ע"א 8250/11 - א' קרד גרד הישרדות מדעית בע"מ נ' פרמה לייף בע"מ ואח'

1. זוהי בקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כבוד השופטת ד' פלפל) שקבע כי המבקשת תפצה את המשיבים בגין הפרת חוזה לתשלום עמלות על שיווק מוצרי המבקשת ביפן.

2. המבקשת היא חברה העוסקת, בין השאר, בייצור מוצרים בתחום האבחון הממוחשב. ביום 10.5.1996 כרתה המבקשת חוזה עם שלושת המשיבים (להלן: הסכם העמלות) שבגדרו התחייבה המבקשת לשלם למשיבים עמלה בסך 15% מתוך מכירות מוצריה ביפן. בהסכם העמלות נקבע כי העמלות ניתנות בתמורה למאמצים שעשו המשיבים בתיווך בין המבקשת לבין חברות יפניות ובשיווק מוצרי המבקשת ביפן, וכן בתמורה להתחייבות המשיבים להמשיך ולפעול למטרות אלו בעתיד. תוקף ההסכם נקבע לחמש שנים, ואין מחלוקת כי המשיבים קיבלו את עמלותיהם מהמבקשת בשנים 1997-1998. ביום 29.12.1998 וביום 9.6.1999 שלחה המבקשת למשיבים שתי הודעות ביטול להסכם העמלות. לטענת המבקשת ביטול ההסכם מוצדק לנוכח העובדה שהמשיבים לא פעלו די הצורך לקדם את עסקי המבקשת ביפן וכן בגלל שחוזה שנכרת בין המבקשת לחברה יפנית בתיווך המשיבים – בוטל. המשיבים טענו כי החוזה עומד בתוקפו ופנו לבית המשפט המחוזי בתביעה לתשלום כלל העמלות בגין מכירות המבקשת ביפן.

3. בית המשפט המחוזי קבע כי המשיבים התחייבו בחוזה להשתדל לקדם את עסקי המבקשת ביפן, ולכן גם אם לא נקשרו עסקאות רבות במהלך תקופת החוזה, אין לקבוע כי המשיבים הפרו את החוזה. לפיכך, בחן בית המשפט המחוזי את פעולות המשיבים וקבע כי המבקשת לא הוכיחה כי הם לא השתדלו לתווך בינה ובין חברות יפניות, ועל כן ביטול החוזה על-ידי המבקשת לא היה כדין. לפיכך, קבע בית המשפט המחוזי כי המשיבים זכאים להשבת העמלות בגין כלל מכירות המבקשת ביפן במהלך תקופת החוזה, ומינה חוקר מומחה מטעם בית המשפט (להלן: המומחה)שיבחן את היקף מכירות המבקשת ביפן. המומחה קבע כי המבקשת קיבלה בפועל תקבולים בסך של 4 מיליון דולר ממכירותיה ביפן, אך כלל המכירות שמכרה ביפן עולות כדי 12.1 מיליון דולר. משכך, פסק הדין של בית המשפט המחוזי ניתח בנפרד את היחס לשתי סוגי העסקאות שביצעה המבקשת ביפן – עסקאות בהיקף של 4 מיליון דולר שהתמורה להם שולמה בפועל ועסקאות בהיקף של כ-8 מיליון דולר שלא התקבלה בגינן תמורה. ראשית, קבע בית המשפט המחוזי כי התמורה שנתקבלה בפועל אינה מתאימה לשמש כבסיס לחישוב העמלות בשל העובדה שמדובר בעסקה עם חברה יפנית בשם JMS שהמבקשת היא בעלת מניות בה. בית המשפט המחוזי מצא כי עסקה להזמנת 30,000 יחידות על-ידי JMS במחיר של 170$ ליחידה בוטלה, אך חצי שנה לאחר מכן בוצעה עסקה נוספת בה הזמינה JMS 30,000 יחידות במחיר של 100$ ליחידה; בתקופת הביניים המבקשת השקיעה כספים בחברת JMS. משכך, קבע בית המשפט המחוזי כי הירידה הפתאומית במחיר העסקה נבעה מהפיכת המבקשת לבעלת מניות ב – JMS ועל כן עמלת המשיבים תחושב לפי המחיר שהיה אמור להתקבל אילו המבקשת הייתה מוכרת את המכשירים במחיר המקורי (170$ ליחידה). שנית, המומחה מצא כי לא התקבלה תמורה בגין עסקאות בהיקף של כ-8 מיליון דולר, מכיוון שחברת JMS נקלעה לקשיים ולא שילמה את חובותיה. עם זאת, המומחה מצא כי חוב זה שועבד לבנק הפועלים על ידי המבקשת בתמורה לקבלת הלוואה וכן נמכר לבנק יפני בשם "Nihon" (להלן: ניהון). בית המשפט המחוזי אמנם דחה את טענת המשיבים כי ההלוואה שהעמיד בנק הפועלים למבקשת ראויה להיחשב כתקבול מעסקה ביפן אשר מזכה אותם בעמלה, אך קבע כי כך יש לראות את מכירת החוב לניהון. לטענת בית המשפט המחוזי, כניסתה של ניהון לנעלי JMSכבעלת החוב של המבקשת הופכת את התקבולים שנתקבלו מניהון לתשלום עבור המכשור הרפואי שנמכר ל – JMS. לפיכך, על אף שהנהלת החשבונות של המבקשת כלל לא תיעדה תשלומים מניהון, קבע בית המשפט המחוזי כי הוכח שספרי המבקשת אינם אמינים ביחס לעסקאות עם ניהון ועל כן חייב את המבקשת בתשלום עמלה למשיבים בגין כלל חובה של JMS.

4. בבקשת עיכוב הביצוע שלפנינו, טוענת המבקשת כי היא צפויה לנזק רב ובלתי הפיך אלמלא יעוכב ביצוע פסק הדין. לטענתה, תשלום מלוא הסכום שנפסק בבית המשפט המחוזי באופן מיידי יחייב את המבקשת לפטר עשרות עובדים ולסגת מביצוע פרויקטים שבהם כבר הושקעו סכומי כסף נכבדים. נוסף על כך, המבקשת מציינת כי המשיבה 1 (להלן: פרמה לייף) היא חברה ישראלית ש-99% ממניותיה מוחזקות בידי חברה פנמית והמשיבה 3 (להלן: טומל) היא חברה זרה הרשומה בפנמה. המבקשת טוענת כי טומל היא חברה שזהותה לוטה בערפל, וישנו קושי לאתר את כתובתה, מנהליה, בעלי מניותיה וכיוצא באלו. טענות דומות מעלה המבקשת גם כנגד פרמה לייף אשר נשלטת על-ידי חברה פנמית. לפיכך, טוענת המבקשת, ישנו חשש ממשי כי היא לא תהיה מסוגלת להיפרע מטומל ומפרמה לייף במקרה שתזכה בערעור, מכיוון שזהותן ונכסיהן של חברות אלו אינם ידועים. אגב, המבקשת אינה טוענת טענות דומות כלפי מר צבי רזאל (המשיב 2), ועל כן היא אינה מבקשת לעכב את ביצוע פסק הדין ביחס לחיוביה אליו. עוד טוענת המבקשת כי סיכויי הערעור טובים מאוד בגין שורה ארוכה של טעויות שמצאה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי. ראשית, טוענת המבקשת כי אחת מהתביעות שהגישו המשיבים בבית המשפט המחוזי הייתה תביעה למתן חשבונות שהעריכה את הסעד המבוקש במיליון ש"ח. נוכח זאת, על אף שלאחר שנתגלו ממצאי בדיקת המומחה דרשו המשיבים סכום גבוה בהרבה, טוענת המבקשת כי בית המשפט היה מנוע מלהעניק סעד העולה על מיליון ש"ח, שהרי זהו הסעד שנתבע ושבגינו שולמה אגרה. שנית, טוענת המבקשת כי המשיבים הפרו את החוזה בכך שלא השתדלו לקדם את עסקיה ביפן כפי שהתחייבו ועל כן ביטול החוזה נעשה כדין. שלישית, קובלת המבקשת על חיובה בעמלות על תקבולים שלטענתה לא קיבלה בפועל – חיובה בגין המחיר המוסכם בעסקה שבוטלה, וחיובה בגין תשלומי ניהון שלטענתה לא שולמו לה מעולם. כמו כן, קובלת המבקשת על שער המרת החיוב הדולרי לשקלים, שנקבע בבית המשפט המחוזי כשער "ממוצע" הנמדד על-פי השער ביום הגשת התביעה, בעוד המבקשת טוענת כי ראוי שיקבע שער ההמרה על-פי השער ביום פסק הדין. נוסף על כל זאת, טוענת המבקשת שלל טענות נוספות כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי, הן במישור הפרוצדוראלי הן במישור הדין המהותי.

5. המשיבים טוענים כי לאחר שחלפו כ-13 שנים מן היום שבו ביטלה המבקשת שלא כדין את חוזה העמלות עימם, הגיעה העת שיושבו להם העמלות שטרם שולמו. המשיבים טוענים כי מטרת הבקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין היא רצון המבקשת להבריח את נכסיה, בין השאר לחברת האם שלה הנסחרת בבורסה בשוויץ, על מנת להותיר את המשיבים אל מול שוקת שבורה לכשיבקשו לבצע את פסק הדין. לטענת המשיבים, מרבית טענות המבקשת בערעור שהגישה הן טענות כנגד ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי, ועל כן סיכויי הערעור נמוכים. עוד טוענים המשיבים כי אין בסיס לטענת המבקשת כי לא תוכל להיפרע מהם במקרה שערעורה יתקבל. המשיבים מציגים מסמכים שמורים כי פרמה לייף היא חברה ישראלית שפעילה מזה 23 שנים והוכרה בין השאר כספקית של משרד הביטחון וכן מסמכים המורים כי טומל היא חברה פעילה המנוהלת על-ידי עו"ד פיטר קרברגר מגרמניה. יתר על כן, טוענים המשיבים כי טענות המבקשת בדבר חוסר במידע אודותיהן לא מנעו ממנה להיעזר בשירותיהן כאשר נזקקה לסיוע בשיווק מוצריה ביפן ועל כן אין זה ראוי שיצוצו כאשר היא נדרשת לשלם בעבור שירותים אלו. לבסוף, טוענים המשיבים כי הבקשה לעיכוב ביצוע מלוא סכום החיוב הכספי בפסק הדין נגועה בחוסר תום-לב, שכן המבקשת עצמה הודתה בבית המשפט המחוזי שחלק מהעמלות בהן היא מחויבת טרם שולמו.

6. דין הבקשה להתקבל באופן חלקי בלבד. הכלל הוא כי הגשת ערעור אינה מעכבת את ביצוע ההחלטה עליה מערערים (תקנה 466 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984). למרות זאת, רשאי בית המשפט להורות על עיכוב הביצוע, בהתקיים שני תנאים מצטברים – סיכויי הערעור טובים ומאזן הנוחות נוטה בבירור לטובת המבקש (ראו למשל: ע"א 7442/11 פוטונים ירוקים בע"מ נ' מיטבית סיבל באר שבע (לא פורסם, 9.11.2011)). במקרה זה, קשה להצביע על נטיה מובהקת של מאזן הנוחות לאחד מן הצדדים. הן המבקשת הן המשיבים טוענים כי במקרה שההחלטה בבקשה זו תינתן לחובתם, יגרם להם נזק בלתי הפיך שכן יתקשו לגבות את חובם מן הצד שכנגד. המבקשת אמנם טוענת כי אלמלא יעוכב הביצוע תיאלץ לפטר עשרות עובדים ולבטל פרויקטים בהם כבר השקיעה סכום נכבד של כסף, וטענה זו נתמכת בתצהיר מנהל המבקשת, אך לא הוצגו מסמכים חיצוניים או דו"חות כספיים שיתמכו בטענה זו. ביתר שאת, לא הובהרו יחסי המבקשת עם חברת האם שלה, אשר מחזיקה ככל הנראה במשאבים כספיים גדולים יחסית. כמו כן, טענת המבקשת כי השקיעה כספים רבים בפיתוח פרויקטים חדשים והיא זקוקה לסכומי כסף נכבדים נוספים לפרויקטים אלו עשויה להיות לה לרועץ, שכן עולה החשש כי המבקשת תתקשה לפרוע את חובותיה למשיבים אם הפרויקטים החדשים יכשלו. מאידך גיסא, המשיבים טוענים כי פרמה לייף וטומל הן חברות פעילות ולגיטימיות אשר יוכלו להשיב את הכספים שיקבלו במקרה שיפסידו בערעור, וטענות אלו נתמכו בתצהירי מנהליהן, אך גם כאן לא הובהר מהו היקף וסוג עסקיהן של החברות הללו, במיוחד בנוגע לטומל. לפיכך, מכיוון שערכאת הערעור אינה שומעת עדים וישנו קושי מובנה להכריע בעד גירסה עובדתית של אחד הצדדים, לא ניתן לקבוע כי יגרם נזק קשה ובלתי הפיך לאחד הצדדים אם ההחלטה שתינתן בבקשה זו תפעל לחובתו. עם זאת, ניתן לקבוע כי מאזן הנוחות נוטה באופן קל ומתון לטובת המבקשת, שכן המשיבים לא טוענים כי הסכום הכספי הגבוה שנפסק להם דרוש בשביל לקיים את עסקיהם ואילו המבקשת טוענת שיגרם לה נזק באם לא יעוכב הביצוע.

7. כאשר מאזן הנוחות נוטה באופן קל בלבד לזכות המבקש, עליו להציג טיעונים כבדי משקל שיראו כי סיכויי הערעור שלו גבוהים, בכדי להצדיק את עיכוב ביצוע פסק הדין. בענייננו, יש רגליים לטענה כי חלקים לא קטנים מהודעת הערעור המפורטת והמקיפה שהגישה המבקשת משיגים על ממצאים עובדתיים שקבע בית המשפט המחוזי. כך למשל, מבלי לקבוע מסמרות בדבר, נראה כי השגות המבקשת כנגד קביעת בית המשפט המחוזי כי ניהון שילמה בפועל את חובה של JMS הן ברובן השגות כנגד ממצאים עובדתיים. יש לציין כי ממצאים אלו נקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי לאחר שמצא את עדי המבקשת ואת הרישומים בספריה כבלתי אמינים. אין בכך בכדי לקבוע כי ההרכב שידון בערעור יבחר שלא להתערב בקביעה זו, אך לנוכח נטייתה של ערכאת הערעור להימנע מלהתערב בממצאים עובדתיים, קשה גם לקבוע באופן אפריורי כי הסיכוי לכך הוא גבוה. עם זאת, יתכן שההרכב שידון בערעור יסבור כי חלק מטענות המבקשת בהודעת הערעור, שנפרשו על-פני 519 סעיפים, משיגות גם על קביעות משפטיות. בין השאר, יש מקום לבחון האם העובדה שהמבקשת כרתה עסקאות עם JMS לאחר שהפכה לבעלת מניות בה בשיעור של 14.7% מורה כי תמחור המוצרים נגוע בחוסר תום-לב. כמו כן, בחירת בית המשפט המחוזי בשער המרה דולרי "ממוצע" על-פי יום הגשת התביעה, כאשר אין מחלוקת בדבר התאריכים בהם הייתה המבקשת צריכה לשלם למשיבים חלק ניכר מהעמלות, עשויה להצדיק מחשבה נוספת.

8. נוכח יריעת המחלוקת הרחבה הקיימת בין הצדדים, דיון בבקשה לעיכוב ביצוע אינו המקום לניתוח מעמיק של כלל טענות הערעור. כאמור, מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשת בנטיה מתונה בלבד, וככל שקיימים סיכויים טובים לערעור הם קיימים רק ביחס לחלק מטענות המבקשת. לכל זאת יש להוסיף את נטיית בתי המשפט שלא לעכב את ביצועם של פסקי דין כספיים (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי 676-675 (מהדורה עשירית, 2009)) ולמצער לא לעכבם במלואם. כמו כן, יש לקחת בחשבון את טענתן המוצדקת של פרמה לייף וטומל כי המקום להעלאת ספקות בדבר זהותן וכתובתן היה לפני כריתת החוזה עימן או לפני שהמבקשת נהנתה מפירותיו ולא לאחר שהיא חויבה בקיומו. לפיכך, הסעד הראוי במקרה זה הוא עיכוב חלקי בלבד של ביצוע פסק הדין, אשר מתחשב גם בטיעונים הרבים שמצדיקים את ביצועו המלא לאלתר. המשיבים לא טענו כי יציבותם הכלכלית או משכורות שהתחייבו לשלם לעובדים תלויים בתשלום מיידי של מלוא סכום פסק הדין, ועל כן ניתן להעריך כי עיכוב חלקי לא יפגע בהם יתר על המידה.

           אשר על כן, הבקשה מתקבלת באופן חלקי. תשלום רבע מן החיוב הכספי בו חויבה המבקשת בבית המשפט המחוזי יעוכב עד למתן הכרעה בערעור. אם המבקשת תימנע מלשלם למשיבים את יתרת הסכום בתוך 30 יום מן היום בו יפורש גובה החיוב השקלי, בין על ידי בית המשפט בין על ידי הסכמת הצדדים, תבוטל החלטה זו וכל הסכום יועמד לפרעון מיידי. המבקשת תשא בהוצאות פרמה לייף וטומל בסך של 5,000 ש"ח.