החלטה בתיק ע"ע 48041-11-13

1.      לפניי בקשה להארכת המועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע מיום 10.10.2013 שניתן בתיק  ס"ע 26089-02-11 על ידי מותב בראשות כב' השופט יוחנן כהן, ונציגי הציבור שמואל אמור ודוד כהן.

כללי

2.      המבקש הגיש לבית הדין קמא תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, תמורת הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי הפרשות לקופת גמל, דמי הבראה, פדיון חופשה, פדיון מחלה, תמורה בעד זמן הנסיעה לעבודה, תוספת משפחה, גמול בגין עבודה בשעות נוספות, אש"ל, ארוחות ולינה.

3.      במהלך הדיון בבית הדין קמא, ויתר המבקש על תביעתו לפדיון ימי מחלה ולתוספת משפחה. בסיכומיו, זנח המבקש עוד את תביעתו לתמורה בעד זמן הנסיעה לעבודה, אש"ל, ארוחות ולינה ומטעם זה נדחתה התביעה ברכיבים אלה.

4.      בית הדין קמא פסק למבקש פיצוי בגין אי הפרשות לקרן פנסיה, דמי הבראה ופדיון חופשה, התיר לקזז מהסכום שנפסק חלף הודעה מוקדמת ובין היתר בשים לב כי המבקש זכה בתביעתו בסכום השווה לכ-3% מסכום התביעה, בית הדין השית עליו הוצאות בשיעור 15,000 ש"ח.

5.      המבקש העלה בכתב הערעור טענות כנגד מלוא קביעותיו של בית הדין קמא בפסק הדין, לרבות כנגד קביעותיו לדחות רכיבים שנמחקו או נזנחו על ידי המבקש בערכאה הדיונית.

6.      הערעור נמסר למבקש ביום 21.10.13 ועל כן המועד האחרון להגשת הערעור היה ביום 20.11.13. מכאן שהערעור הוגש באיחור של יום אחד. הערעור הוגש מבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד, וזו הוגשה רק בעקבות החלטת בית דין זה מיום 26.11.13.

7.      בבקשתו להארכת מועד טוען המבקש כי האיחור נבע "בתום לב וככל הנראה בעקבות טעות" במשרדה של בא כוחו.

8.      המשיבה התנגדה לבקשה בטענה כי המבקש לא הציג כל "טעם מיוחד" המצדיק העתרות לבקשתו וטענה כי טעות אינה מהווה "טעם מיוחד" להארכת מועד להגשת ערעור וכי אין כל הצדקה לפגוע בציפיות שנוצרה אצלה ולפיה ההליך הסתיים. כמו כן טענה המשיבה כי סיכויי הערעור קלושים ועיקרן מכוונות כנגד קביעותיו העובדתיות של בית הדין קמא וכנגד החלטות מבוססות ומנומקות של בית הדין האזורי.

            הכרעה

9.      המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי נקבע בתקנה 73 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב - 1991 (להלן: " התקנות") אשר קובעת:

          "המועד להגשת ערעור על פסק דין של בית דין אזורי הוא שלושים ימים מיום השימוע, או מהיום שהומצא למערער פסק הדין אם ניתן בהעדר הצדדים, והוא כשאין הוראת חיקוק אחרת הקובעת מועד שונה להגשת ערעור.

סמכות בית הדין להארכת מועד נקבעה בתקנה 125 לתקנות, הקובעת כי:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

10. מהם אותם טעמים מיוחדים אשר בגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות? לעניין זה, נקבע:

"אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא" .

11. לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

"...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת מאליה, טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

טעות