החלטה בתיק ע"מ 1521/09

כתב האישום שהוגש נגד העורר מייחס לו עבירות של חבלה במתקן צה"ל והפרת הוראה בדבר סגירת שטח, ונטען בו כי מיום 14.02.09, הגיע העורר עם אחיו לגדר המערכת בסמוך למחסום אל-זעיים, תחילה כופפו את הגדר, לאחר מכן דרכו עליה ולבסוף כופפו את חלקה התחתון וזחלו תחתיה בזה אחר זה, וכך נכנסו לישראל ללא היתר. שניהם נתפסו על ידי שוטרי מג"ב והועברו לחקירה. בחקירה, התפרע העורר, איים על החוקרים הניף כיסא במטרה לזרקו על החוקרים, ואף נשך את אחד החוקרים שניסה להשתלט עליו וגרם לחבלה בראשו כאשר דחף אותו לקיר. בגין התנהגותו בחדר החקירות, מואשם העורר גם בעבירה של תקיפה.

בימ"ש קמא קבע כי יש ראיות לכאורה לכל פרטי האישום ואף קבע כי קיימת עילה של מסוכנות, ולכן הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים, אף שהיה מודע לכך שאביו של העורר נפטר זמן קצר קודם לכן. לעניין זה, הפנה השופט הנכבד קמא את העורר וב"כ לרשויות שב"ס כדי לבחון את האפשרות שהמשיב יצא לזמן מוגבל כדי להשתתף בהלוויית אביו. מכאן הערר שבפניי, כאשר לטענת הסנגור מדובר בעבירות פליליות שאין בהן מסוכנות, ונוכח הנסיבות האישיות החריגות של העורר יש לאפשר את שחרורו בתנאים מגבילים. הסנגור הוסיף וציין, כי אף שהלווייתו של האב אמור להתקיים במהלך הדיון, ולכן העורר לא יוכל להשתתף בהלוויה, יש חשיבות רבה לכך שהעורר יקיים את מנהגי האבלות בבית האבלים לפחות בשלושת ימי האבל הראשונים. לעומת זאת, התובע ציין כי נוכח מסוכנותו של העורר, ובעיקר בשים לב לעברו אשר נזכר גם בהחלטת בימ"ש קמא, אין מקום להתערב בהחלטתו.

אקדים ואומר, כי צדק בימ"ש קמא כאשר קבע כי יש ראיות לכאורה וצדק גם כאשר קבע כי קיימת עילה של מסוכנות, בין היתר נוכח עברו המכביד של העורר. לעניין הראיות, די אם אפנה לאמרותיו של העורר, אשר בהן הוא מודה למעשה במעשים המיוחסים לו בכתב האישום, ואף שהוא מכחיש כי תקף את החוקר, גרסתו בעניין זה תמוהה, והזכ"ד של החוקר כמו גם ראיות נוספות בתיק, כפי שציין בימ"ש קמא, די בהן כדי לבסס את קיומן של ראיות לכאורה גם ביחס לפרט האישום השלישי.

אף על פי כן, נראה לי כי מדובר בנסיבות אישיות חריגות ויוצאות דופן, אשר מצדיקות חריגה מהמקובל בנסיבות רגילות. אובדן של אב הוא אירוע קשה וכואב, וראוי לאפשר גם לעורר להתאבל על אביו ולקיים את המנהגים המסורתיים הכרוכים בכך. אף שקבעתי כי קיימת עילה של מסוכנות, נראה לי כי ניתן לתת מענה ראוי למסוכנות זו, בדרך של קביעת תנאים מגבילים, לפרק זמן מוגבל, בכדי לאפשר לעורר לקיים את מנהגי האבל על מות אביו.

נוכח האמור, אני מורה על שחרורו של העורר ממעצר לפרק זמן מוגבל, בדומה למה שקבע השופט הנכבד קמא ביחס לאחיו של העורר, עד ליום 01/03/09, שבו יהיה על העורר להתייצב בכלא עופר עד לא יאוחר מהשעה 11:00. שחרורו של העורר יהיה אפשרי לאחר שימלא את התנאים הבאים, להבטחת התייצבותו כאמור לעיל:

1. הפקדת 12,000 ש"ח במזומן.
2. ערבות צד ג', ע"ס 10,000 ש"ח.

מובהר בזאת כי אי התייצבות העורר במועד שנקבע לעיל, עלולה להביא לחילוט ההפקדה ולמימוש הערבות. 

ניתנה היום, 26 בפברואר 2009, ב' באדר התשס"ט, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

נשיא

רמ"שית: עג