החלטה בתיק ע"מ 1035/13

לעורר מיוחסת בכתב האישום עבירה אחת של חברות ופעילות בהתאחדות בלתי מותרת, על כך שמראשית 2011 ועד מעצרו בדצמבר 2012 היה חבר בחזית העממית. במסגרת זאת גם השתתף בתהלוכות ועצרות של הארגון, תלה שלטים ותמונות וכתב סיסמאות מטעם הארגון ולמענו.

בית המשפט קמא דחה את טענת ההגנה, כי מדובר בחברות שהופסקה ביוזמת העורר, והורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים נגדו.

ההגנה הגישה ערר על ההחלטה. יש לציין כי בדיון בפני הערכאה הראשונה ייצג את העורר סנגור אחר. הוא לא חלק על כך שהעורר היה חבר בחזית העממית, אך טען כי חברותו הופסקה. גם בהודעת הערר לא חלק הסנגור - הפעם היה זה כבר עו"ד חסאן - על התשתית הראייתית, והתמקד בטענות הנוגע לעילות המעצר וחלופות המעצר. רק בדיון בפניי העלה לפתע הסנגור טענות, לפיהן למפליליו של העורר הייתה סיבה להפלילו לשווא, והמשטרה צריכה הייתה לבדוק טענות אלה. בנוסף חזר הסנגור על הטענה כי גם לפי ההפללות חברותו של העורר - אם הייתה כזו - הופסקה, ולכן יש להסתפק בחלופת מעצר. העורר הוא בעל משפחה תומכת ויכול להפקיד סכום כסף נכבד שיבטיח את התייצבותו למשפטו.

התובע השיב לטענות ההגנה כי העורר הכחיש את כל החשדות ולא העלה טענה בדבר חברות מופסקת. טענותיו בדבר סכסוך עם העדים המפלילים נבחנו כבר בשלב החקירה ונמצאו לא מהימנות על פניהן, לכן לא התעמקו בהן מעבר לכך. התובע הסכים להגיב לגופן של הטענות בדבר היעדר תשתית ראייתית, למרות שלא הועלו בהודעת הערר. הוא הסביר כיצד יש לפרש את אמרות העדים המפלילים, כך שעולה מהן כי חברותו של העורר לא נפסקה בשנת 2011, אלא נמשכה עד למעצרו של העורר. לאור אופייה הביטחוני של העבירה, אין מקום לחלופת מעצר. הסנגוריה אף לא הציעה חלופה אפקטיבית בערכאה הראשונה.

עיינתי בחומר הראיות שבתיק התביעה.

עזאם שאהין מסר באמרה מיום 15/10/12 כי גייס לחז"ע את העורר, בין מספר אנשים אחרים, וכי פעל יחד עמו עד חודש ספטמבר 2011. המגויסים תלו תמונות, כתבו סיסמאות, והשתתפו בעצרות. עזאם אמר שאינו יודע על פעילות עדכנית של מגויסיו, אך שורות אחדות לאחר מכן הוא ציין במפורש כי " בקשר ליזן מע'ימס ואמג'ד סמחאן וצלאח תעמרי הם עדיין מבצעים את הפעילות הזו עד היום הזה ואני השתתפתי איתם בזה".

ראוף עבדאללה מסר באמרתו המשטרתית מיום 22/10/12 כי ב" בשנת 2012 תלינו דגלים והשתתפנו בתהלוכות של חז"ע ברמאללה ביחד עם 1- אמג'ד סמחאן...2 - יזם מעימס ...".

באמרתו הכחיש העורר כל פעילות במסגרת החזית העממית. כשעומת עם ההפללות מפיהם של עדי התביעה, אמר כי הוא מסוכסך עם ראוף עבדאללה על רקע קשר שהיה לו עם בחורה, שהייתה חברתו של ראוף. לאחר שנשאל מדוע הפליל אותו גם עזאם הסביר העורר כי גם עם עזאם הוא מסוכסך, משום שעזאם חבר של ראוף, וניתן להבין ששניהם כועסים עליו.

שתי האמרות המפלילות את העורר כוללות שמות רבים של פעילים, ולא רק של העורר. חלקו של העורר במעשים אינו גדול כפי שניתן היה לצפות במקרה של הפללה שנועדה "לחסל" חשבונות במסגרת סכסוך. טענתו של העורר בדבר הסכסוך בינו לבין שני מפליליו, אינה סיבה מספקת בעיניי לקבוע כבר עתה כי נגרע משמעותית משקלו של חומר הראיות בתיק זה. דיון והכרעה בעניין זה אפשר יהיה לקיים במסגרת ההליך העיקרי.

גם איני מקבל את הטענה כי מדובר בחברות מופסקת, שכן גם ראוף וגם עזאם מדברים באופן ספציפי על העורר, כי המשיך בפעילותו יחד עמם גם בשנת 2012, ועזאם מציין כי פעלו עד סמוך מאד למעצרם ("עד היום הזה" כדבריו). כך קבע גם בית המשפט קמא.

יש אפוא ראיות לכאורה הן לחברותו של העורר בחזית העממית, והן לכך שחברות זו נמשכה עד סמוך למעצרו, ולא נפסקה מיוזמתו של העורר.

בנסיבות אלה קמה חזקת מסוכנות - עקב ההשתייכות לארגון טרור וביצוע פעולות לקידום מטרותיו והרחבת השפעתו בקרב האוכלוסייה באזור. הגם שהשופט קמא לא ציין כי בחן חלופת מעצר, הרי במקרה זה לא היה בכך משום טעות, שכן הפסיקה קבעה לא אחת - הן באזור והן בישראל - כי בעבירות ביטחוניות יקשה למצוא חלופות מעצר ראויות, ובדרך כלל יהיה מקום לעצור את הנאשם בהן (ראה בש"פ 4121/01 חביב נ' מ"י (פורסם בסביר, 6.6.2001); ע"מ 1936/08 אחמד חוסנייה) גם במקרה זה לא ראיתי חלופת מעצר מתאימה לעורר.

על כן אני דוחה את ערר ההגנה.

ניתנה היום, 23 בינואר 2013, י"ב בשבט התשע"ג, בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק החלטה זו לידי הצדדים.

שופט