השופט אילן איטח
1. בפנינו בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר-שבע (השופט אילן סופר ונציגי הציבור מר שני בראון ממן ומר חיים נחשוני; ס"ע 5998-01-11), אשר ניתן ביום 20.2.12.
נוכח המחלוקות העובדתיות, יובהר כבר בשלב זה כי פסק הדין נמסר למבקש ביום 26.2.12, כך שהמועד האחרון להגשת הערעור היה יום .27.3.12. על פי מערכת "נט המשפט" הבקשה להארכת מועד, אליה צורפה הודעת הערעור, הוגשה ביום 28.3.12.
הרקע
2. המבקש הינו רב שהועסק במועצה הדתית בעיר אילת (להלן -
המשיבה) כרב שכונה וכמשגיח כשרות. המבקש פוטר מטעמי אי התאמה, בין היתר, על רקע טענות אודות קשר שהיה לו טרם גירושיו עם אישה אחרת. לאחר פיטוריו הגיש המבקש לבית הדין האזורי תביעה ובה טען כי פוטר שלא כדין וכי הוא זכאי לתשלום פיצוי בסך 1,000,000 ש"ח בשל הוצאת דיבה ופגיעה בשם הטוב.
3. בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש על כל ראשיה וקבע כי לא נמצא כל פגם בהחלטה על פיטוריו כמו גם בהליכי הפיטורים, וכי לגבי מכתבי רבני העיר קמה ההגנה הקבועה בסעיף 15 (2) ו- (7) לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה - 1965.
4. במסגרת הודעת הערעור תוקף המבקש את קביעת בית הדין האזורי כי הפיטורים שלו - מבחינת העילה וההליך, היו כדין. ענין 'לשון הרע' לא נכלל בהודעת הערעור, וככל הנראה זה הטעם כי רבני העיר (שנתבעו בבית הדין קמא) לא צויינו כמשיבים בערעור.
טענות הצדדים
5. לטענת המבקש הוא ניסה להגיש במועד את הערעור דרך מערכת "נט המשפט", אך ללא הצלחה. לפיכך, כך לטענתו, שכר את שירותיו של שליח אשר התייצב בבית דין זה לצורך הגשת כתב הערעור ביום 28.3.12, אולם נדחה עקב איחור בן יום אחד. לטענת המבקש, בנסיבות אלה בצירוף סיכויי הערעור הטובים מתקיים "טעם מיוחד" המצדיק את הארכת מועד להגשת ערעור. בנוסף טוען המבקש כי טעות של בעל דין או עורך דינו, שגרמה לאיחור ואפילו רשלנותם שגרמה לאיחור, אינן מונעות לחלוטין הארכת מועד ולבד שבעל הדין אינו מסתפק בבקשה סתמית אלא מבאר את סיבת התקלה.
6. המשיבה מתנגדת לבקשה וטוענת כי אין בידי המבקש "טעם מיוחד" המצדיק הארכת מועד להגשת ערעור. לטענתה, המבקש לא ציין כל "טעם מיוחד" זולת טענה כללית כי ניסה ללא הצלחה להגיש את הערעור דרך מערכת "נט המשפט"; אף אם ארעה תקלה במערכת "נט המשפט", הרי שאין המדובר באירוע שאינו צפוי מראש ואשר לא ניתן להיערך אליו; המבקש המתין בהגשת הערעור עד למועד האחרון להגשתו ובכך נטל על עצמו סיכון שאם יחול שיבוש, לא תינתן לו הארכת מועד; גם אם היתה נכונה טענתו של המבקש כי הסיבה לאיחור היתה מחוץ לשליטתו ובלתי ניתנת לצפייה, הרי שביום 28.3.12 בו נשלח השליח לבית הדין היה על המבקש לצרף את הבקשה להארכת מועד לכתב הערעור והשתהה בהגשתה ימים נוספים; סיכויי הערעור נמוכים, שכן פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות בהם ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב.
דיון והכרעה
7. המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 ל
תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)
, התשנ"ב-1991 (להלן -
תקנות בית הדין):
"המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע או מהיום שבו הומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור."
8. בהתאם לתקנה 125 לתקנות בית הדין מוסמך בית הדין להאריך את המועד להגשת ערעור
"מטעמים מיוחדים שיירשמו". כבר נפסק כי
"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" . לעניין זה נקבעו בפסיקת בית המשפט העליון , כמו גם בפסיקת בית דין זה, עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:
"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".
מהותו של הטעם המיוחד הינו באי צפיותו ובחוסר שליטת בעלי הדין על התרחשותו. הנטל להוכיח טעם זה נופל על המבקש.
9. במקרה שלפנינו, ה"טעם המיוחד" עליו נסמך המבקש בבקשתו היה טענה בדבר תקלה במערכת "נט המשפט", אלא שטענה זו לא גובתה באסמכתאות או בתיעוד פניות למוקד התמיכה מהן ניתן ללמוד על קיומה של תקלה במערכת עצמה, להבדיל מתקלה שמקורה במחשב של ב"כ המבקש. זאת ועוד, כבר נפסק כי
"בעל דין המבקש לנצל התקופה העומדת לרשותו עד תום, ולפעול ביום האחרון ממש, נוטל על עצמו סיכון שיחול שיבוש או שתקרה תקלה, שאינם מצדיקים הארכת המועד, ועליו לשאת בתוצאות סיכון זה" . במקרה זה ההמתנה ל'רגע האחרון' היא סיכון שהמבקש נטל על עצמו -ודאי משהמבקש לא הודיע למשיבה על הכוונה להגיש את הערעור . אשר על כן, לא מצאנו לראות בטענה בדבר התקלה במערכת "נט המשפט" כ"טעם מיוחד" לאיחור בהגשת הערעור.
10. יחד עם זאת, השילוב של שתי נסיבות עליהן הצביע המבקש מקימות במקרה זה 'טעם מיוחד' שיש בו כדי להצדיק הענות לבקשה להארכת המועד:
האחת, למידת האיחור בהגשת הערעור יש משקל . במקרה זה מדובר באיחור קצר בן יום אחד ובבקשה שהוגשה מיד בסמוך לאחר מכן. גם המשיבה טענה - עת סברה כי הבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 1.4.12 (סעיף 25 לתגובה) - כי לו היתה מוגשת הבקשה ביום 28.3.12
"ניתן
אולי היה לקבל את טענת המבקש בדבר "איחור קל שבקלים"" (הדגשה במקור - א.א.). מידת האיחור יש בה כדי להשפיע על ציפיית הצד שכנגד לסופיות הדיון שכידוע גם הוא עומד בבסיס קציבת המועדים להגשת הערעור. וכבר נקבע כי שיקול מרכזי בבחינת השאלה אם יש להכיר בטעות כ"טעם מיוחד" להארכת מועד הוא עצמת הפגיעה בציפיות הצד שכנגד, ובעיקר - עצמת הפגיעה בציפית בעל הדין לסופיות ההליכים :