השופט שמואל צור
1. לפנינו בקשה לסעד זמני, המורה למשיבה להימנע מאיוש תפקיד אחראית מחלקה או כל משרה אחרת שבגינה משולמות תוספות שכר של אחראית מחלקה וכן ליתן כל צו אחר בנסיבות העניין. בנוסף לכך הבקשה מתייחסת לאיוש משרה ספציפית- מרכזת מערך אשפוז- המזכה בדרגת אחראית מחלקה, אשר עתידה להתפנות בחודש אוגוסט השנה. זאת לנוכח מועד הדיון שנקבע בבית דין זה לחודש אפריל 2012.
2. המבקשת, אחות מוסמכת במקצועה, החלה את עבודתה בחודש אוקטובר 1993 במרכז הרפואי לטיפול בקשישים, המופעל על ידי המשיבה. כשנה מאוחר יותר מונתה המבקשת לתפקיד סגנית מנהלת מחלקה ג' 13 - מחלקה לתשושי נפש, במינוי של קבע. בעקבות עזיבת אחראית המחלקה לתפקיד אחר, קיבלה המבקשת ביום 15.2.2004 מינוי בפועל למשרת אחראית מחלקה ג' 13 לתקופה מ-8.2.04 ועד ל- 31.7.04 או עד לאיוש המשרה באופן קבוע.
3. ביום 3.7.04 נעדרה המבקשת מן העבודה עקב ניתוח שעברה, והיעדרותה נמשכה כ- 5 שבועות. ביום 14.7.04, בעקבות מזכר מנהלת שירותי הסיעוד ובו הודעה על היעדרותה של המבקשת ועל בקשה להפסיק את מינויה ולמנות במקומה אחות אחרת, הוציאה המנהלת האדמיניסטרטיבית למבקשת כתב מינוי מתוקן לתקופה מיום 8.2.04 ועד ליום 17.7.04. בתקופה זו, עד שובה של המבקשת מחופשה המחלה, מונתה לתפקיד אחראית המחלקה במינוי בפועל אחות אחרת. לאחר חזרתה מחופשת המחלה, קיבלה המבקשת מינוי בפועל נוסף למשרת אחראית מחלקה ג' 13 לתקופה שהחל מיום 22.8.04 ועד ליום 31.1.05. יצויין כי אומנם המינוי הנוסף היה מיום 22 באוגוסט ולא מיום 6 בחודש, מועד בו חזרה המבקשת לעבודה, אולם על פגם זה המבקשת לא הלינה.
4. ביום 6.2.05, התקיימה פגישה בין המבקשת לבין מנהלת שירותי הסיעוד, במסגרתה הוסכם עם המבקשת, כחלק מרוטציה שנערכה באותה עת, על העברתה לשמש במינוי בפועל כאחראית מחלקה ג' 14-מחלקת תשושי נפש, עד ליום 31.7.05. ביום 22.6.05, עקב שינויים ארגוניים במרכז הרפואי, נסגרה מחלקה כרונית ג' 14 והמבקשת הועברה למחלקה אקוטית ג' 6, במינוי הקבוע כסגנית אחראית מחלקה.
5. בבית הדין האזורי בחיפה התבררה תביעה שהגישה המבקשת למתן צו עשה קבוע, המורה למשיבה להעסיקה במינוי של קבע בתפקיד אחראית מחלקה או להותירה בדרגה של אחראית מחלקה ולשלם לה את שכרה וההטבות הנלוות לה לפי דרגה זו. המבקשת טענה, בין היתר, כי הואיל והיא שימשה כאחראית מחלקה בפועל במשך שנה וארבעה חודשים, הרי שלפי הוראות התקשי"ר היתה זכאית למינוי של קבע למשרה זו כחלוף 12 חודשים. עוד טענה המבקשת כי הואיל ומינויה כאחראית המחלקה הופסק מסיבות שאינן תלויות בה, היה על המשיבה למנות אותה כאחראית מחלקה באחת מהמשרות שהתפנו באותה עת במכרז. המבקשת הוסיפה וטענה כי המשיבה פעלה משיקולים זרים באי מינויה לתפקיד אחראית מחלקה, לאחר חודש יוני 2005.
6. בית הדין האזורי (השופטת אביטל רימון-קפלן ונציג ציבור מר עמי ברטל; תע"א 3370-07) דחה את תביעת המבקשת. בית הדין קבע, בין היתר, כי מינויה בפועל של המבקשת הופסק ביום 14.7.04 לתקופה זמנית שבאה מתוך אילוץ של היעדרותה עקב אשפוזה ועקב הצורך לאייש את המשרה בפועל בתקופה זו. כן נקבע כי בנסיבות שנוצרו, לא היה מנוס אלא למנות עובדת אחרת לאיוש המשרה בפועל והואיל ולא ניתן לאייש משרה בפועל בו זמנית על ידי שני עובדים, היה הכרח להפסיק את המינוי בפועל של המבקשת, אשר ממילא היה פוקע מאליו ביום 31.7.04. בית הדין קבע כי, בנסיבות אלה, המבקשת החמיצה את האפשרות לצבור את תקופת הוותק הנדרשת כדי שהמינוי בפועל יהפוך למינוי של קבע. עוד קבע בית הדין כי המבקשת לא הרימה את הנטל להראות כי אי מינויה לתפקיד אחראית מחלקה בחודש יוני 2005 או בכל מועד שלאחריו, יסודו בשיקולים זרים מצד המשיבה. בקשר לכך נקבע כי כאשר נסגרה המחלקה הכרונית בה כיהנה המבקשת במינוי בפועל כאחראית, המבקשת לא השכילה להפנים את השינויים שעברו על המרכז הרפואי ולכלכל את צעדיה בהתאם, עד שמצאה עצמה במצב בו העדר ניסיון קליני במחלקה אקוטית היה בעוכריה. כפועל יוצא מכך, הגיע בית הדין למסקנה כי הפסקת מינויה של המבקשת לתפקיד אחראית מחלקה בחודש יולי 2004 ובחודש יוני 2005 נעשו כדין ובהתאם להוראות התקשי"ר.
7. המבקשת ערערה על פסק הדין ובמקביל הגישה בקשה לסעד זמני המורה למשיבה להימנע מאיוש כל תפקיד אחראית מחלקה אשר אמור להתפנות בכלל ובפרט תפקיד "מרכזת מערך אישפוז", אשר צפוי להתפנות באוגוסט הקרוב. זאת לאור הדיון בערעור הקבוע לחודש אפריל 2012. לטענת המבקשת יש להימנע מאיוש תפקיד של אחראית מחלקה על ידי עובד אחר לפני שיתברר ערעורה, כי אחרת עלולה המבקשת למצוא את עצמה זוכה בערעורה, אך בלי היצע של משרות. עוד טוענת המבקשת כי ייתכן מצב שיסגרו מחלקות במשיבה, אשר יביא לצמצום במשרות של אחראי מחלקה, דבר העלול לפגוע בה. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, מאזן הנוחות נוטה בבירור לצורך להוציא צו שימנע שיבוצו של עובד אחר בתפקיד אחראי מחלקה.
8. המשיבה מתנגדת למתן הסעד המבוקש, תוך שהיא מצהירה כי תפקיד "מרכזת מערך אישפוז", אשר את איושו מבקשת המבקשת למנוע, אינו דורש שהמועמד יהיה בעל תקן של אחות אחראית, כך שעל המבקשת להגיש את מועמדותה, ללא כל קשר לתוצאות הערעור. הצהרה זו כפופה לסייג אחד והוא כי המבקשת אינה יכולה, מבחינת הדרישות המקצועיות, להתמנות לתפקיד אחראית מחלקה אקוטית, שכן אין היא בעלת ניסיון רלוונטי. עוד טוענת המשיבה כי איוש תפקידי אחראית מחלקה יהיה כפוף לתוצאות הערעור וככל שתזכה המבקשת בערעורה ולא תהיה משרת אחראית מחלקה פנויה באותה עת, ניתן יהיה להעניק לה פיצוי כספי הולם. ממילא, כך נטען, על פני הדברים ועל פי הנתונים המצויים בידי המשיבה, בעתיד הנראה לעין לא אמור להתפנות תפקיד של אחראי מחלקה.
לגופו של עניין טוענת המשיבה כי לא הוכחה כל הצדקה למתן הצו המבוקש. בקשר לכך נטען כי הסעד המבוקש הינו קיצוני, שכן לא ניתן ליישמו מן הבחינה המעשית, לנוכח הנזק האדיר שייגרם בשירותים הרפואיים והטיפולים הניתנים לקשישים המאושפזים במשיבה. דרישת המבקשת להימנע אף מאיוש משרה של מרכזת מערך אישפוז, תביא לפגיעה רחבת היקף רבה עוד יותר. בקשר לכך נטען כי מדובר בתפקיד הכרוך בניהול ויסות של כל מערך קבלת החולים מגורמי פניה שונים, כך שאם לא יאויש תפקיד זה למשך זמן, העבודה לא תבוצע כהלכה ולא ניתן יהיה לקבל מטופלים חדשים.
9. לאחר שנתנו דעתנו לטענות הצדדים לרבות פסק דינו של בית הדין האזורי, החלטנו לדחות את הבקשה למתן סעד זמני בערעור. עם זאת, בנסיבות העניין, מורים אנו להקדים את הדיון בערעור גופו למועד קרוב.
10. עניין לנו בבקשה למתן סעד זמני בערעור לפי תקנה 471 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 החלה בבתי הדין לעבודה מכוח תקנה 129 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב - 1991. הלכה פסוקה היא, כי כאשר נדחית תביעה בערכאה הדיונית, לא בנקל יינתן סעד זמני עד לבירור הערעור (ע"א 683/04, ע"א 1723/04
דן בן אריה ואח' - מינהל מקרקעי ישראל, תק-על 2004(2), 1434; דב"ע נו/3-3
ידידיה שגב - מדינת ישראל, עבודה ארצי, כרך כח(1), 285).
איננו סבורים כי נסיבות המקרה שלפנינו מצדיקות סטייה מהלכה זו. הבקשה היא למתן סעד המורה למשיבה להימנע מאיוש משרת אחראית מחלקה בכלל ובפרט תפקיד מרכזת מערך אישפוז, אשר צפויה להתפנות באוגוסט הקרוב. זוהי בקשה לשינוי המצב הקיים, להבדיל משימורו. ככלל, אין בית הדין נוהג להעניק סעד הכרוך בשינוי המצב הקיים. נוסיף ונציין כי לאור הצהרת המשיבה, המבקשת רשאית להגיש מועמדותה לתפקיד ספציפי זה ומכל מקום איוש תפקידי אחראית מחלקה יהיה כפוף לתוצאות הערעור. לפיכך, בשלב זה, נוטה הכף להימנע ממתן סעד זמני בערעור.
11. מעבר לנדרש נציין כי בית הדין האזורי פסק כי הפסקת מינויה של המבקשת לתפקיד אחראית מחלקה בוצע כדין ובהתאם למתחייב מהוראות התקשי"ר. עוד נקבע כי, עקב נסיבות שלא היו בשליטת המבקשת ובודאי לא בשליטת המשיבה, החמיצה המבקשת את האפשרות לצבור את תקופת הוותק הנדרשת לפי התקשי"ר כדי שהמינוי בפועל יהפוך למינוי של קבע. לכאורה אין למבקשת כל עילה לדרוש מן המשיבה להתמנות בקביעות לתפקיד אחראית מחלקה. אם, בסופו של דבר, יתקבל ערעורה של המבקשת לגופו ויתברר כי המשיבה פעלה משיקולים לא עניינים בעניינה, ובינתיים יוחלט על אחראית מחלקה, ניתן יהיה להעניק למבקשת פיצוי כספי.
12.
סוף דבר
- הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות המשיבה בקשר לבקשה זו, בלי קשר להליכים אחרים בסכום של 1,000 ש"ח. אנו מורים על הקדמת מועד הדיון בערעור גופו למועד קרוב.
ניתנה היום י"א סיון, תשע"א (13 יוני, 2011) בהעדר הצדדים.