א. שתי בקשות לעיכוב ביצועם של גזרי-דינם של המבקשים שניתנו ביום 2.11.05 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב (השופט גורפינקל) בת"פ 40247/05.
ב. (1) ביום 30.6.05 הורשעו שני המבקשים, ביחד עם אחר, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה של גרימת חבלה בנסיבות מחמירות (בצוותא) לפי חוק העונשין, תשל"ז-1977, תוך זיכויים מעבירת שימוש בנשק קר.
(2) ביום 2.11.05 נגזר דינם של שני המבקשים. על כל-אחד מהם נגזרו בגין תיק זה שלוש שנות מאסר בפועל, שמונה-עשר חודשי מאסר על-תנאי ותשלום פיצוי למתלונן בסך 10,000 ש"ח. בנוסף, נגזרה על המבקש 1 שנת מאסר נוספת (רביעית) בפועל במצטבר בגין הפעלת עונש מאסר מותנה בתיק אחר, ת"פ 324/93 בבית-המשפט המחוזי בתל-אביב, אשר הוארך בתיק אחר נוסף, ת"פ 9403/01 בבית-משפט השלום בתל-אביב.
ג. (1) המבקשים הגישו ערעורים על הכרעות-הדין ועל גזרי-הדין, ובצידם בקשות לעיכוב ביצוע עד למתן פסקי-דין בערעורים.
(2) בבקשה מטעם המבקש 1, אליעזר עמר, ובדברי באי כוחו בדיון נטען, כי יש מקום לעכב את ביצוע גזר-דינו מאחר שסיכויי הערעור להתקבל הם גבוהים, בשל קיום ספק ממשי באשר לזיהויו של מבקש זה כאחד מתוקפיו של המתלונן, ומשום שקיים פער בלתי מוצדק כנטען בענישה של המבקש 1 למול ענישתו של המורשע השלישי בפרשה, נסים חצבני. עוד נטען, כי קיימת הפליה לא מוצדקת בין המבקש 1 שביצוע גזר-דינו לא עוכב והוא החל בריצוי עונשו ב-2.11.05, לבין המבקש 2 שריצוי עונשו עוכב. עוד נטען, כי המבקש 1 לא הפר את תנאי מעצר הבית בהם שהה עד לתחילת ריצוי עונשו, ובכך הוכיח כי אין לגביו חשש הימלטות מאימת הדין.
(3) בבקשה מטעם המבקש 2, סאסי עמר, אחיו של המבקש 1, נטען כי עיכוב הביצוע ראוי משום סיכויי הערעור הגבוהים בשל הקשיים הראייתיים הרבים בתיק, ומחמת התעלמות הערכאה קמא מעדותו של עד תביעה שאושש כנטען את גרסת המבקש 2. עוד נטען, כי אי עיכוב הביצוע יפגע קשות בפרנסת המבקש ומשפחתו, וכי מאזן הנזקים נוטה לטובת עיכוב הביצוע.
ד. (1) בדיון טען בא כוח המבקש 1 בהרחבה באשר לסיכויי הערעור. בנימוקים כי בית המשפט קמא טעה נוכח שאלות קשות באשר לזיהוי, והוסיף וטען, כי ישנה אפליה אף בהשוואה לנאשם הנוסף בפרשה, נסים חצבני, שנדון לשתי שנות מאסר וביצוע עונשו עוכב. עוד הטעים, כי שולחו עמד בהגבלות שהוטלו עליו לאורך תקופת המשפט ולא הפרן.
(2) באי כוח המבקש 2 טענו בדיון כי עברו הפלילי של שולחם ישן, ומזה שנים רבות - שמונה במספר - זנח את הדרך העבריינית, וכן נדרש אף הוא לסיכויי הערעור, בטענה כי בית המשפט קמא לא התחשב די בעדות לפיה ניסה מבקש זה לעצור את חצבני בשעת העבירה, ולגביו עוכב הביצוע.
(3) בא כוח המדינה ציין כי המדובר בתקיפה בחבורה, שיש בה חומרה יתרה, וכן הפנה לעברו הפלילי של המבקש 1, שריצה באמצע שנות התשעים מאסר של שלוש שנים על שוד מזוין, ונדון גם על שימוש ברכב ללא רשות (גניבת רכב בלשון העם) ופריצה לרכב. עוד טען כי הראיות תומכות בהרשעה. המבקש 2 אף הוא ריצה מאסר בעבירת שוד יחד עם אחיו, וכן הסתבך בתקיפה ובאלימות במשפחה.
(4) עיינתי בתסקירי שירות המבחן שהוגשו לבית המשפט המחוזי. השירות ציין לגבי המבקש 1, לאחר סקירת עברו, כי "חוזרים ומתרשמים שמדובר באדם שנושא התוקפנות והאלימות הוא בעייתי החוזר ועולה אחת לכמה שנים, בצד נסיונות כנים לנהל חיים ללא מעורבות שולית. המלצה למבחן לא הניבה פירות משמעותיים ולכן מתקשים לבוא בהמלצה טיפולית פעם נוספת" . באשר למבקש 2 תואר מעבר לחיי עבודה לאחר שחרורו ממאסר בשעתו וכן בניית תא משפחתי, ועל כן המליץ השירות עובר לגזר הדין, על מאסר בעבודות שירות והעמדתו בפיקוח (המלצה זו לא נתקבלה).
(5) עיינתי בטענות המבקשים, המבקש 1 בכתב ערעור מפורט וסדור, והמבקש 2 בטיעונים, וכן בפסיקה שהוגשה. לא אביע דעה לעת הזאת על סיכויי הערעור, אף כי ברור שמאמץ המבקשים יהיה כטיפוס במעלה ההר, שכן משיגים הם בראש וראשונה על קביעות עובדתיות וקביעות מהימנות מאת בית המשפט המחוזי. אכן, על התנהגותם של המבקשים לאורך המשפט עצמו אין השגה. ואולם, אל מול הנסיבות האישיות, חוששני כי מכריע את הכף עברם הפלילי, שהגם שחלק ניכר ממנו לפני שנים, הריהו בעבירות בעלות חומרה, כמו שוד. אין לומר איפוא, למרבה הצער, כי המדובר במעידה; אף שהעבירה הנוכחית היתה אירוע לא מתוכנן, ודומה שעל כך אין חולק, היה השימוש באלימות לא מבוטל, וראיה לדבר החבלות הקשות שנגרמו למתלונן, כמו שברים בפניו. המבקשים אינם נהנים עוד מחזקת חפות. משניתן להגיע בויכוח של מה בכך לאלימות כזאת, אם תעמוד ההרשעה על תילה אין להניח שגזר הדין - אף אם יקוצר, ואיני מביע דעה על כך - יביא לייתורו של הערעור מבחינת לוח הזמנים. אשר לטענת מבקש 2 כי ניסה להפריד בין המתלונן לנאשם חצבני, על כך אמר בית המשפט קמא, כי אף אם זו תתקבל, אין בכך כדי להקטין את חלקו באירוע. על המבקשים נגזרו שלוש שנות מאסר, בהפרש של שנה אל מול חצבני; בכך ובעברם הפלילי אל מול עברו הנקי לחלוטין, מצוי ההבדל ביניהם השולל טענת הפליה. סוף דבר, סבורני כי אין מקום בנסיבות לעיכוב ביצוע, גם בפרמטרים הרחבים של הלכת ע"פ 111/99א שוורץ נ' מדינת ישראל (פ"ד נד(2) 241, 283-277, השופטת ביניש). זאת - נוכח מהות הערעור שעניינו במידה רבה השגות על מהימנות, עברם של המבקשים ואורך תקופתו של המאסר.
(6) המבקש 1 מצוי במאסר. המבקש 2 יתייצב למאסר ביום ג' בטבת תשס"ו (3.1.06) עד השעה 10:00 במזכירות הפלילית בבית המשפט המחוזי בתל אביב. המזכירות מתבקשת לקבוע את הערעורים לשמיעה בתוך 3 חודשים, יחד עם ע"פ 10761/05.
ניתנה היום,
ש ו פ ט
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. מפ