החלטה בתיק ע"פ 10778/05

א.        (1) ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בירושלים (השופט זילברטל) בבש"א 5132/05 מיום 20.11.05 בגדרה נדחתה בקשת המערער לעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי עד לדיון בערעור שהגיש המערער על החלטתו של בית המשפט לעניינים מקומיים (השופט ארנברג) בב"ש 8087/04 שלא לעכב את ביצועו של צו ההריסה המנהלי בשישה חודשים.

           (2) אציין  כי הבקשה הוגשה כבקשת רשות ערעור והצדדים לא נדרשו לנושא זה, אך ראיתיה כערעור בשילוב שבין סעיף 250 לחוק התכנון והבניה, תשכ"ה-1965 ובין סעיף 87(ד) לחוק העונשין, תשל"ז-1977, וכך כנראה ראה זאת בית משפט זה בע"פ 10505/63 אזולאי נ' מדינת ישראל, פ"ד נח(2) 625 (השופטת פרוקצ'יה), אמנם תחת הכותרת "החלטה".

ב.        (1) כנגד ביתו של המערער הוצא צו הריסה מנהלי על ידי המשיב. המערער הגיש בקשה לביטול הצו לבית המשפט לעניינים מקומיים, אך בקשתו נדחתה. על החלטה זו הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים, אולם ערעור זה נמחק בהסכמת המערער ומועד תחילת ביצוע הצו נקבע ליום 20.11.05.

           (2) המערער הגיש ביום 16.11.05 בקשה לבית המשפט לעניינים מקומיים בב"ש 5132/05 לעיכוב ביצוע צו ההריסה לתקופה של שישה חודשים, בנימוק של התקדמות ההליכים התכנוניים למתן גושפנקא חוקית לבית. בהחלטתו דחה בית המשפט לעניינים מקומיים (השופט ארנברג)  את הבקשה מהטעם כי אך במצב בו היתר בנייה רטרואקטיבי נמצא בהישג יד אולם מחמת עיכוב פורמלי אין הוא מושג בפועל, יש מקום לעכב צו הריסה; אלא שבמקרה דנן אף אם חלה התקדמות קלה בהליכי התכנון, הדרך להשגת ההיתר ארוכה.

           (3) ביום 18.11.05 הגיש המערער ערעור לבית המשפט המחוזי על החלטת בית המשפט לעניינים מקומיים. יחד עם הערעור הגיש בקשה לעיכוב ביצוע צו ההריסה עד לדיון בערעור. ביום 20.11.05 דחה בית המשפט המחוזי כאמור את הבקשה לעיכוב ביצוע עד למועד הדיון בערעור בבית המשפט המחוזי. בית המשפט קבע אף הוא כי היתר הבניה אינו בהישג יד. כן קבע בית המשפט המחוזי כי סיכויי הערעור אינם גבוהים, והוסיף: "ניתן להתרשם, כי המבקשים מנסים להאריך, במידה רבה בצורה מלאכותית, את תקופת הזמן לביצוע הצוים בתקווה כי יימצא פתרון כלשהו במהלך הארכות. ניתן להבין ללבם של המבקשים, ואולם, בהתחשב במטרותיו של צו ההריסה המינהלי, המיועד מעצם טיבו ליתן מענה מיידי ויעיל לבניה בלתי חוקית, אין מקום להשהיה מלאכותית של ביצוע הצוים". בית המשפט היה ער לכך, שאם ייהרס בית המבקש עד לדיון בערעור גופו תסוכל במידה רבה האפקטיביות של הצוים. עם זאת קבע בית המשפט המחוזי כי עניינו של המערער נדון לגופו הן בבית המשפט לעניינים מקומיים והן בערעור בפני בית המשפט המחוזי, והוסיף כי סיכויי הערעורים שהוגשו עתה קלושים ביותר וכי אין באף אחד מנימוקי המבקש כדי לפגוע בתוקף צו ההריסה המינהלי. עוד קבע בית המשפט המחוזי כי דין בקשת עיכוב הביצוע להידחות אף מהטעם של שיהוי, שכן המערער ביקש את עיכוב הביצוע מבית המשפט לעניינים מקומיים כארבעה ימים בלבד (הכוללים סוף-שבוע) עובר למועד ביצוע הצו. על החלטה זו משיגה הבקשה שלפני.

           (4) לטענת המערער שגה בית המשפט המחוזי כאשר דחה את בקשתו לעיכוב ביצוע הצו, שכן  ביום 10.11.04 הוגשה תכנית מטעמו לשינוי תב"ע לועדה המחוזית לתכנון ובנייה במחוז ירושלים, וכי מאז הגשתה הוא פועל ללא לאות לשם קידומה. עוד נטען כי לאחרונה התבשר המערער כי תכניתו עומדת בתנאי הסף של משרד הפנים וכי היא עוברת לדיון להפקדה, ולהערכתו תאושר תוכניתו תוך מספר חודשים ואז יוכל לבקש היתר בנייה, ואשר על כן יש לראותו כמי שיש בידו "כמעין היתר שבהישג יד". לטענת המערער, הסיכויים כי ערעורו בבית המשפט המחוזי יתקבל - גבוהים, ואי עיכוב הביצוע עד לדיון בערעור עלול לרוקן את הדיון מתוכן עקב הריסת הבית.

           (5) בדיון הודיע בא כוח המערער כי שמיעת הערעור נקבעה ליום 11.12.05, דהיינו בעוד שבועות ספורים, ואם ייהרס הבית לא יהא טעם בערעור. ולשיטתו, אף אם הסיכוי קלוש, אין להעמיד את בית המשפט בפני עובדה מוגמרת.

           (6) באת כוח המשיב התנגדה לבקשה, בתארה את תולדות הנושא וגלגוליו, ובעמדה על היעדר סיכוי לערעור בבית המשפט המחוזי לגופו; עוד טענה, כי כל הערעור הנוכחי מטרתו משיכת זמן, ובינתיים אוכלס המבנה.

ג.        (1) עלי לומר כי התלבטתי בבקשה זו, אך ורק מטעם אחד, והוא המועד הקבוע לשמיעת הערעור בבית המשפט המחוזי ביום 11.12.05. אילולא קרבת המועד, לא היה כל טעם לדחיית הבקשה; בית משפט זה קבע בע"פ 10503/03 אזולאי נ' מדינת ישראל הנזכר מעלה, כי צו הריסה מינהלי מיועד למענה מיידי ויעיל לבניה בלתי חוקית, ואין לקבל משיכת הליכים משפטיים באופן מלאכותי. לפיכך דחה בקשה לעיכוב ביצוע בעוד ההליך תלוי ועומד בערעור. כן ראו בג"צ 2520/03 בשארה נ' ראש עירית ירושלים (טרם פורסם) (השופטת חיות). אין לי אלא להצטרף לגישה זו, שבית המשפט המחוזי יישם אל נכון.

           (2)  ואולם, לנגד עיניו של שופט בית המשפט המחוזי לא היתה, דומני, קביעת המועד הקרוב, קרי 11.12.05, לשמיעת הערעור.

           (3) דומה שאין ספק כי המדובר בניסיון למשוך הליכים בתקוה שבמועד עתידי תבוא בשורה ותוכשר הבניה הבלתי חוקית, שעל אי חוקיותה אין חולק. המערער עושה שימוש בפתחים שפתח לו הדין, מתוך הנחה שטחנות הצדק טוחנות לאט ובינתיים אולי רווח והצלה יעמדו ממקום אחר.

           (4) אילולא המועד הקרוב מאוד שנקבע לדיון, לא הייתי נעתר לבקשה. אך סברתי, כי כשהמדובר בשבועות קצרים, לא יהא זה מן המידה, ולוא בשל מראית העין, שהערעור, אף שסיכוייו קלושים בתכלית, יישמע לאחר שייהרס הבית. מלאכת השפיטה כוללת איזונים, וסברתי כאמור בנסיבות. אין פירוש הדבר שינוי כלשהו בגישתו העקרונית של בית המשפט בכגון דא. אני יוצא מן ההנחה כי בית המשפט המחוזי ישמע את הערעור במועד שנקבע. הביצוע יעוכב איפוא עד יום 12.12.05, בכפוף להכרעתו של בית המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, כ"ה בחשון תשס"ו (27.11.05).

                                                                                      ש ו פ ט

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.   מפ