החלטה בתיק ע"ע 20181-04-12

ניתנה ביום 26 יוני 2012

1. בי. פור.יו. בע"מ

2. נטלי קובאליס                                                                               המבקשות

רחל פינק פורת                                                                                   המשיבה

בפני השופט אילן סופר

בשם המבקשות: בעצמם

בשם המשיבה: עו"ד ליאור סטופל

ה ח ל ט ה

1.         לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית הדין האזורי בתל-אביב (השופטת אורנית אגסי ונציגי הציבור גב' מיכל רווה ומר אורי ארבל ; תע"א 10539-08), בו התקבלה תביעת המשיבה והמבקשות חויבו לשלם לה פיצוי על פיטוריה בשל היותה בהריון, הפרשי שכר וזכויות סוציאליות נוספות.

הרקע לבקשה

2.         המשיבה עבדה בחנות למכירת מוצרי קוסמטיקה החל מיום 30.11.03 ועד ליום 4.8.08. תחילה, החנות הופעלה על ידי המבקשת 1, חברת בי. פור.יו. בע"מ. ביום 30.6.08 מכרה המבקשת 1 את פעילותה בחנות למבקשת 2. במועד העברת הבעלות בחנות על ידי המבקשת 2 המשיבה הייתה בחודשי הריון מתקדמים והדבר היה ידוע למנהל המבקשת 1. 

3.         עקב מכירת החנות פוטרו מעבודתם מרבית עובדי החנות, למעט המשיבה. המבקשת 1 הודיעה למשיבה כי על מנת להמשיך לעבודה בחנות תחת ניהולה של המבקשת 2 ובתמורה לכך, היא נדרשת לחתום על "הסכם הפסקת עבודה". המשיבה סירבה לחתום על ההסכם, בטענה כי הוא אינו משקף את זכויותיה הן באשר לזכויות הוותק והן באשר לזכויותיה על פי חוק עבודת נשים והמשיכה לעבוד בחנות.

4.         לאחר שהיחסים בין המשיבה למבקשת 2 עלו על שרטון, הוצע למשיבה הצעה החדשה על ידי המבקשת 1 לחזור לעבודה אצלה בתפקיד טלפנית, אולם בישוב אזור, הממוקם בריחוק ניכר ממקום מגוריה. המשיבה סירבה להצעת המבקשת 1 משום הריחוק ממקום מגוריה ובשל כך שראתה בתפקיד החדש הרעת תנאים. ביום 4.8.08 הפסיקה המשיבה להגיע לעבודתה בחנות וביום 14.10.08 ילדה המשיבה בשעה טובה.

5.         בבית הדין האזורי לעבודה בתל-אביב התבררה תביעה שהגישה המשיבה נגד המבקשות לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, הפרשות לפנסיה ופיצוי לא ממוני לפי חוק עבודת נשים, התשי"ד- 1954, וכן תשלום שכר עבודה בגין אובדן הכנסה לפי חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח- 1988. המבקשת 2 לא הכחישה את טענות המשיבה בדבר השינויים בתנאי ההעסקה ואף אישרה את דבריה של המשיבה לגבי אי צבירת זכויות הוותק.

6.         בית הדין האזורי קיבל את תביעת המשיבה. בית הדין האזורי קבע כי במועד חילופי הבעלים בחנות למבקשת 1 לא הייתה כל אפשרות לפטר את המשיבה או לפגוע בתנאי העסקתה ללא קבלת היתר. כן נקבע כי המשיבה לא חתמה על הסכם הפסקת עבודה ועל כן לא חל ניתוק ביחסי העבודה בינה לבין המבקשת 1. עוד נקבע כי הוכח שחלה פגיעה בתנאי העסקתה של המשיבה הן בעניין ההכרה בזכויות הוותק שלה והן בעניין ההרעה בתנאי שכרה, זאת בניגוד לסעיף 9 א(א) לחוק עבודת נשים. בהקשר לכך נקבע כי המבקשת 2 לא הכחישה את טענות המשיבה בדבר השינויים בתנאי העסקה ואף אישרה את דבריה לגבי אי צבירת זכויות הוותק. עוד קבע בית הדין כי המשיבה היתה כלי משחק בין שתי המבקשות, כאשר מחד, המבקשת 1 הודיעה לה על הפסקת העסקתה ומאידך, המבקשת 2 סירבה להכירה באחריותה כמעסיקתה של המשיבה בפועל ולהעניק לה את כל זכויותיה על פי חוק. למעשה המבקשת 2 "העסיקה" את המשיבה באופן פיקטיבי ואף לא הוציאה עבורה תלוש שכר. כפועל יוצא מקביעות אלה הגיע בית הדין למסקנה כי המשיבה פוטרה מעבודתה. בהתאם חייב בית הדין את המבקשת 1 לשלם למשיבה פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אובדן הכנסה וכן פיצוי בגין העדר הפרשות לפנסיה. בנוסף, קבע בית הדין האזורי כי המשיבה הופלתה על ידי שתי המבקשות אך ורק בשל היותה בהריון ובהתאם לכך חייב אותן ביחד ולחוד לשלם למשיבה פיצוי בגין נזק לא ממוני לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה.

7.         המבקשות הגישו ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישו לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 20.5.12 דחה בית הדין האזורי את הבקשה ומכאן הבקשה לעיכוב ביצוע שלפני.