ע"א
בית המשפט העליון בירושלים
|
7853-02
02/06/2004
|
בפני השופט:
1. אליהו מצא
2. אליעזר ריבלין
3. סלים ג'ובראן
|
| - נגד - |
התובע:
מיכל דוידי
עו"ד עמוס גורן
עו"ד שרון חכמון
|
הנתבע:
1. חברת מצפה אבו טור בע"מ
2. יפה וילף
3. מאיר וילף
4. מרים דיקר
5. הלנה ואדמונד שמסי
6. מר אבנר בינימין עו"ד
7. אליהו חורי
8. מושית סגל
9. יואל ריבלין
10. רשם המקרקעין
עו"ד שלמה טיסונה
עו"ד צביה שר
עו"ד מרב רוזנפלד-מנור
עו"ד אבנר בנימין
|
|
השופט ס' ג'ובראן:
בפנינו ערעור על פסק-דין של בית-המשפט המחוזי בירושלים (כבוד השופטת מ' שידלובסקי-אור) בתיק ה"פ 1013/02 מיום 5.6.02, אשר קבע כי יש לדחות על הסף את בקשת המערערת למתן פסק-דין הצהרתי - לפיו זיקת ההנאה אשר נרשמה לטובת חלקה 143 על חלקה 144 בטלה - מן הטעם כי בעניין קיים מעשה בית-דין.
העובדות הצריכות לעניין
המשיבה 1 (להלן: מצפה) היא חברה רשומה, הנמצאת בפירוק מרצון. ביום 17.3.94 נחתם הסכם מכר בין מצפה למערערת (להלן: דוידי) ולמשיבים הפורמאליים 8,7, ו- 9, לפיו רכשו דוידי ביחד עם משיבים אלו זכויות בקרקע ברחוב עין רוגל 74 לגבי חלקה 144 בגוש 30020 (להלן: הסכם המכר). בסעיף 9 (ב) להסכם המכר הוסכם, כי מצפה משיירת לעצמה זכות מעבר בצמוד לחלקה 143 בגוש 3020 (להלן: חלקה 143), הנמצאת בבעלותה, ברוחב לאורך כל המגרש, באופן שתרשם זיקת הנאה לגבי זכות מעבר זו. ואכן, גם בהסכם השיתוף שבין הרוכשים לבין עצמם (להלן: הסכם השיתוף) נקבע בסעיף 2 (ד), כי הצדדים יאפשרו למצפה שביל מעבר ברוחב 2.5 מ' בגבול שבין שני המגרשים, כאשר שביל זה יסומן במפת הבית וזכות זו תעוגן במשרדי רשם המקרקעין על-ידי רישום הערת אזהרה.
ביום 21.7.97 ניתן על-ידי הבורר, עו"ד א' בנימין (להלן: הבורר) פסק-דין בבוררות שנתקיימה לפניו ועסקה, לבד מעניינים שונים הקשורים להסכם השיתוף שאינם מעניינו של ערעור זה, גם בזיקת ההנאה שהקנו דוידי והרוכשים האחרים למצפה. כאמור בסעיף ב.15.ד. לפסק הבוררות, אחת השאלות שנידונו ולגביהם ניתן הפסק הייתה:
"האם זכאי מר ריבלין (המשיב הפורמאלי 9 בענייננו) לדרוש קיומה של התחייבות שנטלו הצדדים וביניהם הוא עצמו כלפי חברת מצפה אבו טור בע"מ, בעניין שביל המעבר ברוחב 2.5 מ"ר".
הצדדים לבוררות היו המשיבים הפורמאליים 8,7 ו- 9 ודוידי. המשיב 3 (להלן: מאיר וילף), שהוא אביו החורג של המשיב הפורמאלי 9 (להלן: יואל ריבלין), והוא אף בעל המניות העיקרי של מצפה, ייצג את יואל ריבלין לכל אורך הליך הבוררות.
הבורר פסק בסעיף ג.16.י. לפסק הבוררות, כי הנציגות תבנה שביל מעבר עם מדרגות בצמוד לחלקה השכנה, חלקה 143, במידות כפי שמפורט בפסק הבוררות.
לאחר מתן פסק הבוררות ומשנתבקש הבורר על-ידי מצפה להבהיר את הפסק באשר למועד בניית השביל, פסק הבורר, כי:
"לשאלה מס' 2 - לא קבעתי מועד לבניית השביל, אך מאחר והשביל משרת את המבנה הסמוך, אין ספק כי על הנציגות לבנות את השביל והמדרגות בהקדם האפשרי."
ביום 13.11.97 הוגשה על-ידי המשיבים 1-4 בקשה לאישור פסק הבוררות על כל חלקיו, לרבות ההבהרה וביום 8.12.97 הוגשה על-ידי דוידי בקשה לביטול פסק הבוררות. הבקשה לא כללה התייחסות לנושא המעבר בו עסקינן.
הבורר, באמצעות ייפוי-הכוח שמסרו לו הצדדים, חתם ביום 25.11.97 על שטר זיקת הנאה.
ביום 1.1.98 אושרה לרישום זיקת הנאה לטובת חלקה 143 על-ידי רשם המקרקעין.
ביום 21.5.98 דחה בית-המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כבוד השופטת ר' שטרנברג-אליעז) את בקשת דוידי לביטול פסק הבוררות.
ביום 16.11.99 ניתנה על-ידי בית-משפט השלום בירושלים (כבוד השופטת ש' דותן) החלטה, המאשרת את הסכמת הצדדים באשר לבניית אותו מעבר.
ביום 17.1.02 הוגשה לבית-המשפט המחוזי בירושלים המרצת הפתיחה (ה.פ. 1013/02) על-ידי דוידי, למתן פסק-דין הצהרתי כאמור, וביום 19.3.02 הוגשה הבקשה לדחייה על הסף. ואכן, ביום 5.6.02 ניתן פסק-דין, אשר דחה על הסף את הבקשה למתן פסק-דין הצהרתי. על פסק-דין זה הוגש הערעור שבפנינו.
בית-המשפט המחוזי
תחילה, בחן בית-המשפט המחוזי את מעמדה של מצפה בנוגע לפסק הבוררות וקבע, כי אומנם מצפה לא הייתה צד פורמאלי להסכם הבוררות, אולם אין חולק, כי מאיר וילף, שהוא בעל המניות העיקרי במצפה, היה צד פעיל בהליך הבוררות וכי אף הבורר בפסק הבוררות התייחס ליואל ריבלין, שהיה צד לבוררות, כמייצג את מצפה, כך שקרבה זו הינה מספקת לצורך יצירת "קירבה משפטית", בהתאם לסעיף 21 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968. לא הייתה מחלוקת, כי דוידי הייתה צד לבוררות וכי פסק הבוררות מחייב לגביה, כמו גם פסקי-הדין של בית-המשפט המחוזי ובית-משפט השלום.
אין חולק בין הצדדים, כי בכוחו של פסק הבוררות - שזכה לאישור בית-המשפט - לזכות צד שלישי. שכן, אף דוידי מסכימה, כי זיקת הנאה ניתנת בדין למצפה. משכך, קבע בית-המשפט המחוזי, כי כלל ההדדיות חל כאן ומצפה, דוידי והאחרים קשורים בתוצאותיהם המניעתיות של פסקי-הדין.