הרקע
לאחר תיקון כתב האישום, מיוחסת כיום לעוררת עבירה אחת של ניסיון לסחר בסם מסוכן. לפי עובדות כתב האישום, פנה אל העוררת אדם ששמו מונזר אבו מיאלה (להלן - מונזר) וביקש ממנה כי תביא עבורו מירדן סמים, ותמורת העברתם הציע לה 1,500 ש"ח. העוררת אכן יצאה לירדן, ובעת שהותה במלון פגשה ילד, שמסר לידיה שקית ובה סמים. מונזר התקשר אל העוררת בעודה בירדן וביקש שתחביא את הסמים על גופה בשובה לאזור. העוררת אכן החביאה את הסמים בחזייתה, שם התגלו בעת שהעוררת עברה בדיקה גופנית בגשר אלנבי. בדיקת המשטרה העלתה כי מדובר ב- 2025 כדורי "אמפתאמין", שהוא סם מסוכן.
יש לציין כי כתב האישום שעמד בפני כב' השופט קידר בבית המשפט יהודה, כלל
שני פרטי אישום, האחד בגין סחר בסם מסוכן - הברחת כדורים קודמת באותה דרך, שהושלמה במסירת הכדורים למונזר. לדברי התובע פרט זה נמחק בעת הדיון בערר, משום שהוא מבוסס רק על אמרת העוררת, ולא נמצאה ראייה שתאמת את הקביעה כי העוררת הבריחה לאזור סם מסוכן. פרט האישום השני הוא זה שהוזכר לעיל.
בהחלטתו קבע כב' השופט קידר כי העובדה שהכדורים נמסרו לעוררת בדרך חשאית, והיא נדרשה להחביאם על גופה, בנוסף לחשדה של העוררת כי מדובר בסם, די בהם כדי להצדיק את המעצר בגין הברחת סמים מסוכנים. פסיקה ענפה קובעת כי בעבירות מסוג זה יש לעצור עד תום ההליכים בשל הסיכון לשלום הציבור, וכך הורה גם השופט קידר.
ההגנה עררה על החלטה זו.
טיעוני הצדדים
בתחילת הדיון הודיעה
התביעה, כאמור, על מחיקת פרט האישום הראשון, שעניינו סחר בסם מסוכן, אך ציינה כי אין היא מתעלמת מכך שהיה מקרה קודם של הברחת סם בידי העוררת, וכי די בפרט האישום שנותר כדי להצדיק מעצר עד תום ההליכים.
הסנגורית, עו"ד מראר, טענה כי אין ראיות מספיקות להוכחת האישום, שכן העוררת מכחישה את הטענה כאילו ידעה שמדובר בסם מסוכן. היא חשבה שמדובר בהברחת כדורים לטיפול במחלות כליות. היא אמנם חשדה שמדובר בכדורים לא חוקיים אך האמינה כי מונזר לא יסבך בעבירה אישה כמוה, שהיא אם לילדים. לעוררת 8 ילדים, הקטנות שבהן בנות 3 ו-5 שנים. יש לה גם מספר נכדים משתי בנותיה הבוגרות. הסנגורית הגישה לעיוני פסיקה שעוסקת בהברחת כדורים ותרופות מזויפות, במקרים שבהם בית המשפט שחרר נאשמים ממעצר, או שגזר עליהם עונשים קלים ביותר, וביקשה שאלמד מתקדימים אלה גם לעניינה של העוררת.
התובע המלומד טען כי בעבירות סמים ישנה חזקה, כי מי שברשותו נמצא סם מסוכן - חזקה עליו שידע כי מדובר בסם מסוכן. חזקה זו לא נסתרה במקרה זה. קיימת עילת מעצר של מסוכנות, ואין חלופת מעצר מתאימה.
דיון והכרעה
הצדדים לא חלקו על העובדות המפורטות בכתב האישום. המחלוקת נסבה סביב השאלות, האם העוררת ידעה כי היא מבריחה לאזור כדורי סם מסוכן דווקא ולא כדורים לטיפול במחלות כליה, והאם יש חלופת מעצר מתאימה למקרה זה.
ראשית יש לציין, כי סעיף 31 לצו בדבר פקודת הסמים המסוכנים החל באזור קובע כי "
במשפט נגד אדם על עבירה לפי צו זה, או תקנות לפיו - ...(2) היה המשפט על עבירה לגבי סם, חזקה על הנאשם שידע כי הסם הוא מסוכן, והטוען להגנתו שלא ידע על כך - עליו הראיה". כלומר, במקרה זה הנטל הראייתי הוא על העוררת להוכיח כי לא ידעה, ולא יכולה הייתה לדעת, שהכדורים שהיא מבריחה בחזייתה הם כדורי סם מסוכן. לא די באמירה סתמית כי חשבה שמדובר בחומר תמים, אלא עליה להראות מכלול נסיבות, שישכנע כי רשאית הייתה להניח שהחומר שנמסר לה - החזקתו מותרת.
במקרה זה, אמנם העוררת טענה בחקירתה כל העת כי חשבה שמדובר בכדורי תרופה, אך כשנשאלה האם לא חשבה על האפשרות שאין מדובר בכדורים לאנשים חולים, השיבה "
חשבתי על זה, אבל אמרתי לעצמי לא יתכן שיש לי בית וילדים והוא לא ייתן לי משהו שהוא לא טוב".
העוררת ידעה כי היא מבריחה חומר שהכנסתו אסורה - בין אם הוא מיועד לטיפול רפואי ובין אם לצורך אחר. היא לא עשתה את השירות למונזר כמחווה חברית ואנושית של סיוע לנזקקים, אלא פעלה תמורת כסף. היא
חשדה שייתכן שמדובר בחומר שהחזקתו אסורה אך לא ביררה מהו. מדובר ב"עצימת עיניים", שלפי הדין ולפי הפסיקה כמוה כמודעות, המקימה מחשבה פלילית (ראה אימוץ לכלל זה בסעיף 20(ג)(1) לחוק העונשין בישראל).
בנסיבות כאלה, יש לראות את העוררת כמי שניסתה ביודעין להכניס לאזור כדורי אמפתאמין, שהוא סם, הנכלל בנספח לפקודת הסמים מסוכנים, והסחר בו אסור. הכנסה לאזור של אלפי כדורי סם - יש בה פוטנציאל נזק גדול לחברה הפלסטינית, ואולי אף לחברה הישראלית שאליה מתגלגל חלק מן הסמים. עבירה של ניסיון לסחר בסמים מסוכנים היא עבירה המקימה חזקת מסוכנות, והיא מצדיקה מעצר בדרך כלל (ראה גם את קביעתו של המחוקק בישראל, בסעיף 21(א)(1)(ג)(3) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), תשנ"ו - 1996). כפי שפסק גם בית המשפט העליון בישראל, רק במקרים יוצאי דופן ניתן לשלול את חזקת המסוכנות הזו (ראה בש"פ 5570/03
אברג'יל נ' מ"י (תק- עלי 2003(2), 3456; וראה ע"מ 2338/12
מחמד ג'עברי)
כיוון שמדובר בכמות גדולה של סם, ועל פי דבריה של העוררת עצמה מדובר ביותר ממקרה אחד של הברחת סמים, הנטייה הברורה היא לקבוע, שמדובר בעוררת מסוכנת שיש לעצור אותה עד תום ההליכים נגדה. שקלתי גם את העובדה שמדובר בעוררת שעברה נקי, היא מבוגרת ואם ל- 8 ילדים וסבתא לנכדים. בכל זאת לא מצאתי בכך סיבה להסתפק בחלופת מעצר: לעוררת בנות מבוגרות שיוכלו לטפל בילדי המשפחה בעת מעצרה. דווקא גילה המבוגר של העוררת, חזותה התמימה והיותה בעלת משפחה ענפה הם כנראה חלק מן הגורמים שהביאו לכך שמונזר, יוזם ההברחה, בחר להיעזר בעוררת בניסיון להבריח את הסמים. עבור בגשר. מאפיינים "תמימים" אלה נותרו בעינם, ולא ניתן לומר כי הוסר כל חשש שמא תשוב העוררת לבצע עבירות בסם מסוכן.
מכאן, שחזקת המסוכנות שבחוק לא נסתרה, לכך נוסף החשש שמא העוררת לא תתייצב למשפטה בשל העונש הצפוי לה, ובית המשפט קמא לא טעה כאשר הורה לעצור את העוררת עד תום ההליכים נגדה.
ניתנה היום, 20 בפברואר 2013, י' באדר התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.
שופט