החלטה בתיק ע"ע 55935-11-12

1.   לפני בקשת המבקשים 1 ו-2 (להלן - המבקשים) להארכת המועד להגשת ערעורם על פסק דינו של בית הדין האזורי בתל אביב -יפו מיום 25.9.12 (השופטת נטע רות; תע"א 10688-09), עד למועד הגשתו בפועל.

המשיב מתנגד למבוקש, ולחלופין עותר לכך שככל שיוארך המועד כמבוקש,  יחויבו המערערים להפקיד ערובה בסך של 110,000 ש"ח להבטחת הוצאותיו בערעור, כתנאי להמשך ההליכים בערעור.

רקע כללי

2.   כעולה מפסק דינו של בית הדין האזורי, המבקשת 2 (להלן- בסט ריל) והמבקשת 3 (להלן- אקזיט) הינן החברות העוסקות בהשקעות ובשיווק נדל"ן בישראל ומחוץ לה ואילו המבקש 1 הינו בעל המניות היחיד בבסט ריל ובעל מחצית מהון המניות באקזיט ומשמש כמנהל בשתי החברות.

המשיב הועסק בתקופה הרלוונטית לתביעה על ידי בסט ריל, כאשר יחסי העבודה בין הצדדים הסתיימו בשל פיטוריו של המשיב.

3.   בבית הדין האזורי התבררה תביעה כספית שהגיש המשיב נגד המבקש ושתי החברות הנ"ל, לתשלום שכר עבודה, החזר הוצאות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין וזכויות סוציאליות שונות המגיעות לו, לטענתו, בשל תקופת עבודתו וסיומה אצלם. כמו כן עתר המשיב להרים את מסך ההתאגדות בין החברות למערער ולהורות על חיובו באופן אישי, ביחד ולחוד, עם החברות.

בסט ריל הגישה תביעה שכנגד כלפי המשיב לתשלום פיצוי בגין הפרת הסכם העבודה בסך של 574,495 ש"ח. בין לבין מונה מפרק זמני לחברת אקזיט וההליכים כנגדה עוכבו.

4.   בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיב בחלקה ודחה את התביעה שכנגד במלואה.

בית הדין קבע כי בסט ריל הפרה כלפי המשיב הוראות המעוגנות בחוקי המגן אשר סנקציה פלילית בצדן, ובכלל אלה: אי מסירת תלוש שכר במטרה להימנע מתשלום המגיע למשיב, אי מתן הודעה למשיב על תחולתם וסיומם של יחסי העבודה באופן המשקף נאמנה את תקופת עבודתו וכן הצגת תיעוד כוזב ביחס למועד ולנסיבות הפסקת ההעסקה של המשיב, במטרה להימנע מתשלום מלוא זכויותיו הכספיות. כן נקבע כי לכל אלה המבקש היה אחראי ישירות בתוקף היותו בעל מניות יחיד בבסט ריל. עוד נקבע כי המבקש עירב בין נכסי החברות באופן שעשוי היה לפגוע במשיב בבואו לממש את זכויותיו.

כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין האזורי למסקנה כי התקיימו התנאים המצדיקים הרמת מסך ההתאגדות כלפי המבקש ועל כן חייב את בסט ריל ואת המבקש - ביחד ולחוד- לשלם למשיב שכר עבודה בצירוף פיצויי הלנת שכר, חלף הודעה מוקדמת וזכויות כספיות נוספות.  

      עם זאת התביעה שהגיש המשיב לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין נדחתה מהטעם שהמשיב לא הוכיח כי נגרם לו נזק ממוני בגין הפרתה של זכות השימוע וכי לא הצביע על טיעונים שהיו עשויים למנוע את הפיטורים.

5.   פסק הדין נשוא הבקשה ניתן ביום 25.9.12, בהעדר הצדדים. על פי הנתונים בתכנת מזכירות - נט, פסק הדין הומצא לעו"ד אורטל מור, ממשרד ב"כ המערער ביום 22.10.12.

ביום 18.11.12 הוגשה בקשה להארכת המועד להגשת ערעור, אך זאת  לבית הדין האזורי. מאוחר יותר, ביום 28.11.12 הוגשה הבקשה שבנדון להארכת מועד ביחד עם הודעת הערעור.

הבקשות וטענות הצדדים

6.   בבקשתם להארכת המועד טענו המבקשים כי פסק הדין הומצא למשרד בא כוחם  ביום 22.10.12, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 21.11.12. עוד טענו המבקשים כי לאור המצב הביטחוני וההסלמה באזור הדרום, ב"כ המערער, עו"ד רוית קרן גויסה בצו 8 ביום שישי, 16.11.12, ושבה לעבודתה במשרד רק ביום א' 25.11.12. על רקע האמור, ביום 18.11.12 הוגשה הבקשה להארכת מועד בטעות לבית הדין האזורי ולאחר מכן לבית דין זה.

בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשים, יש הצדקה להיעתר לבקשה וכן לקבל את כתב הערעור אשר הוגש בד בבד עם הבקשה. 

7.   מנגד, המשיב מתנגד לבקשה להארכת המועד להגשת ערעור ולחילופין, עותר הוא לכך, שככל שבית הדין ייעתר לבקשה, יחויבו המבקשים בהפקדת ערובה בגובה הסכום הפסוק (סך של 110,000 ש"ח) לקופת בית הדין.

לטענת המשיב, הוא עצמו מסר את פסק הדין ישירות למערער במקום מגוריו ביום 18.10.12, כמופיע באישור הדואר הרשום המצורף לתגובה. בנסיבות אלה, כך לטענת המשיב, יש לקבוע כי חל  "כלל הידיעה" על פני "כלל ההמצאה" ועל כן פסק הדין הומצא למערער כדין כבר ביום 18.10.12.

עוד טען המשיב כי הבקשה להארכת מועד אשר הוגשה לבית דין זה ביום 28.11.12, הוגשה באיחור של 10 ימים מהמועד האחרון להגשת הערעור. לטענתו,   אומנם הבקשה להארכת מועד הוגשה תחילה בטעות לבית הדין קמא, אולם אין המדובר באיחור של יום או יומיים, אלא של עשרה ימים לאחר תום המועד האחרון להגשת הערעור.