1. לפני בקשה לעיכוב ביצוע פסק דין של בית הדין האזורי בחיפה (סגנית נשיא איטה קציר ונציגי הציבור מר רפאל גליק ומר יהודה בן סימון; תע"א 2378-07) מיום 19.7.12, בו התקבלה בחלקה תביעת המשיב לתשלומים שונים בשל תקופת עבודתו אצל המבקשת וסיומה. תביעה שכנגד שהגישה המבקשת נדחתה במלואה.
הרקע לבקשה:
2. המבקשת הינה חברה העוסקת במתן שירותי הלנה, הסעדה ואירוח. המשיב עבד אצל המבקשת כמנהל שיווק החל מחודש אפריל 2004 ועד ליום 15.12.2006. שכרו של המשיב שולם חלקו באמצעות תלוש שכר וחלקו כנגד הנפקת חשבוניות שהמציא המבקש, מעסק השייך לאשתו בשם "א.ס. סוכנויות ניהול".
3. בבית הדין האזורי התבררה התביעה שהגיש המשיב נגד המבקשת לתשלום פיצויי פיטורים, הפרשי שכר, פיצויים בגין פיטורים שלא כדין, בונוסים, דמי הבראה ופדיון חופשה שנתית. המבקשת הגישה תביעה שכנגד במסגרתה עתרה לפצותה בגין הנזקים שהסב לה המשיב במהלך עבודתו בסך של 70,000 ש"ח. עיקר המחלוקת בין הצדדים נגע לשאלת תנאי העסקתו של המבקש וכן נסיבות סיום יחסי העבודה.
4. בית הדין האזורי קיבל את התביעה בחלקה ודחה את התביעה שכנגד במלואה. אשר לשכרו של המבקש קבע בית הדין כי במועד תחילת העסקתו אצל המבקשת, ביקש המשיב, לאור מצבו הכלכלי, כי שכרו יפוצל בכך שחלקו ישולם באמצעות תלוש שכר וחלקו כנגד חשבוניות מס, שיונפק מהעסק בבעלות אשתו וכי המבקשת תסכים לכך. עוד קבע בית הדין כי המבקשת לא המציאה כל ראיה המוכיחה טענתה כי הסכמת הצדדים לפיה התמורה שתשולם למשיב כנגד חשבוניות אינה מהווה חלק משכרו הקובע לצורך חישוב זכויות סוציאליות. כן נקבע כי משעה שהמבקשת נענתה לבקשת המשיב לפיצול תשלום שכרו, אין לה אלא להלין על עצמה. בית הדין קבע כי במהלך תקופת עבודתו שולם למשיב שכר בסיס באמצעות תלוש שכר וכי היתה הבחנה ברורה בין תשלום עמלות מכירה ובין בונוסים ששולמו כנגד חשבוניות מס. אשר על כן, קבע בית הדין, כי עמלות המכירה, המהוות אחוז מסוים משיעור המכירות, הינן חלק משכרו הקובע של המשיב, והמבקשת לא המציאה כל ראיה המוכיחה אחרת. כפועל יוצא מקביעות אלה פסק בית הדין כי שכרו הקובע של המשיב לצורך חישוב זכויותיו היה שכרו בתקופה האחרונה לעבודתו אצל המבקשת, בהתאם להסכם מחודש מאי 2006, בסך של 21,500 ש"ח לחודש.
5. אשר לנסיבות סיום יחסי העבודה בין הצדדים, טען המשיב כי שינוי שכר עבודתו בחודש נובמבר 2006 היווה הרעה מוחשית בתנאי העסקתו, ומשסירב לקבל את השינוי שהוצע פוטר על ידי מנכ"ל המבקשת. מנגד טענה המבקשת כי המשיב התפטר מעבודתו בשל רצונו לעבוד כפרילנסר, וכי כל ניסיונותיה לשכנעו להישאר לעבוד אצלה לא צלחו.
בית הדין קבע, בהסתמך על תמלילי השיחות בין המשיב לבין מר אוחנה - מנכ"ל המבקשת ועל עדותו של מר אוחנה עצמו, כי המבקשת ביקשה לשנות את תנאי העסקתו של המשיב באופן חד צדדי, ומשלא הסכים לכך המשיב, הודיע לו מר אוחנה על סיום עבודתו אצלה, דרש כי יחזיר את הטלפון והמחשב, וביקש כי במהלך חודש ההודעה המוקדמת יבצע חפיפה לעובד שיחליפו בתפקיד. אשר על כן, פסק בית הדין כי המשיב פוטר מעבודתו אצל המבקשת וזכאי לפיצויי פיטורים. זאת בצירוף 25% פיצויי הלנת פיצויי פיטורים מיום סיום יחסי העבודה ועד מועד התשלום בפועל. כמו כן חויבה המבקשת לשלם פדיון חופשה, הפרשי שכר בגין שנת 2006 ובכלל זה תוספת מע"מ עבור החודשים מאי - אוקטובר, הפרשי שכר עבור חודשים נובמבר ודצמבר, הוצאות משפט בסך של 2,122 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך של 7,500 ש"ח. תביעת המשיב לפיצויים בגין פיטורים שלא כדין נדחתה. כמו כן נדחו התביעות לתשלום בונוס בגין עמידה ביעדי צמיחה בשנת 2006, בונוס רבעון שלישי של שנת 2006 וכן דמי הבראה.
הבקשה וטענות הצדדים:
6. המבקשת הגישה ערעור על פסק הדין ובמקביל הגישה לבית הדין האזורי בקשה לעיכוב ביצועו. בהחלטה מיום 5.9.12, דחה בית הדין האזורי את הבקשה.
7. המבקשת הגישה את הבקשה שלפני ועימה הגישה בקשה למתן צו עיכוב ביצוע ארעי עד למתן החלטה בבקשה. ביום 11.9.12 ניתן צו עיכוב ביצוע ארעי, וזאת בהתייחס לחיוב לשלם את תוספת המע"מ במסגרת הפרשי שכר שלא הוצאה בגינם חשבוניות (סעף 82 ב'-ד' לפסק הדין) ובהתייחס לפיצויי ההלנה בגין פיצויי הפיטורים (סעיף 82א' לפסק הדין), זאת בכפוף לכך שעד ליום 19.9.12, יעוכב ביצועו של פסק הדין, בתנאי שהמבקשת תפקיד בקופת בית הדין, ערבות בנקאית לגבי הסכומים שעוכבו. בהחלטה מיום 19.9.12 הוארך המועד להפקדת ערבות בנקאית עד ליום 25.9.12.
8. בין לבין הודיעה המבקשת כי כבר ביום 20.9.12 ביצעה העברה בנקאית לחשבון בא כוח המשיב
"של הסכומים בהתאם להחלטת בית הדין בבקשה לעיכוב זמני" - ככל הנראה הכוונה לסכומים שלא עוכבו. בכל אופן, הבהירה המבקשת כי אינה עומדת על בקשתה לעיכוב מלא פסק הדין והיא מגבילה את בקשתה לרכיבים בגינם המציאה ערבות בנקאית כאמור בהחלטה מיום 11.9.12.
הבקשה וטענות הצדדים:
9. המבקשת טוענת כי אם לא יעוכב ביצועו של הסכום הפסוק, המסתכם בסכומים ניכרים לרבות פיצויי הלנה גבוהים, יהיה קשה להיפרע מן המשיב, אם יתקבל הערעור. בקשר לכך נטען כי המשיב ניהל עסק שקרס והיה חייב מוגבל בבנק. עוד טוענת המבקשת כי גם בחברה המתחרה בה המשיב החל לעבוד לאחר שסיים עבודתו אצלה, הוא אימץ את אותו דפוס התקשרות כך שישולם לו שכר קבוע (5,000 ש"ח בתלוש) וסכום נוסף כנגד חשבוניות (20,000 ש"ח). לטענתה, הדבר ממחיש את מצוקתו הכספית של המשיב ואת חששו מעיקולים על ידי נושים. בנסיבות אלה, כך לטענת המבקשת, דחיית הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין עלולה לסכל את הערעור ואת זכותה החוקתית למיצוי ההליכים המשפטיים.
10. המבקשת מוסיפה וטוענת כי סיכוייה לזכות בערעור טובים. בקשר לכך נטען, בין היתר, כי טעה בית הדין במסקנה המשפטית בדבר נסיבות סיום יחסי העבודה. לטענתה, חומר הראיות מצביע בבירור על כך שהמשיב התפטר מעבודתו בנסיבות שאינן מזכות אותו בפיצויי פיטורים. לטענתה, המשיב לא ידע לנקוב במועד מדויק של הפסקת עבודתו ורק טען במעורפל שזה קרה
"באמצע חודש נובמבר 2006 לערך"; אם היה מדובר בפיטורים אמיתיים המשיב היה יודע לציין את המועד, במיוחד שתבע בגין אירוע טראומטי זה, לטענתו, פיצוי בגובה 17 שנות שכר, כ- 1,000,000 $; כעולה מהתמליל המשיב הציע למסור מראש למבקשת חודש הודעה מוקדמת, דבר מעיד על התפטרותו; עוד נטען כי לא היה מקום לפסוק לזכות המשיב פיצויי הלנה, כאשר היתה קיימת מחלוקת בין הצדדים לגבי נסיבות סיום העבודה וכן חלפו למעלה מחמש שנים ממועד סיום יחסי העבודה עד למועד מתן פסק הדין; טעה בית הדין עת פסק לזכות המשיב הפרשי שכר והפרשי מע"מ, במיוחד כאשר לא הונפקו כל חשבוניות על ידי המשיב.
11. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש לפעול על פי הכלל שהגשת ערעור אינה מעכבת ביצועו של פסק דין במיוחד כאשר מדובר בחיוב כספי. לגופו של עניין טוען המשיב כי סיכויי הערעור להתקבל נמוכים, שכן פסק הדין מנומק ומפורט כראוי, ומבוסס בעיקרו על קביעות עובדתיות בהן אין ערכאת הערעור נוהגת להתערב.
המשיב מוסיף וטוען כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, שכן מדובר בזכויות סוציאליות מכח חוקי המגן שהיה זכאי לקבלן לפני למעלה משש שנים, ואין הצדקה לדחייה נוספת של תשלומן לאחר שנקבע בפסק הדין שהוא זכאי להן. לטענתו, המבקשת לא הצביעה על נסיבות לפיהן יהיה קשה או בלתי אפשרי להשיב את המצב לקדמותו ומעלה טענות בדבר מצבו הכלכלי קשה לפני כשמונה שנים כאשר החל לעבוד אצלה, ללא כל פירוט מצבו כיום. בתוך כך מציג המשיב תצהיר ממנו עולה כי הינו בעלים של מחצית הזכויות בדירת מגוריו עם משפחתו ושוויו עולה על הסכום הפסוק בפסק הדין. עוד נטען כי המבקשת הינה חברה עתירת נכסים ופעילות כלכלית מצליחה ואין לה כל קושי בתשלום הכספים שנפסקו לזכות המשיב, אשר מגיעים נכון ליום 19.9.12 לסך 352,605 ש"ח. עובדה זו, כך לטענתו, משמיטה את חששה של המבקשת שלא תוכל להיפרע ממנו אם הערעור יתקבל
.
דיון והכרעה:
12. הלכה פסוקה היא, כי הזוכה על פי פסק דין זכאי בדרך כלל לממשו ועצם הגשת ערעור אינה מעכבת את מימושו. רק במקרים חריגים יעוכב ביצוע של פסק הדין, במיוחד כשמדובר בנזק כספי לו טוען המבקש בבקשה לעיכוב ביצוע . על כתפי המבקש מוטל נטל השכנוע לקיומם של סיכויי ערעור גבוהים, ומאזן הנוחות, היינו - קיומו של נזק שאינו ניתן לתיקון אם יתקבל הערעור . כאשר פסק הדין מטיל חיוב כספי על המבקש, הנטייה היא שלא לעכב את ביצוע הפסק אלא אם כן יוכח כי המבקש לא יוכל לגבות את כספו אם יזכה בערעור .
13. לאחר שנתתי דעתי לכלל נסיבות המקרה, לפסק הדין של בית הדין האזורי ולטענות הצדדים, החלטתי כי יעוכב תשלום פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - שהם מעבר להפרשי הצמדה וריבית כחוק, וכן רכיב המע"מ בהפרשי שכר.