הרקע
כתב האישום שהוגש נגד העורר בבית המשפט הצבאי שומרון מייחס לו שתי עבירות של החזקת נשק ללא היתר. האחת, עניינה נשק מאולתר שהעורר שאל מאדם אחר בשנים 2006-2007, ובאמצעותו ירה באוויר. השנייה, עניינה החזקת רובה ציד מאולתר, 11 כדורים לרובה זה, ו-3 כדורי רובה בקוטר 5.56 מ"מ. לפי כתב האישום, העורר ירה גם מנשק זה באוויר מספר כדורים, כשנה וחצי לפני מעצרו.
בית המשפט קמא קיבל את בקשת התביעה ועצר את העורר עד לתום ההליכים נגדו. הוא ציין בהחלטתו כי שקל הן את הטענה שהעורר תושב שטח A, הן את החזקת הנשק והן את העובדה שירה בעבר מכלי נשק, הסיק מכך שהעורר מסוכן, ולא מצא חלופת מעצר שתאיין את הסיכון הנשקף ממנו.
טיעוני הצדדים
העורר מבקש שאשנה את החלטת המעצר. הסנגור המלומד לא חלק על קיומן של ראיות לכאורה לכך שנשק נמצא בביתו של העורר, אך טען כי הנשק אינו של העורר, וגם המידע המודיעיני שהוביל אל הנשק לא ייחס לעורר את ההחזקה בו. עברו של העורר נקי, והוא מנהל חיים נורמטיביים. הוא נהג של משאית מלט ונכנס לאתרי הובלה שמחייבים בדיקה ואישורים ביטחוניים. מכאן שאיננו אדם מסוכן מטבעו. ירי באוויר מלפני כשבע שנים, וכשנה וחצי לפני מעצרו אינו מלמד על סיכון שמחייב מעצר. לפי אמות המידה של סיכון שנקבעו בפסיקת בית המשפט העליון לפני שנים, עניינו של העורר משתייך לקטגוריה הפחות מסוכנת.
התובע ביקש שאדחה את הערר. לדבריו, החזקת הנשק בבית העורר במשך תקופה ארוכה - מסוכנת ומצדיקה מעצר כשלעצמה, על אחת כמה וכמה כאשר נלווים לה שני מקרים שבהם העורר ירה בנשק. אף שהנשק אינו תקני, מדובר בכל זאת בנשק מסוכן, שהוכח כי הוא מסוגל לירות. העורר לא נתן הסבר או הצדק כלשהו להחזקת הנשק. באזור אין מיישמים את החלוקה שנעשתה בעבר בין סוגי סיכון מהחזקת כלי נשק, ומכל מקום כאשר אין הסבר להחזקת הנשק, לא ניתן לדעת באיזו מידה מוסיף העורר להיות מסוכן.
דיון והכרעה
אף שהצדדים לא חלקו על קיומן של ראיות לכאורה, ראיתי לנכון לציין כי התשתית הראייתית כוללת תיעוד של חיפוש ומציאת רובה בבית העורר, אמרה של העורר, וצילומים של הרובה - המראים כי אין מדובר באלתור פשוט, אלא בכלי הדומה בכל לרובה ציד רגיל, שלו קנה, קת, גוף, בית בליעה והדק.
העורר מסר לחוקריו כי אמנם אין הוא יודע למי שייכים הרובה והתחמושת שנמצאו בביתו, אך לא הכחיש כי הנשק נתפס בחדר השינה שלו בתוך מעיל חום מעל ארונו. לאחר מכן כשנשאל מדוע הוא מחזיק נשק בבית השיב "
שום דבר, זה סתם כך". כשנשאל אם השתמש בנשק כלשהו בעבר הודה כי השתמש "
אולי פעמיים או שלוש" בנשק מאולתר שקיבל לידיו בחתונה ובהתכנסות באוניברסיטה. העורר הודה כי השתמש בנשק שנתפס בביתו "
אולי פעם או פעמיים לפני שנה וחצי, בחורשה יריתי באוויר אולי שניים או שלושה כדורים". לבסוף הודה העורר כי בעבר היה ברשותו אקדח, שנלקח על ידי הרשות הפלסטינית, ו"
כרגע אין לנו אקדח".
מכאן, שיש תשתית ראייתית מספקת לשלב זה של המשפט, לפיה העורר החזיק
ואף השתמש ביותר מכלי נשק אחד, ויותר מפעם אחת.
החזקת נשק היא עבירה, שגם לפי דיני המעצרים בישראל מקימה חזקת מסוכנות, שאם אין היא נסתרת על ידי הנאשם, היא מצדיקה מעצר עד תום ההליכים. כפי שציין הסנגור המלומד, הפסיקה בישראל קבעה עוד בשנות ה-80 של המאה העשרים מדרג של עבירות החזקת נשק, על פי מטרות ההחזקה ונסיבותיה.
מדרג זה לא השתנה גם לאחר חקיקת חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה -מעצרים), כפי שצוין ב-בש"פ 10610/08
אייל אמסילי נ' מדינת ישראל תק-על 2008(4), 4573 ,עמ' 4575:
"בשכבר הימים, ב-1982 (ב"ש 625/82
אבו מוך נ' מדינת ישראל, פ"ד לז(3) 668, 671), סיווג השופט בך את עבירות החזקת נשק על פי חומרתן, מן הכבד אל הקל וכה כתב:
"(א) החזקת הנשק לשם ביצוע מעשים, המיועדים לפגוע בביטחון המדינה או בביטחון הציבור.
(ב) החזקת הנשק לשם ביצוע עבירה פלילית כגון רצח, שוד התפרצות, תקיפה וכו'.
ג) החזקת הנשק 'לעת מצוא' כדי לאפשר פעילות פלילית אפשרית בעתיד.
ד) צבירת נשק על-ידי קבוצה פוליטית, עדתית או אידיאולוגית, במטרה לחזק בדרך זו את כוחה כנגד קבוצות יריבות.
ה) החזקת הנשק לצורך הגנה עצמית או לצורך הגנה על הציבור, המשפחה או ה'חמולה', אליהם הנאשם משתייך.
ו) החזקת כלי הנשק לצורך ספורט, ציד או שעשוע.