השופטת לאה גליקסמן
1. לפנינו בקשה, שכותרתה "בקשה לעיכוב ביצוע" בהתייחס לפסק דינו של בית הדין האזורי בבאר-שבע (השופט משה טוינה ונציגי ציבור מר משה גולפרב ומר חיים נחשוני; ס"ע 5640-02-11), בו נדחתה תביעת המבקש ואושרה החלטת המשיבה 1 (להלן-
העיריה) להפסיק את עבודתו כמבקר העיריה. כמפורט בהמשך, לאמיתו של דבר, בקשתו של המבקש אינה "בקשה לעיכוב ביצוע", אלא בקשה למתן סעד זמני בערעור.
הרקע לבקשה:
2. המבקש, עורך דין במקצועו, משמש בתפקיד מבקר העיריה מחודש פברואר 2000. ביום 26.1.2011 קיבל המבקש מכתב פיטורים בו נרשם כי בתום השימוע שהתקיים ביום 19.1.11, קיבלה מועצת העיר החלטה על סיום כהונתו כמבקר עיריית אילת. על פי מכתב הפיטורים, פיטורי המבקש נכנסו לתוקף מיום ההודעה - 26.1.11.
3. בעקבות החלטה זו הגיש המבקש תביעה בבית הדין האזורי בבאר-שבע בה טען כי פוטר שלא כדין, וכן להוצאת לשון הרע על ידי ראש עיריית אילת, המשיב 2, סגן וממלא מקום ראש העיריה, המשיב 3, ויו"ר ועדת הביקורת של מועצת עיריית אילת, המשיב 4. בהתאם לכך עתר המבקש לביטול החלטת מועצת העיר להפסיק את עבודתו כמבקר העיריה ולאכיפת יחסי עובד ומעביד בינו לבין העירייה. לחילופין תבע המבקש פיצויים בשל פיטורים שלא כדין בגובה של 36 משכורות חודשיות, בסך של כמיליון ש"ח. בנוסף תבע המבקש פיצויים על עוגמת נפש בשל פיטוריו שלא כדין בסך של 100,000 ש"ח ופיצויים על פי חוק
איסור לשון הרע, תשכ"ה- 1965 (להלן-
חוק איסור לשון הרע) בסך של 200,000 ש"ח.
4. במקביל להגשת התביעה הגיש המבקש בקשה לצו מניעה זמני שימנע מהעיריה להוציא לפועל את ההחלטה על הפסקת כהונתו כמבקר העיריה עד להכרעה בתביעה העיקרית. במהלך הדיון שהתקיים בבקשה ביום 7.2.11, הסכימו הצדדים שהדיון בבקשה לסעד זמני יאוחד עם הדיון בתיק העיקרי, וכי עד למתן פסק הדין ימשיך המבקש לכהן בתפקידו. עוד הוסכם כי הצדדים יפנו להליך גישור וכי יצורף לתיק איגוד המבקרים ברשויות המקומיות בישראל, כתובע נוסף בהליך (להלן-
ההסדר).
5. בית הדין האזורי דחה את תביעת המבקש על כל רכיביה. בית הדין קבע, לאחר בחינת העדויות והמסמכים שהובאו בפניו, כי התקיימה מערכת יחסים עכורה בין המבקר לבין בכירי העירייה, המתאפיינת בחוסר אמון ותחושות רדיפה הדדיים, אשר פגעה בעבודת הביקורת והביאה בסופו של יום להפסקת עבודתו של המבקר; מערכת יחסים זו סיכלה את עבודת הביקורת, והביאה להתדרדרות השיח בין המבקר לבין בעלי תפקידים בעיריה, גם בסוגיות שהן מנהליות גרידא; על רקע מציאות זו, בדיון שהתקיים בוועדת הביקורת של העיריה בחודש מאי 2010, הוחלט לבחון את תפקודו של המבקר באמצעות יועץ משפטי חיצוני. בהמשך התקבלה חוות דעת משפטית של עו"ד פישר הקובעת כי הביקורת הפנימית לא התבצעה כראוי והייתה שורה של מחדלים. הדו"ח התייחס גם לחשש מהתנהלות בלתי ראויה של המבקר, אשר באה לידי ביטוי, בין היתר, ביציאתו לחופשות ללא קבלת אישור הממונה. בעקבות מסקנת חוות הדעת המשפטית, לפיה המבקר אינו ראוי להמשיך בתפקידו, הוזמן המבקש לשימוע בפני מליאת מועצת העיריה. מועצת העיר אימצה את המלצת חוות הדעת המשפטית ולאחר הליך השימוע הודיעה למבקש על סיום כהונתו כמבקר העיריה.
6. בית הדין דחה את גרסת המבקש בכל הנוגע לפגמים שנפלו בהליך הפיטורים ובהליך השימוע. בית הדין קבע כי המניע לפיטוריו לא היה שיקול זר ופסול על רקע ביקורת עניינית שהנהיג ברשות, כטענת המבקש. בקשר לכך קבע בית הדין כי פיטורי המבקש נומקו בנימוקים מקצועיים והם הסתמכו בין היתר, על חוות דעת משפטית חיצונית שהתקבלה לפי בקשת העיריה; חוות הדעת המשפטית הוצגה בפני חברי מליאת מועצת העיריה וניתנה למבקש הזדמנות להגיב לחוות הדעת ולהציג דו"חות ביקורת, מסמכים ונתונים המעידים על תפקודו; הטענה לפיה לא התקיימה עבודת ביקורת של ממש בעיריה, קיבלה ביטוי מפורש בחוות הדעת המשפטית, בזימון לשימוע ובהליך השימוע עצמו; ביחס לרוב הטענות כנגד תפקודו של המבקש, לא נתן המבקש תשובות ענייניות. על רקע קביעות אלה, הגיע בית הדין למסקנה כי ההחלטה אשר התקבלה במליאת מועצת העיר להביא לסיום עבודתו של המבקש כמבקר העיריה היתה סבירה ואין מקום להתערב בה. עוד קבע בית הדין כי גם אם נפל פגם בפיטורי המבקש, אין הצדקה לאכוף יחסי עבודה ולאפשר למבקש להמשיך בתפקידו. זאת, בשל מערכת היחסים העכורה בינו לבין בכירי העיריה, אשר מנעה קיומה של ביקורת עניינית על פעולת הרשות. התביעה המבוססת על חוק איסור לשון הרע- נדחתה אף היא. לאור התוצאה אליה הגיע, חייב בית הדין את המבקש לשלם לעיריה הוצאות בסך של 7,500 ש"ח בצירוף הפרשי הצמדה וריבית.
7. המבקש הגיש ערעור על פסק הדין ובמקביל הגיש לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 12.3.12, דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שהוגשה לפנינו.
הבקשה וטענות הצדדים:
8. המבקש הגיש "בקשה לעיכוב ביצוע", בה עתר בעיקר לשמור על משרתו ולאפשר לו להישאר בתפקידו כמבקר העיריה, עד להכרעה בערעור, לפי ההסדר שהושג בבית הדין האזורי. לטענת המבקש, לעיריה לא נגרם כל נזק במהלך השנה בה הוא הועסק בעיריה עד להכרעה בתיק העיקרי. לגופו של עניין טוען המבקש כי אם לא יעוכב ביצוע פסק הדין והערעור יתקבל, ייגרם לו נזק בלתי הפיך, שכן הקריירה המקצועית תפגע, בהתחשב בגילו ובעבודתו רבת השנים בתחום הביקורת בכלל ובתפקיד מבקר העיריה בפרט. מנגד, העיריה לא תפגע מעיכוב ביצוע ההחלטה, שכן הסכימה כי המבקש ימשיך בעבודתו במשך שנה עד למתן פסק הדין בתביעה העיקרית. עוד טוען המבקש כי ההחלטה על סיום עבודתו לאלתר תוך מתן חלף הודעה מוקדמת של חודש אחד, מהווה פגיעה בעיריה אשר תיוותר ללא גוף מבקר.
9. המבקש מוסיף וטוען כי סיכויו לזכות בערעור טובים, שכן בפסק הדין נפלו טעויות רבות המצדיקות ביטולו. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי הוכח שפיטוריו היו תפורים מראש ונעשו בהליך פגום ובלתי תקין; בית הדין התעלם מהעובדה כי לא קיים ולו מסמך אחד ממנו ניתן ללמוד כי המשיבים גילו חוסר שביעות רצון מעבודתו כמבקר העיריה במהלך כל שנות העסקתו; טעה בית הדין האזורי בכך שהתעלם מכל הפגמים בהליכי פיטוריו ובהליך השימוע; גם דרך קבלת ההחלטה על פיטוריו לא היתה ראויה, שכן היא התקבלה עוד לפני מתן חוות הדעת משפטית.
10. המשיבים מתנגדים לבקשה. לטענתם, סיכויי הערעור קלושים, שכן פסק הדין מקיף ומנומק כראוי. בקשר לכך קבע בית הדין כי החלטת מועצת העיר להביא לסיום עבודתו של המבקש כמבקר העיריה התקבלה בנסיבות ענייניות ומקצועיות וכי אין לומר שההחלטה נגועה בחוסר סבירות קיצוני המחייב את התערבות בית הדין; החלטת בית הדין האזורי מבוססת על שיקולים משפטיים ועל ההלכה הפסוקה ואין להתערב בה.
המשיבים מוסיפים וטוענים כי הנזק שייגרם להם כתוצאה מעיכוב ביצוע פסק הדין גדול מן הנזק הצפוי למבקש אם לא יעוכב הביצוע והערעור יתקבל. לטענתם, לאחר מתן פסק הדין לא חלה על העיריה כל חובה לשמור למבקש את משרתו. זאת, לאחר שנקבע כי המבקש לא הוכיח שפיטוריו נעשו בנסיבות לא מוצדקות ומשיקול זר. לפיכך, לעיריה הזכות לאייש לתפקיד המבקר עובד שיש לו את היכולת לבצע את עבודת הביקורת כנדרש. עוד נטען כי עבודת המבקש כמבקר כלל לא נבחנה במהלך השנה בה נמשכה העסקתו, ולא ברור כיצד ניתן לטעון שלא נגרם לעיריה כל נזק בעצם המשך העסקתו.
דיון והכרעה:
11. לאחר שנתנו דעתנו לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, הגענו לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. כאמור, אין מדובר בבקשה לעיכוב ביצוע אלא בבקשה לסעד זמני בערעור, היינו הקפאת החלטת מועצת העיריה להפסיק את עבודתו של המבקש כמבקר עד להכרעה בערעור. לא מצאנו בנימוקי הבקשה הצדקה לעכב יישום החלטת מועצת העיר על פיטורי המבקש. זאת, לנוכח העובדה כי פסק הדין מבוסס על קביעות עובדתיות אשר ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהן.
12. יחד עם זאת, יש להבטיח כי המבקש יוכל לממש את זכויותיו ככל שהערעור יתקבל. בנסיבות אלה, האיזון הראוי בין האינטרסים של הצדדים הוא להורות כי ככל שהעיריה תפעל לאיוש משרת המבקר בטרם הכרעה בערעור, עליה להבהיר לכל המועמדים כי תלוי ועומד ערעורו של המבקש, וכל החלטה שתתקבל בעניין איוש המשרה כפופה להכרעה בערעור שהגיש המבקש. כמו כן, אנו מורים על הקדמת הדיון בערעור, כך שיתקיים עוד בשנת המשפט הנוכחית.
13.
סוף דבר
- בכפוף לאמור בסעיף 12 לעיל הבקשה נדחית. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות למי מהצדדים.
ניתנה היום, כ"ב אייר תשע"ב (14 מאי 2012) בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.