בפניי ערר על החלטת בימ"ש תעבורה מרכז בתיק מ"ת 206-10-12 (כב' השופט אטינגר) לפיה הורה על מעצרו של העורר עד תום ההליכים.
בנימוקי הערר מציין ב"כ העורר, כפירתו בכתב האישום המייחס לו עבירות של נהיגה בפסילה, בניגוד לסעיף 67 לפקודת התעבורה, שימוש ברכב ללא פוליסת ביטוח תקפה בניגוד לסעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי ואי ציות להוראות שוטר בניגוד לתקנה 23(א)(1) לתקנות התעבורה.
טענתו העיקרית בערר הינה כי העורר לא נהג ברכב אלא נשאר לצידו של הנהג, אשר מעולם לא נתפס והעורר סירב להסגירו.
נטען כי העורר נתפס בביתו לאחר החלפת בגדים.
עוד נטען כי לא היה מקום לבחור באמצעי המחמיר, קרי, מעצר עד תום ההליכים, כאשר ניתן להשיג אותה מטרה באמצעים פוגעניים פחות ולהורות על שחרור העורר למעצר בית כפי שהומלץ על ידי קצין המבחן.
עוד נטען כי בימ"ש קמא לא התייחס לסתירה בין עדויות השוטרים ועניין הראיות לכאורה נמצא בספק רב.
עוד נטען כי עמדת ביהמ"ש העליון הינה כי ניתן לקיים דיון לגופו של עניין בשחרור עצור בערובה גם ללא תסקיר ובהטלת ערבויות כבדות.
עוד נטען כי רק במקרים נדירים וחורגים יורה בית המשפט על מעצר עד תום ההליכים על עבירות תעבורה וזה לא המקרה שבפנינו.
בטיעון בעל פה בבית משפט התייצב חברו של העורר וטען בזו הלשון:
"
אני נהגתי ברכב. אני חבר של העורר. הוא גם היה איתי באוטו אבל הוא לא נהג. באתי לכאן כדי שיאמינו לי. נלחצתי חשבתי שהצדק יצא לאור על ידי המשטרה, האמת, מי שנהג, התייעצתי עם עורך דין, אמר לי שאני נהגתי. אני לא יודע כמה בדיוק יש לי הרשעות קודמות, לא יודע, העורך דין שלי טיפל בי".
עוד נטען בערר כי קיימת סתירה בין עדויות השוטרים. דו"ח מז"פ לא קושר אותו לנהיגה, מצויים באולם בית המשפט מפקחים ראויים, אמו וחברתו. ב"כ המשיבה מתנגד להתערבות כלשהי בהחלטת בית משפט קמא. מדובר בעורר בעל עבר תעבורתי מכביד, תלויים 3 מאסרים מותנים שמגיעים במצטבר ל- 22 חודש. מדובר בעורר שריצה מאסרים בעבר בעבירות סחר בסמים, אלימות, איומים, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית. מעברו ניתן ללמוד כי מידת האמון לה הוא ראוי הינה מועטה. טענתו כי לא נהג ברכב מגוחכת ולא נכונה. מדובר בשיקולי עלות תועלת של שני עבריינים. החבר שהתייצב בבית משפט נועץ בבא-כוחו של העורר, הוא היה מתואם עימו להפליא. הוא קשר את העורר לרכב שעה שהעורר עצמו אמר שהיה בבית, ובכך יצר טענת סיוע למשטרה ו"הפיל" את טענת האליבי של העורר שטען כי בשעת האירוע היה בבית.
לגופו של עניין דין הערר להידחות.
מי העורר שלפניי?
עורר שוותק נהיגתו מאז שנת 95 וצבר לחובתו 37 הרשעות קודמות, ביניהם נהיגה תחת השפעת סמים/אלכוהול יותר מפעם אחת, אי ציות לתמרורים, עבירות שעניינן בהחזקת רישיון שפקע פחות מ- 6 חודשים, אי החזקת תעודת ביטוח, עבירות מהירות יותר מפעם אחת, נהיגה ללא רישיון נהיגה יותר מפעם אחת, שימוש בטלפון יותר מפעם אחת, נהיגה בזמן פסילה, סטייה מנתיב נסיעה, נהיגה כשברמזור אור אדום ובעברו הפלילי הורשע בעבירות שעניינן שימוש בסמים לצריכה עצמית, סחר בסמים יותר מפעם אחת, קשירת קשר לביצוע פשע.
עברו הפלילי כבד ביותר. מדובר בהרשעות קודמות בעבירות של סחר בסמים, קבלת נכסים שהושגו בפשע, עבירות אלימות, בריחה ממעצר, הפרת הוראה חוקית, החזקת סכין למטרה לא כשרה ובגין עבירות אלה ריצה שנים ארוכות בכלא.
עיון בפרוטוקול בית משפט קמא מלמד, כי העורר היה מיוצג וכל שנטען על ידי בא-כוחו היה כפירה בנהיגה ובאישומים נושא כתב האישום. בא-כוחו הצהיר כי שאלת נהיגתו תתברר בתיק הראשי ועל המשיבה יהיה להוכיח את ביצוע העבירה בתיק העיקרי.
בית משפט קמא בחן את חומר הראיות, הגיע למסקנה כי קיימות ראיות לכאורה לעניין הנהיגה על ידי העורר באותו אירוע, ראיות שמתבססות על עדויות שני שוטרים כאשר אחת מהן זיהתה פני העורר עובר לאירוע ובית המשפט הגיע למסקנה, כי משקיימות ראיות לכאורה לגבי הנהיגה בזמן הפסילה ולנהיגה תוך כדי סיכון שוטרים שניסו לעצור אותו, החליט להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
על פי בש"פ 2465/05, בש"פ 101184/04, החלטות שניתנו על ידי שופטים שונים כשההלכה המרכזית העולה מהן הינה כי במקרים חריגים יורה בית משפט בעבירות תעבורה על מעצר עד תום ההליכים. דהיינו, באותם המקרים כאשר קיים חשש אמיתי שחלופת מעצר לא תהווה מענה להגנת הציבור מפני מסוכנות הנאשם, יורה בית המשפט על מעצר עד תום הליכים.
ולענייננו, השאלה העיקרית שביהמ"ש יבחן הינה, האם ניתן לאיין מסוכנות העורר הטבועה בנהיגתו בדרך אחרת מאשר מאחורי סורג ובריח, וזאת ללא קשר למפקחים ויהיו ראויים, טובים ומהימנים ככל שיהיו.