תקנות בתי משפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 מאפשרות - בסעיף 13(ב) שלהן - לפטור בעל דין מאגרה אם מצבו הכלכלי אינו מאפשר תשלום האגרה ובלבד שההליך "מגלה עילה". מהו טיבו של תנאי אחרון זה? זו השאלה הניצבת בפני.
1. ביום 8.10.2004 הגישו המערערים ערעור פסלות שופט לבית משפט זה. לערעור צורפה בקשה לפטור מאגרה וערבון. טענת המבקשים מבוססת על מצבם הכלכלי הקשה. הכנסותיהם אינן עולות על 6,000 ש"ח לחודש שעה שמדובר במשפחה בת שש נפשות, ושעה שהמבקש עצמו חולה במחלה כרונית. הנכס היחיד שברשותם הוא דירת מגורים שעליה רובצים חובות ושיעבודים שונים.
2. הערעור גופו הוא כאמור ערעור פסלות. הוא מוסב על החלטתו של כב' השופט י' שדמי מיום 26.9.2004, שלא לפסול עצמו מלדון בהליך שבין פקיד הסעד ובין המערערים-המבקשים. טענת המבקשים בערעורם היא כי השופט שדמי נגוע במשוא פנים מן הטעם שאין הוא מתייחס לתגובות שונות ובקשות שהגישו המבקשים והוא אף דן בבקשות בניגוד לסדרי הדין והראיות. לשם הכרעה בבקשה לפטור מאגרה יש להראות - כאמור בסעיף 13(ב) לתקנות בית משפט (אגרות), תשמ"ח - 1987 (להלן "התקנות"), כי המצב הכלכלי של המערערים אינו מאפשר תשלום האגרה. מוכן אני להניח כי זהו אכן מצב הדברים בהליך שבפני. אולם בכך אין די. יש להראות, בנוסף, כי ההליך עצמו "מגלה עילה". מהו טיבו של תנאי אחרון זה בדבר היות ההליך "מגלה עילה"? התשובה העקרונית לכך מבוססת על תכליתה של הוראה זו בתקנות כמו גם תכלית התקנות עצמן.
תקנות האגרות - תכלית
3. אכן, ביסוד התקנות מונח איזון בין שתי תכליות נוגדות (ראו בג"ץ 6490/04
צביח ואח' נ' מפקד כוחות צה"ל (טרם פורסם)).
מחד, התקנות באות לקבוע מנגנון של השתתפות הפרט המבקש לנהל הליך משפטי בעלות ההליך ובשירות המתקבל ממערכת המשפט, תוך מתן אפשרות לשירות כלל הנדרשים בפועל או בכוח לבתי המשפט (ראו והשוו בשג"ץ 5352/03
אהוד קריב נ' שירות התעסוקה (לא פורסם); ע"א 9348/00
נחום קרליץ נ' ראש עיריית באר שבע (לא פורסם)). מנגנון זה אינו עקרון פיסקלי בלבד, אלא בא הוא לבסס גם את רצינות ההליך ויסודו, מתוך הנחה כי מי שנדרש לשלם אגרה עבור הליך זה או אחר - ולעיתים רבות אגרה משמעותית - ישקול היטב את הצורך בהליך ואת האמור בו לגופו. בכך מתבקש להשיג לא רק יעילות וחסכון במשאבי הציבור והפנית משאבי השפיטה לאפיקים הנדרשים, אלא גם ימנעו הליכי סרק שיש בהם הטרדה של צדדים להליך משפטי, ללא צורך והכרח. אמת, עצם החיוב באגרה אינו יכול לשמש מחסום מוחלט בפני הליכי סרק שאין בהם ממש. משעה ששולמה האגרה, יפתח ברגיל תיק וירשם בבית המשפט, גם אם אין הוא מגלה עילה. אולם הנחת המוצא היא כי בעצם החיוב באגרה יש הכבדה מסויימת על קיום הליכי סרק.
מאידך, החיוב באגרה לא יכול לאיין את זכותו של הפרט לפנות לערכאות במובן זה שבשל חיוב זה תישלל כליל היכולת של פרט מסויים להיזקק לשירותי מערכת המשפט. זכות הגישה לערכאות היא זכות בעלת אופי חוקתי, ולא ניתן לפגוע בה אלא לתכלית ראויה ובמידה שאינה עולה על הנדרש. מכאן שנקבע בתקנות, כי מי שאינו יכול לשלם את האגרה - מטעמי חוסר יכולת כלכלית - יהיה פטור מאגרה בנסיבות מסויימות (תקנה 13(ב) לתקנות). הליך יתקבל לרישום, על כן, גם ללא תשלום האגרה.
הליך המגלה עילה
4. האיזון בין הצורך להבטיח השתתפות בעלות השירות הניתן לפונה לבית המשפט ורצינות ההליך מזה, והצורך להימנע מנעילת שערי בית המשפט בפני מי שאינו יכול לשלם את האגרה מזה, מספק הסבר גם לתנאי המצטבר הקבוע בתקנה 13(ב) לתקנות ולפיו לשם קבלת פטור מאגרה בשל חוסר יכולת כלכלית, אין די בהוכחת חוסר יכולת זה אלא יש להראות גם כי ההליך "מגלה עילה". מתקין התקנות ביקש בדרך זו למנוע ככל שניתן מצב בו אי תשלום האגרה בשל חוסר יכולת כלכלית יהווה צינור דרכו יוזרמו לבית המשפט הליכי סרק שאין בהם ממש, תוך בזבוז של משאבי הציבור והטרדת צדדים אחרים ללא צורך. מאיזון זה מתבקשת גם הפרשנות הראויה של המונח "מגלה עילה" שבתקנות. על הדן בבקשה לפטור מאגרה לבחון אם אין המדובר בהליך סרק, בהליך שאין לו תכלית ואין לו יסוד בדין או בעובדה. במובן זה, על הדן בבקשה לפטור מאגרה מטעמי חוסר יכולת כלכלית לבחון למעשה אם נכון הוא לראות את מגיש ההליך כאילו שולמה האגרה במובן זה של רצינות ההליך ויסודו בדין ובעובדה. יש לבדוק את כל הנימוקים הכלולים בהודעת הערעור כך "שאם יתקבלו יביאו לקבלת הערעור או לשינויו של פסק הדין כמבוקש בהודעת הערעור" (בש"א 162/88
עדה ברגר נ' דוד אלדור (לא פורסם); בש"א 332/89
אשר גרוגר נ' נחמיה גוטמן, עו"ד (לא פורסם, והאסמכתאות שם)). בה בעת, אין להפוך בחינה זו לדיון בתיק עצמו תוך הכרעה מדוייקת באשר לסיכוייו. "אין לנהל עם התובע דקדוקי עניות בקשר לסיכוייו לזכות בתביעה" (ע"א 398/62
כהן נ' כהן, פ"ד יז 1824, 1829). המדובר בנטל הוכחה קל המוטל על המבקש, קל מזה המוטל עליו בענייני הפקדת ערבון (ראו ע"א 2642/03
חרזאן מרואן נ' כונס הנכסים הרשמי (לא פורסם); רע"א 1457/03
גור יהודה נ' בנק המזרחי המאוחד (לא פורסם)). כשם שלא נבחנת עילת התביעה לגופה במסגרת תקנות האגרות במקרה בו משולמת האגרה, כך אין לבחון את עילת התביעה לגופה במקרה של חוסר יכולת כלכלית. יש לבחון על כן רק את העילה לכאורה, ולבחון שאין המדובר בעילה קלושה וחסרת סיכוי של ממש. אין לדרוש כי יהיה המדובר בעילה שסיכוייה טובים (ראו ע"א 1741/00
זהבה ריטה נ' עדנה קוט ואח' (לא פורסם); ע"א 4074/99
דוד אשור נ' פקיד שומה ירושלים (לא פורסם); רע"א 4714/98
דן גולני נ' נוריץ יוניון חברה לביטוח בע"מ (לא פורסם)). תוצאה אחרת היתה מביאה למצב בלתי ראוי בו מי שהוא חסר יכולת כלכלית ידרש לעמוד בתנאי סף לדיון בבקשתו - לגופה - החמורים מאלו של בעל דין ששילם אגרה.
5. פירוש מצמצם זה של הביטוי "מגלה עילה" שבסעיף 13(ב) לתקנות ולפיו די בכך שיש בהליך ממשות בסיסית - לצד חוסר היכולת הכלכלית - בכדי ליתן פטור מאגרה על פי תקנה 13(ב), נקבע בשורה של החלטות ופסקי דין שיצאו תחת ידי בית משפט זה. כך למשל, סיכויי ההליך נחשבו "קלושים" מקום בו מדובר בערעור שני על החלטה שלא לתת פטור מאגרה בשל היעדר עילה (רע"א 6023/99
דרור רות (מירי) נ' אביבה רשפון (לא פורסם); כך גם במקום בו דובר בעתירה "אשר מעורבבים ומגובבים בה עניינים רבים", ושהיא "מנוסחת בלשון בלתי בהירה וברורה כך שלא ניתן להבין ממנה מה מבוקשו של המבקש (בשג"צ 4388/94
שאול בר-נוי נ' משטרת ישראל, (לא פורסם); בג"ץ 8416/04
רות כרמי נ' האחות הראשית הארצית (לא פורסם)) או בעתירה שאינה אלא "הטחת אשמות, נטולות תשתית עובדתית מינימלית" (בג"ץ 8772/02
שקד שלמה נ' שר ה
משפטים (לא פורסם)). לא נמצא כי ההליך מגלה עילה, עוד, במקרה בו היה ברור כי ההליך הוגש לערכאה שאינה מתאימה ואינה מוסמכת לדון בהליך (ראו בג"ץ 7584/04
מרדכי יהודאי נ' שר הפנים (לא פורסם); בשג"ץ 5318/04
ריאד פרחאן טאפש נ' פתחון לב (לא פורסם)), כמו למשל עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד פסק דין של בית משפט שניתן בערעור (ראו בשג"ץ 3784/04
נחום קרליץ נ' ועדת הבחירות (לא פורסם)).
6. היעדר עילה לצרכי פטור מאגרה נמצא גם במקרה בו נתבקשה במסגרת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק התערבות בהליך תלוי ועומד בערכאה אחרת (ראו בג"ץ 5514/04
פרופ' אלכסנדר קורנסקו נ' מנהל לשכת השיקום (לא פורסם); בג"ץ 5517/04
שלמה קטש נ' בית המשפט המחוזי (לא פורסם)) וכן במקרה בו ההליך שהוגש היה זהה בתוכנו להליך קודם שכבר נדחה ונסגר (בג"ץ 4239/04
גילה אברהמי נ' משרד החינוך (לא פורסם); בשג"ץ 8510/02
פרויס הסגיל ורדי נ' עו"ד חני אופק (לא פורסם)) או במקרה בו המדובר היה בעתירה מוקדמת (בג"ץ 10371/03
יחזקאל אחישר נ' מנהל מקרקעי ישראל (לא פורסם); בג"ץ 6897/98
רות דרור נ' בית המשפט המחוזי ואח' (לא פורסם)). שיקול נוסף בבחינת עילת ההליך היא סוג ההליך בו מדובר. כך, למשל, כאשר דובר ברשות ערעור בגלגול שלישי ניתן לכך משקל נוכח סיכוי לא גבוה של הליך זה (ראו רע"א 5518/04
הנרי אוחיון נ' מרטינט ועקנין (לא פורסם); רע"א 709/04
דן כוכבי נ' עיריית רחובות (לא פורסם); ראו גם והשוו רע"א 9153/99
חלבי סאלח אמיו נ' קצין התגמולים (לא פורסם)). הוא הדין כאשר דובר בבקשה לקיום דיון נוסף שסיכויה ככזו הם מן הנמוכים (דנג"ץ 1579/04
שלמה שקד נ' מר יוסף לפיד (לא פורסם)). אין זו כמובן רשימה סגורה של מקרים. יש לבחון כל מקרה ומקרה על פי נסיבותיו תוך איזון בין האינטרסים השונים שעל הכף.
מן הכלל אל הפרט
7. במקרה שבפני מדובר כאמור בערעור פסלות על החלטתו של כב' השופט י' שדמי בבית המשפט לנוער בעכו. הערעור לא כולל כל נימוק ענייני לבקשת הפסילה לא כל שכן לערעור עליה. לבד מן הטענה לפיה השופט שדמי אינו פועל על פי סדרי הדין ואינו מחליט בבקשות שהוגשו, אין בערעור - המשתרע על פני מחצית העמוד ללא ראיות או נימוקים נוספים - דבר. לא הובא כל ביסוס לטענה בדבר חשש ממשי למשוא פנים לא כל שכן לערעור על החלטה בטענה מעין זו. המדובר בהליך שסיכוייו באופן עקרוני הם מן הנמוכים נוכח המבחן הקבוע בדין והוא הוכחת חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים (ראו סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד - 1984). גם אם נכונות טענות המערערים לגופן, לא ניתן לראות כיצד תהא בהן עילת פסלות ולו לכאורה. המדובר על כן בערעור קלוש וחסר סיכוי מלכתחילה. בנסיבות אלה, נראה כי יש מקום לקבוע כי אין הערעור שבפני מגלה עילה ומכאן שדין הבקשה לפטור מאגרה להידחות.
8. התוצאה היא, כי דין הבקשה לפטור מאגרה להידחות. האגרה תשולם תוך 10 ימים מעת ההמצאה שאם לא כן ימחק הערעור ללא התראה נוספת. המזכירות תביא בפני התיק עם תשלום האגרה, לשם המשך הטיפול בבקשה לפטור מערבון.
ניתנה היום, ח' בשבט התשס"ה (18.1.2005).
יגאל מרזל
ר ש ם
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.