטייזר, שלא לצורך ומבלי להזהירו. בהמשך, לחץ המבקש על הדק הטייזר ופרק בגופו של רג'בי מטען חשמלי 23 פעמים נוספות, שלא לצורך, חלקן בעת שרג'בי שרוע על הקרקע, חלקן בעת שנמצא בניידת כשידיו כבולות מאחורי גבו וחלקן לאחר שהגיעו לתחנת המשטרה. כמו כן, היכה המבקש את רג'בי בכל חלקי גופו, בין היתר באמצעות הטייזר, במהלך הנסיעה לתחנה ולאחר הגיעם אליה. כתוצאה ממעשי המבקש נגרמו לרג'בי כוויות בגב ושלושה סימני שיפשוף על כתף ימין, כתוצאה מנעיצת מחטי הטייזר בגופו והעברת זרם החשמל מהמכשיר אל הגוף. כמו כן, איבד המתלונן את השליטה על סוגריו ועשה צרכיו על עצמו בחדר התחנה לעיני הנוכחים. אחר כל זאת, רשם המבקש דוח פעולה כוזב לפיו המתלונן תקף אותו ולכן השתמש נגדו בטייזר, שלוש פעמים בלבד.
3. על פי האישום השני: ביום 14.2.2011 נעצר מוחמד ארמיליה (להלן: ארמיליה) על ידי המבקש לאחר שנמלט משוטר שעיכב אותו בחשד לפריצה לכלי רכב. לאחר שאיתר המבקש את ארמיליה עשה כלפיו שימוש בטייזר שלא לצורך והיכה אותו בראשו מספר פעמים. בהמשך הוביל המבקש את ארמיליה לניידת ובמהלך הנסיעה, לאחר שהמבקש ושוטר נוסף החלו לתשאל את ארמיליה, הסתובב המבקש לאחור והיכה אותו בפניו באמצעות פנס מספר פעמים. בהמשך, בעת שהוביל את ארמיליה בתחנת המשטרה היכה אותו המבקש באמצעות ברכו, ולאחר מכן הכניסו לשירותים והיכה אותו בגבו באמצעות ידו, לאחר שכרך סביבה את חגורתו של ארמיליה. לאחר מכן, היכה המבקש את ארמיליה בגבו וברגליו באמצעות מקל ובעט בו. בחלוף שעתיים, בעת שחבריו של ארמיליה הגיעו לתחנת המשטרה כדי לברר את שעלה בגורלו, עצר המבקש את אחד החברים, אשר נחשד כשותפו לפריצה לרכב, והיכה אותו בבעיטות, באגרופים ובאמצעות מקל. כתוצאה מן המעשים המתוארים נגרמו לארמיליה פגיעות בחלקים שונים בגופו, וביניהם בראשו, בחזהו, בגבו ובזרועו. לחברו של ארמיליה נגרמו גם כן פגיעות שונות בגב, במותן, בזרועו ובראשו.
4. על פי האישום השלישי: ביום 18.9.2010 עיכב המבקש את יפית לוי (להלן: לוי) בשעה שנהגה ברכבו של בן זוגה, ג'לאל שקרה (להלן: שקרה), כאשר חילופי דברים ביניהם התגלגלו לכדי גידופים הדדיים. שקרה נקרא למקום על ידי שכניו, דיבר אל ליבו של המבקש וביקש להציג לו את רישיונות הרכב, אך המבקש צעק עליו ובהמשך עצר אותו, כבל אותו בידיו והכניסו לניידת. במהלך הנסיעה עצר המבקש את הניידת והיכה את שקרה שבע פעמים בפניו וכן גידף אותו. כתוצאה מכך נגרמו למתלונן סימני חבלה באזור טמפוראלי משמאל ואפרכסת שמאל שלו הייתה אדומה.
הכרעת דינו וגזר דינו של בית המשפט המחוזי
5. ביום 19.3.2014 הרשיע בית המשפט המחוזי את המבקש בכל המיוחס לו בכתב האישום לאחר שמיעת ראיות.
6. באשר לאישום הראשון; עמד בית המשפט על קיומן של ראיות רבות המאששות את המתואר בו, וביניהן תיעוד רפואי שהציג רג'בי, והדגיש כי הצדדים אינם חלוקים ביניהם על המסגרת העובדתית הכללית של האירועים ועל העובדה כי נעשה שימוש בטייזר נגד רג'בי. בית המשפט העדיף את גרסתו של רג'בי, אשר העיד על מסכת הייסורים שחווה באופן התואם את המתואר בכתב האישום, ומצא אותה מהימנה נוכח סימני אמת שניכרו בה ובאופן מסירתה. באשר לאופן השימוש בטייזר דחה בית המשפט את גרסאותיהם של המבקש ושל קטיה, לפיהן עשה המבקש שימושים בודדים בלבד בטייזר כלפי רג'בי, כשיתר הלחיצות שתועדו במכשיר היו לחיצות סרק. בשים לב כי רישום הלחיצות במכשיר הטייזר העיד על 23 לחיצות, חלקן צמודות, להן לא סיפק המבקש הסבר משכנע ואשר זמן ביצוען תואם לגרסת המתלונן, קבע בית המשפט כי השימוש שעשה המבקש בטייזר חרג מנהלי המשטרה, חצה את גבולות השימוש הסביר והחוקי והפך להתעללות של ממש באדם כבול שנמצא תחת חסותו של המבקש. בתוך כך, דחה בית המשפט את טענות ההגנה כי רג'בי התנגד בצורה כוחנית למעצרו ובהמשך השתולל ונקט באלימות בעת שהובל בניידת לתחנת המשטרה באופן שהצריך שימוש בטייזר וכפה על המבקש להכותו לצורך ריסונו. עוד דחה בית המשפט טענות להגנה מן הצדק ולמחדלי חקירה שקיפחו את הגנתו, אותן העלה המבקש, לאחר שלא מצא כי נפלו פגמים כלשהם בהתנהלות המחלקה לחקירות שוטרים למולו
.
7. באשר לאישום השני; העדיף בית המשפט את גרסאותיהם של ארמיליה ושל חברו ביחס לאלימות שנקט המבקש כלפיהם, נוכח תימוכין רבים שמצא להן: בתיעוד רפואי מהימן; בממצאיה של חוות דעת מטעם המכון לרפואה משפטית; בהודאתו במסגרת הליך משמעתי של שוטר אחר שנכח באירועים, בה ציין כי שיקר בהודעה שמסר למחלקה לחקירות שוטרים וסיפר כיצד היכה את ארמיליה ביחד עם המבקש, כמתואר בכתב האישום; וכן בעובדה כי ארמיליה נמנע מלהגזים בתיאור האירועים ובעדותו בבית המשפט אף התעקש כי בניגוד למתואר בכתב האישום, לא היה זה המבקש שירה בו באמצעות טייזר, אלא שוטר אחר. בתוך כך, הדגיש בית המשפט כי אין בסתירות קלות בגרסאות השניים ביחס לפרטים הנוגעים להתפרצות בגינה נעצרו, כדי לשלול את מהימנותן ביחס לאירוע מושא האישום השני, וכן כי את הסתירות הקלות בגרסאותיו של ארמיליה, ניתן להסביר על רקע המצב בו היה שרוי באותה עת.
8. באשר לאישום השלישי; העדיף בית המשפט את גרסתו של שקרה, לפיה המבקש היכה אותו באמצעות מרפקו וב"כאפות" לפניו בתוך הניידת, ומצא אותה מהימנה ונטולת הגזמה, לנוכח ראיות תומכות שנמצאו לפניו: עדותו של חסאן, שוטר שנכח באירוע ובהמשך עזב את המשטרה (להלן:חסאן), אשר ניתן הסבר מניח את הדעת ביחס לסתירות שנפלו בינה לבין ההודעה שמסר למחלקה לחקירות שוטרים; תיעוד החבלות שנגרמו למבקש כפי שבבוצע בבית החולים כשעה לאחר האירוע; עדותה של לוי כי הבחינה בסימני מכות על פניו של שקרה בהגיעה לתחנת המשטרה. כמו כן, דחה בית המשפט את ההסבר החלופי שמסר המבקש לחבלותיו של שקרה, לפיו אלה נגרמו בעת שהמבקש הדף אותו לאחר שניסה להתקרב אליו בניידת.
9. ביום 27.4.2014 ניתן גזר דינו של המבקש בבית המשפט המחוזי. בית המשפט עמד על חובתו לתת גיבוי לשוטרים במילוי תפקידם ועל חובתו שמנגד להעניש שוטרים העושים שימוש לרעה בסמכותם. בית המשפט הדגיש כי השימוש בטייזר שמור למקרים בהם חשודים מתנגדים בכוח למעצריהם ולא ניתן להשתלט עליהם, וכי שימוש לרעה ושלא לצורך בטייזר, או בכוח בכלל, אינו יכול לעבור לסדר היום. בית המשפט מצא כי המעשים שביצע המבקש במהלך האירועים בהם הורשע מעידים על אופיו האלים. נוכח מעשים אלו, ובפרט המעשים המתוארים באישום הראשון - במסגרתם עצר אדם אשר לכל היותר נהג כלפיו בחוצפה ובהמשך הפעיל כנגדו אלימות חמורה שאין לראותה אלא כהתעללות - קבע בית המשפט כי המבקש ניצל את מעמדו כשוטר לביצוע פעולות אסורות, לרבות שימוש בלתי סביר בטייזר ועל כך יש להשיב בתגובה עונשית הולמת. לאור האמור, ובשים לב לפסיקתו של בית משפט זה במקרה דומה של התעללות מצד שוטר, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בעניינו של המבקש נע בין שנתיים לחמש שנות מאסר.
10. בית המשפט שקל לקולא את שירותו של המבקש במשטרה, במסגרתו זכה לשבחים ולהערכה; את הפגיעה שנגרמה למשפחתו בעבר עקב ביצוע פעולות של הגנה על בטחון המדינה, כאשר בן אחד נפל חלל ובן שני נפצע; וכן את אירוסיו הטריים של המבקש. מנגד, שקל בית המשפט לחומרה את הנסיבות החמורות של ביצוע העבירות במקרה דנא, וכן את שיקול הרתעת הרבים, בפרט כשמדובר במקרה הראשון בו מורשע שוטר בגין שימוש בלתי סביר ובלתי חוקי בטייזר. לאחר איזונם של אלו מול אלו, ואף שמצא כי ראוי היה לגזור על המבקש עונש של שלוש שנות מאסר לריצוי בפועל, הטיל בית המשפט על המבקש את העונש המפורט ברישא, לאחר שמצא לנכון להתחשב ב"מכתבה הנוגע ללב" של אם המבקש ובעדות אופי מפי קצין בכיר בפיקוד דרום.
11. לאחר הדיון עתר המבקש לעיכוב ביצוע העונש שהושת עליו, בשים לב לעניינו התקדימי של המקרה, להיעדרה של מסוכנות מצידו כל עוד הוא אינו עובד במשטרה, להתנהלותו התקינה במסגרת ההליכים ולעברו הנקי. חרף התנגדות המשיבה נעתר בית המשפט המחוזי לבקשה והורה על עיכוב ביצוע עונשו עד ליום 1.6.2014.
מכאן הבקשה דנא.
נימוקי הבקשה
12. המבקש - באמצעות בא כוחו, עו"ד נתן שרייבר - עותר לעיכוב ביצוע גזר דינו עד להכרעה בערעור בעניינו, כאשר הן הודעת הערעור והן בקשת עיכוב הביצוע הוגשו
כבקשות פורמאליות לא מנומקות. בדיון לפני התמקד בא כוח המבקש בטענה כי בית המשפט המחוזי שגה בעת שדחה את גרסתו של המבקש, ובתוך כך לא נתן משקל מספק לעובדות ולממצאים אובייקטיביים התומכים בגרסתו, כמו גם לסתירות שנפלו בגרסאות המתלוננים נגדו, ובפרט בגרסתו של רג'בי. ביחס לאישום הראשון; חוזר בא כוח המבקש על טענתו, אשר נדונה על ידי בית המשפט ונדחתה, כי בחינה של חומר הראיות לצד גרסתו של רג'בי מלמדת כי רק שלוש לחיצות שביצע המבקש בטייזר כוונו כלפי רג'בי, כאשר, בין היתר, 13 הלחיצות הראשונות שתועדו במכשיר היו לחיצות סרק. ביחס לאישומים השני והשלישי; נטען כי לפני בית המשפט קמא הונחו עדויות של מספר שוטרים התומכות בגרסת המבקש. יחד עם זאת, לא היה בידי בא כוח המבקש להסביר את הודאתו של שוטר נוסף, שהודה כי שיקר בהודעה שמסר למחלקה לחקירות שוטרים ומסר גרסה הדומה במהותה למתואר באישום השני בכתב האישום. לצד זאת, מציין המבקש את נסיבותיו האישיות, ובפרט את היותו בן למשפחה שכולה.
נימוקי תשובת המשיבה
13. המשיבה - באמצעות באת כוחה, עו"ד אושרה פטל-רוזנברג - עותרת לדחיית בקשת עיכוב הביצוע, וטוענת כי זו אינה עומדת בדרישות שהוצבו בהלכה הפסוקה לעיכוב ביצוע עונש מאסר וכי המבקש לא העלה כל נימוק ממשי המצדיק חריגה מן הכלל לפיו הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע גזר הדין. המשיבה מדגישה כי אף שקשה להעריך את סיכויי הערעור, שעה שבא כוח המבקש לא פירט את נימוקיו, ברי כי בנסיבות העניין סיכויי הערעור אינם גבוהים, שכן הכרעת הדין מבוססת בעיקרה על ממצאים שבעובדה וקביעות מהימנות, אותם קבע בית המשפט המחוזי על יסוד אמון שנתן בגרסאות המתלוננים לאחר שנתן דעתו לסתירות שנפלו בהן, ולאחר שבחן את גרסת המבקש ודחה אותה. בהקשר זה, מצביעה המשיבה על כך שגרסאותיהם של כל המתלוננים, נמצאו מהימנות וזכו לתימוכין בראיות חיצוניות, לרבות תיעוד רפואי הולם. כמו כן, גרסתו של המתלונן באישום הראשון נתמכה בראיות חפציות המצביעות על האופן הבלתי חוקי בו עשה המבקש שימוש בטייזר; ואילו גרסאותיהם של המתלוננים באישומים השני והשלישי נתמכו בהודעותיהם של שוטרים אשר השתתפו באירועים או היו עדים להם, כמפורט לעיל.