כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו שתי עבירות של נטילת חלק בתהלוכה ללא רישיון, ושתי עבירות נוספות של זריקת חפצים, ונטען בו כי בשתי הזדמנויות שונות, נטל המשיב חלק בהפגנה המונית ללא רישיון, אשר כללה יידוי אבנים המוני והבערת צמיגים, וכי באירוע הראשון שהיה ביום 30/12/11 יידה המשיב עצמו אבנים לעבר כוחות הביטחון, ובאירוע השני שהיה ביום מעצרו, כחודשיים ומחצה לאחר האירוע הקודם, יידה המשיב אבנים באמצעות מקלעת לעבר כוחות הביטחון. בימ"ש קמא נעתר לבקשת התביעה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים, לאחר ששוכנע כי יש ראיות לכאורה נגדו, וקיימת גם עילת מעצר, ועל כך הערר שבפני. לטענת העורר, העד המפליל לא שמר על קשר עין רציף עם העורר, ולכן מדובר בראיה פגומה שלא ניתן לבסס עליה הרשעה. העורר מוסיף וטוען כי גם זיהויו באמצעות התמונות בתיק החקירה בעייתית, ולכן טעה בימ"ש קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה נגד העורר. לעומת זאת, התביעה טוענת כי צדק בימ"ש קמא בהחלטתו, ואין מקום להתערב בה.
שקלתי את טיעוני הצדדים, ועיינתי בחומר החקירה, אשר כולל תמונות צבעוניות שהועברו אלי לפני זמן קצר, לאחר שבדיון עצמו הוצגו לי העתקי התמונות בשחור-לבן, באיכות ירודה מאוד. מטעם זה בין היתר התעכבה במעט כתיבת ההחלטה, וצר לי על כך. לעצם העניין, עד תביעה 5, הוא מג"ד הגזרה, והיה מפקד הכוח שהיה במקום. בהודעתו מיום 22/03/12 ציין כי הכוח שבפיקודו נקלע לזריקות אבנים עליו, ולהבערת צמיגים על הציר הסמוך. העד הנחה את הכוח, כולל כלבן שהיה בראש הכוח, לתפוס את אחד ממובילי ההתפרעות שיידה אבנים באמצעות קלע, וזוהה על ידו ממרחק של כ-30 מטר, וכך אכן נעשה. העד ציין כי החשוד שוחרר מאחיזת הכלב כעבור שתי דקות, נלקח לבדיקת רופא ונעצר לאחר מכן. העד תיאר את לבושו של החשוד, וציין כי שמר על קשר עין רציף אתו, מרגע הפעלת הכוח ועד תפיסתו.
עד תביעה 6, הוא תצפיתן שצילם את האירוע מעמדת תצפית סמוכה. העד ציין כי אחד ממיידי האבנים ננשך ע"י "כלב צבאי", ונעצר לאחר מכן. עדותו מחזקת את גרסתו של המג"ד, כי מי שנתפס ע"י הכלב, היה אחד ממיידי האבנים. העורר עצמו, אישר באמרתו מיום 19/03/12 כי ביום שישי קודם לכן, נתפס באירוע ע"י כלב צבאי, אולם הכחיש כי יידה אבנים עובר לתפיסתו, וציין כי נקלע לאזור ההפגנה, בעת שחיפש אחר אחיו הצעיר והחולה.
יוצא אפוא כי אין מחלוקת שהעורר נתפס ע"י כלב במהלך ההפגנה, ושני עדים שצפו באירוע משתי זוויות שונות, מאשרים כי מי שנתפס ע"י הכלב, יידה אבנים קודם לכן, כאשר המג"ד מציין אף כי יידה אבנים באמצעות קלע. למרות גרסתו השונה של העורר, מדובר בתשתית ראיתי מספקת, שיש בה כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה, בשני פרטי האישום האחרונים, אשר מתייחסים לאירוע שבמהלכו נעצר העורר. זאת, אף מבלי להסתמך כלל על התמונות שצולמו במהלך האירוע. קל וחומר, כאשר יש תמונות מהאירוע, שהשופט הנכבד קמא ציין כי ניתן לזהות בהן את העורר, ולאחר שצפיתי בעצמי בתמונות הללו, אני סבור כי יש ממש בדבריו.
אשר לאירוע נשוא שני פרטי האישום הראשונים, הביסוס העיקרי להן מצוי בתמונות שצולמו באותו אירוע, אשר השופט קמא ציין כי הסנגור לא חלק על כך שאחת מהן מראה ככל הנראה את העורר מיידה אבנים, ואילו הסנגור טען שהובן לא כהלכה באותו עניין, אבל הסכים שהדמיון לעורר באותה תמונה, גדול יותר מהדמיון לעורר בתמונות מהאירוע השני. עם זאת, טען הסנגור כי ניתן לראות רק תנועה, אך לא ניתן לראות בתמונה זריקת אבנים ממש.
גם בעניין זה, אין ממש בטיעוני הסנגור. גם אם הסנגור לא הסכים במפורש כי מדובר בתמונתו של העורר, השופט הנכבד קמא קבע כי יש דמיון ממשי לעורר, וכי די בכך כדי לעבור את הסף של ראיות לכאורה, ולא מצאתי כי טעה בכך. במיוחד אמורים הדברים, כאשר גם הסנגור מסכים כי יש דמיון מסוים לעורר, וביתר שאת אמורים הדברים כאשר תנועתו של אותו אדם הדומה למשיב, דומה לתנועה המקובלת של מי שמיידה אבנים. מטבע הדברים, כאשר עסקינן בתמונת סטילס ולא בסרט וידיאו, לא קל לתפוס את רגע השלכת האבן בעין המצלמה, ודי בתנועה של הטיה לאחור בכדי לצבור תנופה שמונצחת בתמונה, ובדמיון הממשי שמצא בימ"ש קמא לעורר, בכדי להצדיק את קביעתו של בימ"ש קמא, כי מדובר בתיעוד של העורר בעת יידוי אבנים.
יתירה מזו, העובדה כי יש תשתית ראייתית מוצקה לכאורה, לשתי העבירות האחרונות בכתב האישום, מחזקת גם את התשתית הראייתית הדלה יותר, בהיעדר עדויות מפלילות, ביחס לשני פרטי האישום הראשונים, ודי בכל הפרטים הללו בכדי לקבוע כי יש ראיות לכאורה גם ביחס לשתי העבירות הראשונות.
אשר לעילת המעצר, מימים ימימה נקבעה הלכה כי יידוי אבנים לעבר כוחות הביטחון במהלך התפרעות המונית, מקים עילה של מסוכנות שברגיל לא ניתן לתת לה מעשה בחלופת מעצר (ראו למשל ע"מ 3937,3938/07
התביעה הצבאית נ' פאדי אלגזיר ואח'). הדברים אמורים ביתר שאת בנסיבות שלפנינו, כאשר מדובר בבגיר, שנטל חלק בהפרות סדר המוניות בשתי הזדמנויות שונות, ולפי חלק מהראיות, אף נמנה על מארגני הפרות הסדר, ובאחד המקרים אף יידה אבנים באמצעות קלע, באופן שיש בו כדי להגדיל את פוטנציאל הסיכון, וממילא אף להעצים את המסוכנות. בשולי הדברים אוסיף עוד, כי טענותיו של הסנגור בדבר נסיבות המעצר של העורר, אין בהן כדי להשפיע על מידת המסוכנות הנשקפת ממעשיו.
סוף דבר, נוכח כל האמור לעיל, מששוכנעתי אף אני בקיומן של ראיות לכאורה, ובקיומה של עילה מובהקת של מסוכנות, שלא ניתן לתת לה מענה בחלופת מעצר, התוצאה היא כי צדק השופט הנכבד קמא בהחלטתו, ואין מקום להתערב בה.
הערר נדחה אפוא.
ניתנה היום, 22 באפריל 2012, ל' בניסן התשע"ב, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
נשיא