החלטה בתיק ע"מ 2654/12

התשתית הראייתית בהליך זה אינה שנויה במחלוקת ממשית. המשיב נתפס בידי מארב של כוחות הביטחון, לאחר שנצפה הולך לכיוון הכביש המוביל ליישוב נגוהות, יחד עם מספר אנשים אחרים. כל בני הקבוצה החזיקו בידיהם אבנים. עדי התביעה שעצרו את המשיב מסרו במשטרה כי ראו אבן גם בידיו, וכי הוא שמט אותה כאשר התקרבו אליו. אחד השוטרים כתב במזכר שבמהלך תחקור לפני החקירה אמר לו המשיב כי התכוון להשליך אבנים, אך לאחר מכן הכחיש זאת בחקירתו.

בית המשפט קמא אכן ציין כי יש ראיות לכאורה להוכחת כתב האישום. אך לאור העובדה שמדובר רק בניסיון לבצע את העבירה, באבן אחת בלבד, ובנאשם בעל עבר נקי, שאך לאחרונה הגיע מסעודיה לאזור, ראה בית המשפט קמא לנכון להסתפק בחלופת מעצר.

התביעה הגישה ערר על ההחלטה. טיעוניהם של הצדדים בערר התמקדו בשאלה אם ניתן להסתפק בחלופת מעצר.

התובע המלומד טען, כי יש לנהוג במשיב כשם שנוהגים במי שמימש את כוונתו, והשליך את האבן שאחז בידו. לטענתו, לו השלים את מעשה העבירה, ברור שהיה נעצר, משום שהוא בגיר, שפעל במסגרת קבוצה שבחרה להשליך אבן לעבר רכב הנוסע בכביש ראשי. העובדה שכוחות הביטחון השכילו למנוע את מימוש המזימה בכך שהניסו את בני החבורה זמן קצר לפני שהגיעו לכביש, לא צריכה להשפיע על ראיית מסוכנותו של המשיב.

הסנגור הסתפק בכך שאמר, כי במקרים קודמים רבים שוחררו נאשמים שהואשמו ביידוי אבן אחת. הוא לא הציג תקדימים לביסוס טענתו זו.

אמנם כשמדובר במשיב שלא השלים את ביצוע העבירה, הנטייה הראשונית היא לראות את מעשיו בראיה מקלה. אך במחשבה שנייה ראוי להזכיר כי המשיב בחר להצטרף לחבורה של אנשים, שהצטיידו מראש באבנים והלכו מרחק ניכר כדי ליידות אותן לעבר כלי רכב שנוסעים בכביש ראשי. החיילים שתפסו את המשיב ציינו באמרותיהם כי בשבוע וחצי שקדם למעצרו היו מקרים רבים של יידוי אבנים לעבר המכוניות שנסעו באותו כביש. גם אם המשיב עצמו לא היה בין האנשים שיידו אבנים קודם לכן, ברור שהוא בחר לצרף את חלקו ל"מאמץ הכולל" לפגוע במשתמשים באותו כביש וליצור טרור בקרבם.

השלכת אבן לעבר רכב לא מוגן הנוסע בכביש מהיר היא מעשה חמור ומסוכן. חומרה יתרה יש בהשלכת אבנים בחבורה, שמסוגלת להמטיר מספר אבנים בו-זמנית לעבר רכב, וכך להגדיל את הסיכון לפגיעה ולהפחדה. העובדה שהמשיב וחבריו לא השלימו את מזימתם לא נובעת מחרטה או היסוס מצד המשיב, אלא מסיכול בידי כוחות הביטחון.

לאור הסיכון הנשקף מן המשיב, וכהמשך לקו שהותווה בע"מ 1533/12 סעדה ו- ע"מ 2248/12 עיאד , אני סבור כי לא היה מקום להסתפק בחלופת מעצר, ויש לשנות את החלטתו של בית המשפט קמא.

לפיכך, אני מקבל את ערר התביעה ומורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים.

ניתנה היום, 28 בנובמבר 2012, י"ד בכסלו התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט