השופט ס' ג'ובראן:
העובדות הצריכות לעניין:
1. ביום 04/07/97, בדירה ברח' לוינסקי 103 בתל-אביב (להלן-הדירה), קשר הקטור חיירו סיפואנטס (להלן-המערער), קשר יחד עם ארבעה אחרים - פדרו סילגדו (להלן- פדרו), דניאל אריסטיזבל (להלן-דניאל), עומר קינטרו (להלן-עומר) וחורחה ברגרה (להלן-חורחה), לביצוע שוד של חנות ברח' לוינסקי 77 (להלן- החנות), אשר על-פי מידע שהיה ברשותם, היה מוחזק בה כסף רב במזומן, זאת עקב פעילות של חלפנות כספים, אשר בוצעה בחנות.
השוד תוכנן להתבצע בעזרת איומי אקדח. על- פי המתוכנן, אמור היה, דניאל להיכנס לחנות לפני מועד סגירתה באמתלה שהוא מעוניין לרכוש 300 דולר אמריקאים. סמוך לאחריו, היה אמור להיכנס פדרו כשבידו אקדח ולהורות למי שנמצא בחנות לשכב על הרצפה. באותה עת, היה על המערער יחד עם עומר וחורחה לסגור את דלתות החנות. על עומר הוטל להישאר בתוך החנות כדי לבצע את השוד ביחד עם פדרו ודניאל. על דניאל הוטל לקשור את מי שנכח בחנות, בחבל, ועל עומר לחפש את הכסף ולאסוף את שלל השוד. על חורחה הוטל לעמוד מחוץ לחנות ולסמן לקושרים שהיו בתוך החנות אם מתרחש דבר מה, שעלול היה לסכל את התוכנית. על המערער הוטל להישאר מחוץ לחנות, לפטרל בסביבה הקרובה על אופניו, ולהזהיר את הקושרים אם יגיעו שוטרים לקרבת החנות. על-פי התוכנית, לאחר סיום השוד, היה על המערער ביחד עם שותפיו לחלק ביניהם את שללם ל-5 חלקים שווים. מיד עם סיום תכנונו של השוד האמור לעיל, ביום 04/07/97, בשעה 18:30, או בסמוך לכך, הגיעו המערער, פדרו, דניאל, עומר וחורחה כמתוכנן לחנות. דניאל נכנס ראשון לחנות ושוחח עם בוריס פטרקצישווילי ז"ל (להלן- המנוח) אודות רכישת 300 דולר אמריקאים. בהמשך, נכנס גם פדרו לחנות, איים באקדח על המנוח ודרש ממנו לשכב על הרצפה, בעוד המערער ביחד עם עומר וחורחה, סוגרים את דלתות החנות. עומר וחורחה נכנסו לחנות בעוד שהמערער נותר מחוץ לחנות כשהוא מפטרל על אופניו על מנת להזהיר את חבריו.
המנוח עמד בחנות כשידיו מורמות וזעק לעזרת אחיו, פנחס פטרקצישווילי (להלן- פיני), אשר נכח אף הוא בחנות במקום מוסתר מעיני השותפים.
לשמע הקריאות הללו, יצא פיני ממקום מחבואו, כשהוא אוחז במקל, ופסע לעבר השותפים שהיו בחנות. המנוח אף הוא החל לנוע לעברם.
בשלב זה, עומר דחף את פיני לעבר פינת החנות ופדרו ירה לעבר המנוח ולעבר פיני. פדרו ירה כ- 10 יריות - תחילה הוא ירה לעבר המנוח מספר יריות. שני קליעים פגעו במנוח, האחד חדר לגופו, סמוך לכתפו הימנית דרך שריר החזה ופגע בלב, בריאה, בכבד ובמעיים והשני פגע במפשעתו של המנוח ויצא מירכו השמאלית. לאחר מכן ירה פדרו לעבר פיני מספר יריות. פיני נפגע מחמישה קליעים- בכתף שמאל, בבטן, במרפק שמאל ובקרסול ימין. כתוצאה מהפגיעות הללו, נפטר המנוח עוד בטרם הגיע לבית החולים. פיני הגיע במצב קשה לבית החולים ונותח, חלק ממעיו נכרתו והוא אושפז בבית החולים במשך 18 ימים. המערער ושותפיו נמלטו מהחנות בלא ליטול עימם דבר.
האישום:
2. המשיבה הגישה כתב אישום כנגד המערער, בנפרד משלושת הנאשמים האחרים, אשר הורשעו זה מכבר בתפ"ח 3083/97, בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו. הרשעתם זו אושרה על-ידי בית- משפט זה. פדרו הורשע בעבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 (להלן- החוק), עבירת החזקה ונשיאה של נשק שלא כדין,לפי סעיף 144(א) +(ב) רישא לחוק, עבירת ניסיון לשוד, לפי סעיף 403 סיפא לחוק, עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק ועבירת פציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם סעיף 335(א)(1) לחוק. דניאל ועומר הורשעו, כל אחד, בעבירת קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק, עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק, עבירה של החזקת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) + (ב) לחוק ועבירת ניסיון לשוד, לפי סעיף 403 סיפא לחוק.
כתב האישום, אשר הוגש כנגד המערער, הכיל שני אישומים: באישום הראשון, מיוחסת לו עבירה של קשירת קשר לביצוע פשע, לפי סעיף 499(א)(1) לחוק. באישום השני, מיוחסות לו עבירות של החזקת ונשיאת נשק שלא כדין, לפי סעיף 144(א) +(ב) רישא לחוק, עבירת ניסיון שוד, לפי סעיף 403 סיפא לחוק, עבירת רצח, לפי סעיף 300(א)(3) לחוק, עבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק ועבירה של חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 +335(א)(1) ו- (2) לחוק.
בית-המשפט המחוזי הרשיע את המערער בעבירה שבאישום הראשון, וכן בעבירות שבאישום השני כאשר ההרשעה בעבירת הרצח, לפי סעיף 300(א)(3) הייתה יחד עם סעיף 34א(א)(1) לחוק, למעט עבירת ניסיון לרצח, לפי סעיף 305(1) לחוק וכן עבירת חבלה ופציעה בנסיבות מחמירות, לפי סעיף 333 ביחד עם 335(1) ו- (2) לחוק, אשר מהן זוכה המערער.
פסק-הדין של בית-המשפט המחוזי:
3. ההרשעה בתיק הנדון, התבססה על עדויותיהם של שותפיו של המערער לפשע. לגרסת התביעה, ביום 04/07/97, בשעה 17:00 לערך, נפגשו המערער וארבעת שותפיו בדירה. אין חולק על קיומה של פגישה זו ולא על המשתתפים שנטלו בה חלק. בית-המשפט המחוזי בחן ביריעה רחבה את מסכת הראיות שהונחה בפניו. לדידו, דניאל, שהיה מכבר אחד הנאשמים ואשר שימש כעד במשפטו של המערער, היה עקבי הן בהודעותיו במשטרה, הן בעדותו בבית-המשפט במשפטו הוא והן בעדותו בתיק נשוא הערעור.
בית-המשפט המחוזי, אימץ מכח סעיף 10א(ג) לפקודת הראיות (נוסח חדש), התשל"א - 1971 (להלן- הפקודה) את עדותם של העדים פדרו ועומר, אשר גם הם היו משכבר נאשמים באותו עניין ומשפטם הסתיים, את הודעות החוץ שלהם, קרי, הודעותיהם במשטרה וכן עדותם בבית-המשפט במשפטם, כך שעדויותיהם של דניאל ועומר שימשו "דבר לחיזוק" לעניין עדותו של פדרו ועדויותיהם של פדרו ודניאל וכן שקריו של המערער שימשו "דבר לחיזוק" לעניין עדותו של עומר. בהסתמך על עדותו של דניאל, בתיק נשוא הערעור, הודעותיהם במשטרה ועל עדותם במשפטם של פדרו עומר ודניאל, קבע בית-המשפט המחוזי כי: המערער אכן נפגש עם ארבעת שותפיו בביתו של פדרו ב- 04/07/97. במהלך אותה פגישה תכננו המערער ושותפיו לבצע שוד בחנות האמורה. יתרה מכך, במהלך הפגישה האמורה, קבעו השותפים מה יהיה חלקו של כל אחד מהם בביצוע השוד. על המערער הוטל לסגור את אחד התריסים בחנות ולשמור מחוץ לחנות מפני המשטרה, כל השותפים, לרבות המערער, ידעו על קיומו של האקדח ועל כך שהיתה כוונה להשתמש בו בעת השוד. באותה פגישה, בנוכחות כל החמישה, פדרו, הוציא את האקדח והראה אותו לנוכחים. במועד האירוע, המערער היה ליד החנות, סמוך לפני שדניאל ופדרו נכנסו לתוכה. המערער ביצע את התפקידים אשר יועדו לו בעת תכנון השוד, הוריד את אחד מתריסי החנות עד למחצית הגובה ופטרל באמצעות רכיבה על אופניו מחוץ לחנות. זאת חרף הכחשותיו הגורפות של המערער, הן לאירוע בכלל, והן לידיעתו על האקדח בפרט. המערער הודה כי היה בביתו של פדרו ביום השוד, אך זאת רק משום שרצה להיפרד מפדרו, אשר תכנן לשוב לקולומביה, ולא ידע מאומה על רצון ה"חברים" לבצע שוד. בית-המשפט המחוזי קבע, כי הסבריו של המערער אינם מהימנים עליו , זאת לאור ריבוי הגרסאות הסותרות, אשר טומנות בחובן סתירות מהותיות, זאת בהסתמך הן על הודעותיו במשטרה והן על עדותו בבית-המשפט. על כן אימץ בית-המשפט המחוזי את עדויותיהם והודעותיהם של השותפים האחרים והגיע למסקנה, כי יש להרשיע את המערער בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום, למעט העבירות של ניסיון לרצח ופציעה בנסיבות מחמירות.
טענות המערער:
4. לטענת המערער, שגה בית-המשפט המחוזי, בקובעו את מסכת הממצאים העובדתיים תוך שילוב בין גרסאותיהם של שלושת הנאשמים בתפ"ח 3083/97 (פדרו, דניאל ועומר), ואשר שימשו כעדי תביעה במשפטו של המערער. המערער טוען, כי ההיאחזות בחלקם האחד של דברי עומר ופדרו, וחלקם האחר של דברי דניאל, משקפת ניסיון לתפוס את המרובה ו"ליהנות מכל העולמות", זאת מבלי שיהיה יתרון ראייתי בכיוון זה.
עוד טוען המערער, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהעדיפו את הודעותיו ועדותו של פדרו במשטרה ובמשפטו שלו על פני עדותו בבית-המשפט, במשפטו של המערער, וכן בבוחרו באמרות המפלילות מהגרסאות הידועות כשקריות אליבא דכולי עלמא, זאת לצורך ביסוס ההרשעה ברצח. המערער טוען, כי כל הודעותיו של פדרו במשטרה, עד ליום 16/07/97, הן הודעות שקריות, שהרי בהודעותיו אלה, ניסה להמעיט בחלקו ככל שיכל, תוך ריכוז כובד האחריות על השותפים האחרים.
עוד טען המערער, כי שגה בית-המשפט המחוזי בהעדיפו את הודעותיו של עומר במשטרה ובמשפטו שלו בצורה סלקטיבית, דהיינו בחירת המשפטים המפלילים מהודעותיו וניתוקם מהתמונה הכוללת .