1. לפנינו בקשה לביטול פסק-דין שניתן בבית משפט זה על דרך הפשרה לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984. המבקש טוען כי תוצאת פסק-הדין אינה צודקת באופן מהותי, וכי הוא לא נתן את הסכמתו לפשרה, אלא עורך דינו נתן אותה ללא רשותו. לחילופין, מעוניין המבקש כי פסק-הדין יתוקן, "ולו מטעמי הצדק וההגינות", כך שלסכום שנפסק יתווספו הפרשי הצמדה וריבית. בבקשה מאוחרת טוענים קרובי משפחתו של המבקש כי הוא אינו כשיר לקבלת החלטות משפטיות, וכי מצבו הנפשי החל להתערער עוד לפני ההסכמה לפסיקה בדרך של פשרה, ולכן לא הבין את תוצאות מעשיו ואין לזקוף לחובתו את ההסכמה.
2. מקור הסכסוך הוא בהסכם שנכרת בין המבקש לבין המשיבה ושבו התחייב המבקש למכור למשיבה חלקים שהיו בבעלותו בשתי חלקות. ההסכם הקנה למשיבה זכות לבחור בין שתי אפשרויות. האפשרות האחת היא לרכוש מהמבקש 78 אחוזים מן החלקות ובתמורה לבנות עבורו דירות בשיעור של 22 האחוזים הנותרים. לחילופין - המבקשת יכולה הייתה לרכוש את מלוא זכויות המבקש במקרקעין תמורת סכום כספי שנקבע מראש. המועד האחרון לבחירה בין האפשרויות, לפי החוזה, הוא: "עד ל-10 ימים מיום קבלת היתר בניה לבניית שלב ו במתחם 6". עד שתבחר המבקשת (ואף תקופת מה לאחר מכן) - לא אמור היה המבקש לקבל כל תמורה שהיא. מספר שנים לאחר חתימת החוזה, נוכח המבקש לראות כי המשיבה לא קיבלה היתר בנייה במקרקעין וכי היא טרם בחרה באפשרות הרצויה לה. המבקש ראה בכך הפרה של החוזה, ולאחר מספר פניות למשיבה - הודיע לה על ביטול החוזה, והגיש נגדה תביעה בבקשה לקבל סעד הצהרתי לפיו החוזה בוטל.
3. בית המשפט המחוזי דחה את תביעת המבקש, וקבע הוראות לגבי אופן יישום ההסכם. בית המשפט הסכים אמנם כי החוזה לוקה בחד-צדדיות לטובת המשיבה, אך סבר כי אחת הסיבות לכך שלא נקבע מועד מוקדם יותר למימוש אפשרות הבחירה הייתה שהצדדים לא ציפו כי תהליך השגת האישורים יתארך כפי שהתארך. נפסק כי הזמן הסביר להשגת אישורי הבנייה עבור החלקות של המבקש הוא 6 שנים וחצי מיום כריתת החוזה ועל כן זהו גם המועד הסביר לבחירה בין האפשרויות. מועד זה חל כשלושה חודשים וחצי לאחר יום מתן פסק-הדין בבית המשפט המחוזי. על כן נדחתה תביעת המבקש ונקבע כי על המשיבה לבחור באחת מן האפשרויות עד לתחילת חודש אוגוסט 2008, ומאותו מועד להמשיך במימוש התחייבויותיה לפי ההסכם. המבקש ערער על פסק-הדין לבית משפט זה. בדיון בעל-פה הודיעו עורכי דינם של בעלי הדין כי הם מסכימים שפסק-הדין יינתן בדרך של פשרה, מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט. לפי הסכמת הצדדים, פסק-הדין קבע תוספת לתמורה שתיתן המשיבה למבקש, ששיקפה רכיב של ריבית, ונפסק כי בזאת יסתיימו המחלוקות בין הצדדים. בית המשפט פסק כי המשיבה תפקיד סכום כסף מסוים בחשבון נאמנות על שמם של באי כוח הצדדים; סכומים אלה יממנו את החובות וההיטלים הרובצים על הנכס ואשר בהם חב המבקש.
4. כעת, כשנתיים לאחר מתן פסק-הדין שבערעור, טוען המבקש כי עלינו לבטל את פסק-הדין בשל פגמים שלטענתו נפלו בו. בבקשתו הראשונה טען כי בא-כוחו בהליכים הקודמים לא יידע אותו בדבר ההסכמה לפסוק בהליך על דרך הפשרה, וכי הוא עצמו מעולם לא נתן הסכמתו לכך ואף סבר - עד לאחרונה - כי הוא ממתין לקבלת פסק-דין במסלול הרגיל. כחודש לאחר הגשת הבקשה לביטול פסק-הדין הגיש בא-כוחו הנוכחי של המבקש בקשה נוספת, ובה מבקשים קרובי משפחתו לשנות את הבקשה המקורית ולהוסיף לה חוות דעת פסיכיאטרית המוכיחה, לטענתם, כי המבקש סובל ממחלת האלצהיימר, אשר פרצה לפני "5-4 שנים לפחות". מחלתו מנעה ממנו להבין את משמעות מעשיו ואת תוצאותיהם, כך נטען, ולכן אף אם הסכים לפסיקה על דרך הפשרה - הוא לא היה כשיר שכלית לכך, ועל כן יש לבטל את פסק-הדין. לחילופין מבוקש לתקן את פסק-הדין כך שיתווספו לסכום הפסוק הפרשי הצמדה וריבית מיום כריתת ההסכם ועד למועד מתן פסק-הדין בערעור, "מטעמי צדק והגינות".
המבקש מעוניין ללמוד מן הנסיבות שבהן ערכאת הערעור עשויה להתערב בפסק-דין שניתן על דרך הפשרה, וטוען כי יש ללמוד מהן על עילות ביטול פסק-דין מסוג זה. במסגרת נסיבות אלה נכללת האפשרות של פסק-דין שניתן בחריגה מסמכות. לשיטתו, במקרה שבו לא הסכים המבקש כי בית המשפט יפסוק על דרך של פשרה - מדובר על חריגה מסמכות המצדיקה ביטול פסק-הדין. עוד טוען המבקש כי יש לבטל פסק-דין חלוט בנסיבות שבהן לא הסכים בעל דין כי יינתן פסק-הדין על דרך הפשרה, ובמקרה בו תוצאת פסק-הדין אינה צודקת באופן קיצוני, כפי שלטענתו אירע במקרה זה.
5. המקרים שבהם יבוטל פסק-דין חלוט - חריגים ונדירים הם. בהליכים פליליים קיים אמנם המנגנון של "משפט חוזר", בו יועמד לדיון מחדש עניין שהוכרע בפסק-דין חלוט, אולם אין בחוק מנגנון דומה לדיון חוזר בהליך אזרחי. בנסיבות מסוימות יתערב בית המשפט ויבטל פסק-דין חלוט (ראו ע"א 4682/92 עיזבון שעיה נ' בית טלטש בע"מ, פ"ד נז(3) 366 (2003)). עד היום הכירה הפסיקה באפשרות לבטל פסק-דין מכוחן של שתי עילות אפשריות - אם פסק-הדין היה נגוע במרמה או אם התגלו ראיות חדשות שלא ניתן היה להשיגן בעיצומו של ההליך ושיש בכוחן "לשנות את פני ההכרעה מיסודה". בכל מקרה, על בית המשפט לוודא כי שיקולי הצדק עולים על השיקולים של יציבות וודאות המשפט, באופן המצדיק את ביטול פסק הדין (שלמה לוין תורת הפרוצדורה האזרחית: מבוא ועקרונות יסוד 214-213 (1999); עניין עזבון שעיה, בעמ' 371). יתרה מכך, מקום בו ניתן פסק-דין על דרך של פשרה לפי סעיף 79א ובעקבות הסכמת הצדדים - ההתערבות תיעשה במשורה אף במקרים של הליך ערעור רגיל (ראו למשל ע"א 10838/05 זקס נ' קלינגר (טרם פורסם, 23.3.2008); רע"א 6756/96 זוננשוילי נ' חוד, חברה לתעשיית מוצרי מתכת בע"מ (טרם פורסם, 15.12.1997)). קל וחומר כי במקרה בו מתבקשת התערבות בפסיקת ערכאת הערעור תתקבל הבקשה במקרים חריגים שבחריגים. לא השתכנעתי כי התקיימו במקרה דנן נסיבות כה חריגות - המבקש אינו טוען כי התקיימה מרמה בעניינו, ואינו מציג ראיה חדשה שביכולתה להאיר את המקרה באור אחר.
6. באשר לטענה כי המבקש לא הסכים להפעלת סעיף 79א בעניינו, הרי שכאשר פועל עורך דין בשם בעל דין, ומייצגו בהליכים משפטיים לאחר שיופה כוחו אליו - הנחת המוצא היא שעורך הדין פועל בהסכמת הלקוח ובהרשאתו. פרוטוקול הדיון מראה כי עורך הדין של המבקש בהליכים הקודמים הצהיר בפני בית המשפט כי הוא התייעץ עם המבקש. בכתבי טענותיו בהליך זה הוסיף עורך הדין כי הוא הסביר למבקש את מלוא המשמעויות המשפטיות של החלטתו, וכי בעקבות זאת אישר המבקש לפנות לדרך הפשרה. זאת, יצוין, לאחר דיון שבו נכח המבקש עצמו, אשר יצר אצל עורך הדין את הרושם כי סיכויי הערעור נמוכים. על בעל דין הטוען כי עורך דינו הסכים לפשרה ללא ידיעתו, ואף המשיך לשקר ולהטעות אותו - מוטל רף הוכחה גבוה. ברף זה לא עמד המבקש. גרסאותיו אינן עקביות - כך למשל לא ברור כיצד מחד גיסא טוען המבקש כי בנובמבר 2009 יידע אותו עורך דינו על כך שניתן פסק-דין, אך מאידך גיסא טוען הוא כי רק כחודש לפני הגשת הבקשה בני משפחתו יידעו אותו על כך. עוד לא מובן כיצד לא הבחין המבקש בכך שהמשיבה החלה בביצוע פסק-הדין, העבירה כספים לנאמנות והחלה לשלם את חובותיו של המבקש לגורמים שונים. יותר מכך, דברי משפחת המבקש לפיהם הוא אינו כשיר לקבל החלטות ואינו מבין את משמעותן, דבר המסביר לכאורה את הסתירות בין גרסאותיו - מעלים תמיהה כיצד מבקשים הם בד בבד להסתמך על הצהרתו כי לא הסכים לפסיקה על דרך הפשרה.
7. לגבי הטענות הנוגעות למחלות בהן לוקה המבקש לכאורה - הנחת הבסיס של דיני הכשרות המשפטית היא כי אדם הוא כשיר לפעולות משפטיות כל עוד לא הוכרז כפסול דין (סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962; רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(5) 577, 586 (2003); בע"מ 946/08 פלוני נ' פלוני (טרם פורסם, 26.05.2008). לכן אף כאשר הוכרז על אדם מסוים כי הוא פסול דין - ההכרזה אינה פועלת למפרע. ממילא, ככל הידוע לנו, קרובי משפחתו של המבקש מעולם לא ביקשו להכריז עליו כעל פסול דין. יתרה מזו, ככלל, פעולה משפטית של אדם אחרי שהוכרז פסול דין - אינה בטלה כשלעצמה אלא היא רק ניתנת לביטול (סעיפים 9 ו-5 לחוק הכשרות המשפטית). במקרים בהם ביצע אדם פעולות משפטיות בתקופה שבה לא היה כשיר לבצען, אך טרם הכריזו עליו כפסול דין - נמצאים פתרונות בתחומי דין אחרים. כך, נעשה שימוש בדוקטרינות מדיני החוזים, כאשר ליקויו של בעל דין נוצל על ידי הצד שכנגד עד כדי קיומה של כפייה או עושק. במקרים שבהם הליקוי הוא כה חמור עד כדי כך שנשלל רצונו החופשי של בעל הדין, בית המשפט היה מוכן אף לקבוע כי "לא נעשה דבר" (ראו ע"א 8163/05 הדר חברה לביטוח בע"מ נ' פלונית (טרם פורסם, 06.08.2007). במקרה זה דובר על חולת סכיזופרניה לא הבינה את משמעות חתימתה ואף לא הייתה יכולה להימנע מחתימה על החוזה, בשל תלות נפשית וכלכלית חריפה שפיתחה כלפי בעלה, שאיים עליה כי אם לא תחתום - יתגרש ממנה. נקבע שם כי ההסכם בטל מעיקרו).
8. במקרה זה, כאמור, לא הוכרז המבקש כפסול דין וממילא הפעולות המשפטיות אותן מבקשים קרובי משפחתו לבטל נעשו לפני הכרזה שכזו. אילו היו פועלים בדרך של בקשה להצהיר עליו כפסול דין היה עליהם, כמובן, להוכיח זאת בפני בית המשפט. בתוך כך, המבקש ומשפחתו אינם מוכיחים ואף אינם טוענים כי ההסכמה לפסק-דין על דרך של פשרה נעשתה תוך ניצול חמור של מצוקתו, ואף לא מתוך ידיעה על מצבו הנפשי - שהרי אף משפחתו הקרובה לא ידעה עליו באותה עת. הם אף לא טוענים כי ליקויו באותה תקופה היה כה חמור עד שיסוד ההסכמה נעדר לחלוטין מפעולותיו, כך ש"לא נעשה דבר" (ויודגש כי רף ההוכחה של טענה זו הוא כבד מהרגיל. ראו עניין הדר חברה לביטוח בע"מ, בפס' 31 לפסק דינה של השופטת ארבל). על כן אף אם היינו מקבלים באופן עקרוני את טענתם ואת המסמכים הרפואיים אותם מעוניינים הם להגיש - לא היה בכך כדי להוביל לתוצאה החריגה של פסילת פסק-דין חלוט, שניתן על דרך הפשרה.
9. לאור דברים אלה, אין מקום להתערבותנו בפסק-הדין החלוט וביתר רכיבי ההכרעה על פי סעיף 79א. מכאן מובן אף שאין מקום להיעתר לבקשת המבקש ובני משפחתו להתערב בפסיקת הפרשי ההצמדה והריבית "מטעמי צדק והגינות".
אשר על כן, הבקשה נדחית. המבקש יישא בהוצאות ובשכר טרחת עורך הדין של המשיבה בסך של 5,000 ש"ח.
ניתנה היום, ט' בכסלו התשע"א (16.11.2010).
|
המשנה-לנשיאה
|
ש ו פ ט ת
|
ש ו פ ט
|
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. גח
מרכז מידע, טל' 02-6593333 ; אתר אינטרנט,
www.court.gov.il