1. בפני בקשה לשומת הוצאות בהליך שבכותרת. עניינו של ההליך בתביעת נזיקין שהגיש המערער מס' 1 (להלן-
המערער) ואביו, המערער מס' 2, כנגד מדינת ישראל (המשיבה מס' 2, להלן
המשיבה) וחייל מטעמה, בגין נזקי גוף קשים שנגרמו לו כתוצאה מפגיעת קליע בראשו לפני כ- 15 שנים בג'נין. המערער טען כי הירי בוצע על ידי המשיב מס' 1, הוא החייל, וכי ירי זה נעשה ברשלנות. לטענתו, הקליע ממנו נפגע היה קליע פלסטיק, אשר היה מצוי באותה עת בשימוש בלעדי של כוחות הביטחון, ועל ידי קצינים בלבד, ועל בסיס זה ביקש המערער להוכיח את זהות היורה. עוד נטען כי ירי זה בוצע ברשלנות. בית המשפט המחוזי מצא שלא הוכח כי המערער נפגע מכדור פלסטיק, ולכן לא הוכח הקשר למשיב מס' 1. לחלופין נקבע כי אפילו היה המערער מוכיח כי נפגע מכדור פלסטיק שנורה על ידי המשיב מס' 1, לא הוכח שירי זה נעשה ברשלנות של היורה.
2. בית משפט זה קיבל את הערעור בפסק דין מיום 10.3.05 (להלן-
פסק הדין) וקבע כי הגם שלא ניתן לזהות בוודאות את המשיב מס' 1 כאחראי לפגיעתו של המערער, אזי שקושי זה בזיהוי נובע מנזק ראייתי, אשר האחראית לו היא המשיבה. לפיכך, הערעור לא התקבל בכל הנוגע למשיב מס' 1, אך התקבל לגבי המשיבה, אשר אחראית בין אם לירי עצמו, ובין אם לנזק הראיתי שבשלו לא ניתן לזהות את היורה. ההליך הוחזר לבית המשפט קמא לצורך קביעת מידת הנזק ושיעור הפיצוי, וכן למתן פסק דין משלים לגבי המערער, וכן לבחינת עילת התביעה והזכאות לפיצוי של המערער מס' 2. כן נקבע כי רשם בית משפט זה ישום את הוצאות המערערים בשתי הערכאות עד לעת הזו, ויטילן על המשיבים. מכאן ההליך שבפניי.
3. המערערים הגישו ביום 23.2.05 בקשה לשומת הוצאותיהם, המשיבה הגיבה ביום 28.2.05, ותגובות משלימות הוגשו בימים 10.3.05 ו-17.3.05 בהתאמה. מבחינת החומר עולה כי קיימים מספר פריטים מוסכמים בין הצדדים, הן לגבי עצם ההוצאה, והן לגבי גובהה, ואלו הם: שכר טרחה בעבור חוות דעתו של פרופ' מגורה (2251 ש"ח לאחר שיערוך), שכר טרחה עבור חוות דעתו של מומחה מתחום התקשורת 2278 ש"ח לאחר שיערוך), ועלות צילום דו"ח סיכום מחלה מבית החולים הדסה (311 ש"ח לאחר שיערוך). סכומים אלה ישולמו אפוא למערער, ובסך הכל 4,840 ש"ח.
4. טענות המשיבה לגבי יתר ההוצאות מתחלקות לשבע קטגוריות:
הראשונה- מחלוקת לגבי השבת סכומים אשר לא הוכח ששולמו, אלא רק שהוצאו, ואף נתקבלו דרישות תשלום בגינן.
השניה- מחלוקת לגבי סכומים אשר לטענת המשיבה לא הוכח שהוצאו.
השלישית- מחלוקת לגבי גובה ההוצאה.
הרביעית- מחלוקת לגבי הוצאות הנובעות מאחריות המשיבה, והנוגעות לנזק עצמו.
החמישית- שכר מומחים שלא מונו על ידי בית המשפט, ושכר טרחה עבור ייעוץ.
השישית- הוצאות הנובעות מן הנזק הראיתי בתיק, ואשר המשיבה טוענת כי לא צריך לפעול לרעתה.
השביעית והאחרונה- הוצאות שהוצאו על ידי בא כוח המערערים, ואשר לטענת המשיבה אינן נכללות בהוצאות שיש לשום לפי פסק הדין. אבחן את הטענות אחת לאחת, ולאור המסקנות אבחן את ההוצאות הספציפיות והטענות לגביהן.
5. לגבי הטענה
הראשונה, לפיה דרישת תשלום אינה מספיקה לצורך השבת הסכום, הרי שטענה זו אינה מקובלת עליי. המדובר בסכומים גבוהים, ומובן מדוע המערער ביקש לשלמם רק לאחר שיזכה בהוצאות. כל עוד ניתן שירות, ונותן השירות עומד על תשלום עבורו, אזי קיימת הוצאה שיש להשיבה - על פי הכללים שבדין - לאור פסק הדין. לפיכך, טענה זו לא תעמוד למשיבה. לעניין הטענה
השנייה, נטל ההוכחה בענייננו מוטל על שכם המערערים. אשר על כן, לא יוכלו הם לזכות בהוצאה שלא תוכח. עם זאת, קיימות הוצאות המעידות על עצמן גם בלא קבלות, כגון הוצאות עבור צילומים, כאשר הצילומים שהוכנו מצויים, או עבור משלוח דואר וטלפונים, כאשר עולה מן התיק שאכן קיימת תכתובת ואכן התקיימו שיחות טלפון. הוצאות אלה ישופו. בנוסף, קיים טווח של סבירות, כאשר ניתן לומר שניהול תיק משפטי בפני שתי ערכאות ודאי דורש מספר מינימלי מסוים של שיחות טלפון וצילומים. אף הוצאות אלה ישופו. עם זאת, השיפוי ייעשה על דרך האומדנא, והספק יפעל לטובת המשיבים. הטענה
הרביעית הוכרעה בפסק הדין, שם נקבע כי המשיבה אכן אחראית לנזק וחייבת בדמי נזק, ורק שאלת גובה הנזק הועברה להכרעת הערכאה קמא. עוד נקבע כי יש לשום את כל ההוצאות שהוצאו עד כה. לפיכך, אין בטענה זו ממש. הטענה
החמישית אף היא דינה להידחות מאותו הטעם. בית המשפט הורה לשום את כל ההוצאות שהוצאו עד כה, ולפיכך ההוצאה בעבור כל חוות דעת הנמצאת בתיק לצורך הכרעה בהליך כשרה, ככלל, לשיפוי. לעניין הטענה
השישית ניתנה הכרעה ברורה בעמוד 15 לפסק הדין. לפי האמור שם, המשיבה נמצאה אחראית לפחות לחלק מן הנזק הראיתי שנגרם למערערים, ולכן היא זו שתחוב במקום בו ההוכחה נפגמה בגינו. אמנם המשיבה אינה אחראית ישירה להתמשכות ההליכים, אך ברי כי הנזק הראיתי המקורי לו גרמה, עת שלא בדקה את המכונית כדבעי, יש לו חלק בהתמשכות ההליכים, ולפיכך יש אחריות ישירה של המשיבה לעניין חלוף הזמן, ולכן המשיבה היא זו שתשא בנטל זה. לעניין הטענה
השביעית, נראה כי אין להבחין בין הוצאה שהוציא עורך הדין בעבור לקוחו, לבין הוצאה שהוציא הלקוח. שכר טרחתו של עורך הדין משולם עבור זמנו של עורך הדין ולכל היותר עבור העלויות בתוך משרדו (כגון טלפון, צילומים בתוך המשרד). כל עלות נוספת אשר שולמה על ידי עורך הדין לגורם חיצוני יש להשיב, על פי הכללים הקבועים לכך בדין.
6. מכאן אעבור לפרטי ההוצאות הנטענים אחד לאחד:
א. עבור חוות דעת המודד, מר יונס, נתבקש סך של כ- 14,000 ש"ח (5,000+ 1,800 ש"ח + מע"מ, משוערך), המשיבה טוענת כי נפלה טעות בחישוב זה, שכן סכום הבסיס הוא 4,000 ש"ח +1,800 ש"ח. מן המסמכים עולה כי טענה זו מוצדקת. בנוסף טוענת המשיבה כי "לפי ברור שערכה המשיבה עולה" שסכום זה אינו סביר, אך אינה ממציאה ולו הצעת מחיר אחת העשויה ללמד כן. לפיכך מדובר בטענה בעלמא, אשר לא תועיל למשיבה. לפיכך, עבור חוות דעת המודד מר יונס תחוב המשיבה בסך 5,800 ש"ח+ מע"מ משוערכים, שהם 11,099.12 ש"ח.
ב. עבור חוות דעת המומחה מר אדן, הסך של 1,141+ 1,760+ 1,246 ש"ח +מע"מ + שיערוך אינו נתון במחלוקת, ולפיכך יש לשלמו. לגבי שני תשלומים, כל אחד בסך של 1,591 ש"ח יש מחלוקת, ולטענת המשיבה לא ברור לה עבור מה הוצא סכום זה. מן הקבלות עולה שמדובר בתשלום עבור חוות הדעת, ולכן יש מקום לחייב המשיבה בסכום זה. לעניין טענתה החלופית של המשיבה כאילו הסכום אינו סביר, המשיבה לא נימקה טענה זו, ולא המציאה בדל ראייה להוכיח כאמור, ולפיכך סכומים אלה ישולמו אף הם כולם. בעבור חוות דעת המומחה מר אדן ישולמו אפוא 1,141+ 1,760+ 1,246+ 1,591 +1,591 + מע"מ משוערכים, שהם 9,509.36 ש"ח.
ג. אשר לחוות דעת הדר' סלים בשארה, הרי שקיימת דרישת תשלום, ודי בה. עם זאת, אכן נראה כי חוות דעת זו נושאת עלות גבוהה מחוות הדעת האחרות, וזאת בלא נימוק כלשהו. לפיכך אני קובע כי עבור חוות דעת הדר' בשארה ישולמו 3,000 ש"ח בסך הכל.
ד. אשר לחוות דעתו של הפרופ' ארגוב, הרי שאמנם במכתב בא כוח המבקשים מופיע שמו של לקוח נוסף יחד עם שם המערער, אך בחשבון שצורף מטעם בית החולים הדסה מופיע כי שכר הטרחה עומד על סך 1,500 ש"ח. מכאן ניתן ללמוד כי מתוך הסכום הנזכר במכתב 1,200 ש"ח הם יתרת חובו של המערער. מכל מקום, כאמור, משהוצגה דרישת תשלום יש להכיר בהוצאה. לפיכך, עבור חוות דעת הדר' ארגוב ישולמו 1,500 ש"ח + מע"מ משוערכים,שהם 4,599.49 ש"ח.
ה. עבור חוות דעתו של הדר' קאופמן, המשיבה טוענת כי אין לשלם, באשר חוות הדעת לא הייתה בתיק, ולא הולידה חוות דעת מומחה. עם זאת, מדובר באבחון נזק ריקושטי של האירוע הנדון. מן המסמכים עולה כי הממצאים שעלו בחוות דעת זו אכן טופלו בבית החולים בבית ג'אלה (נספח ט"ו). לפיכך, נראה כי אכן מדובר בבדיקה שנדרשה למערער, ואשר נבעה מן הפגיעה. בנוסף, בדיקה זו עשויה להשפיע על הקביעה בדבר גובה הנזק, שכן כתוצאה ממנה נבעה תקופת אשפוז אשר מתועדת בתיק. לפיכך נקבע עבור בדיקה זו תשלום חלקי בסך 150 ש"ח + מע"מ משוערכים, שהם 589.66 ש"ח.
ו. עבור מלב"ת תל השומר טוענת המשיבה כי אין עליה לשלם, שכן כבר הוצא סכום עבור מומחה אחר. בנוסף, לא ברור מהי מטרת בדיקה זו, ומה באה היא להוסיף על הבדיקות האחרות שנערכו. לפיכך, בפריט זה, על אף שהוכח שהוצא, חסרה הוכחת הרלוונטיות להליך. אשר על כן, בגין פריט זה לא ייפסקו הוצאות.
ז. עבור עדי התביעה, נטען כי לא נתבע כל סכום שהוא במעמד העדות בעבור עדותם. בנוסף, המערער לא הוכיח התחייבות כלשהי מטעמו לשלם שכר זה. לפיכך, לא ייפסקו הוצאות בגין פריט זה.
ח. לעניין וידיומית, מדובר בחיוב שהוכח, והשייך ישירות להליך- הצבת טלויזיה ווידאו באולם הדיונים. לפיכך, בגין פריט זה ייפסקו 210 ש"ח משוערכים, שהם 288.14 ש"ח.
ט. בעבור צילום תיק רפואי מבית החולים סנט ג'ון, ומסמכים רפואיים וחומר רפואי מבית החולים הדסה קיימות דרישות תשלום, ולפיכך בגין פריטים אלה ישולמו 150 +139+ 48 ש"ח משוערכים, שהם 996.76 ש"ח.
י. ההוצאות שהוצאו בגין אשפוזים אינן הוצאות משפט אלא הוצאות בגין הנזק. לפיכך, הגם שיש לשפות בעבורן, שומת הוצאות אינה המקום הראוי לכך. פריטים אלה יילקחו מטבע הדברים בחשבון על ידי בית המשפט המחוזי לעניין פיצוי עבור גובה הנזק.
יא. לעניין הנסיעות, המערער לא הוכיח מהי עלות הנסיעות שבגינן יש להשיב הוצאות, וזאת במיוחד לאור עלויות הנסיעה המיוחדות בשטחים מחד, ועלויות ההסעה של המערער לאור מגבלותיו מאידך. לפיכך, בגין נסיעות נפסק בזאת סכום גלובלי בסך 7,000 ש"ח + מע"מ + משוערכים ממועד יוני שנת 1993, שהם 24,520 ש"ח.
יב. לעניין הוצאות צילומים דואר וטלפון לא הומצאו הוכחות כלשהן, על אף שלפחות לגבי חלק מההוצאות נטענה עלות. המשיבה חולקת הן על העלות הנטענת, והן על הסכומים הגלובליים המשוערים. למרות העדר ההוכחות, הרי שמדובר בהוצאות הכרחיות, כאמור לעיל, ולכן ניתן לשער שהוצאו, הגם ששיעור ההוצאה בפועל אינו ידוע. לפיכך, בגין פריטים אלה ישולם על דרך האומדנא סך 2,500 ש"ח +מע"מ.
7. התוצאה היא אפוא כי המשיבה תחוב בהוצאות המערער בסך של 65,029.33 ש"ח. סכום זה ישא ריבית והפרשה הצמדה מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.