1. בפני בקשה לביטול פסק דין שניתן כנגד המבקש במעמד צד אחד ביום 9.9.07 (להלן: "
פסק הדין"). הבקשה הוגשה על ידי חדד ניסים (להלן: "
המבקש") כנגד בנק הפועלים בע"מ (להלן: "
המשיב").
העובדות הצריכות לעניין
2. המבקש הגיש כנגד המשיבה תובענה כספית, וחוייב בהפקדת ערבון כתנאי לניהולה. המבקש הגיש בקשה לפטור מהפקדת ערבון, ובקשה זו נדחתה על ידי כב' הרשם גלדשטיין משום שהוגשה ללא תצהיר לאימות האמור בה, או אז הוגש הערעור נשוא הבקשה אשר בפני.
3. הדיון בערעור נקבע ליום 9.9.07 והמערער הוזמן כדין בהתאם לכתובת שהוא עצמו המציא, אלא שההזמנה לדיון הוחזרה על ידי רשות הדואר ציון 'לא ידוע' ומשהתברר בדיון מיום 9.9.07 כי המערער לא התייצב, ואף נמנע מלהגיש עיקרי טיעון, נדחה הערעור, ומכאן הבקשה לביטול פסק הדין הדוחה את הערעור.
דיון
4. אומר כבר עתה כי דין הבקשה להידחות.
ראש ובראשונה יש לציין כי המבקש לא צירף תצהיר מפורט לבקשה, והסתפק בהגשת תצהיר "בג"צי", שעניינו- כל האמור בבקשה הינו אמת, ודומני כי אין די בכך.
5. לגופם של דברים, המבקש מודה בבקשתו כי
"נשלחה אלי הזמנה לדיון לפי הכתובת שלי, אני מילאתי בדואר מסמך "עקוב אחרי", על פי מסמך זה כל מסמך שנשלח לכתובת שלי מועבר מיד לתיבת הדואר שלי. התברר לי כי הדואר סיווג את ההזמנה בסיווג "לא ידוע" והאשמה היא בדואר ולא בי....".
אין בידי לקבל טענה זו. משהודה המבקש כי ההזמנה נשלחה לכתובתו כפי שצויינה על ידו, כי אז מדובר בהמצאה כדין (תקנה 480 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984). לא זו אף זו, כפי שציינתי, נמנע המבקש מצירוף תצהיר מפורט לבקשתו, וגרוע מכך - נמנע מהמצאת המסמך שנחתם כלפי רשות הדואר על פיו ביקש להעביר את הדואר לכתובת אחרת, משכך אין מנוס מהמסקנה כי מדובר באמירות סתמיות אשר אין בהן כל ממש.
6. למעלה מן הצורך אציין כי גם בבקשה לביטול פסק הדין צויינה כתובתו של המבקש ברח' ברוט 12 בני ברק, ומשעולה מבקשתו כי למעשה אינו מתגורר בכתובת זו, הרי שאין מנוס מהמסקנה המצערת כי המבקש נמנע מהמצאת כתובת מגוריו האמיתית.
7. מהאמור עולה כי הביטול המבוקש אינו מחובת הצדק כי אם מתוקף שיקול דעתו של בית המשפט, וכידוע, בבוא בית המשפט לשקול ביטול פסק דין שניתן כדין, הוא מציב לעצמו שתי שאלות:
האחת - מה סיבת ההימנעות.
השנייה - מהם סיכוי המבקש כי בקשתו תתקבל.
7.1 באשר לסיבת ההימנעות מהגשת עיקרי טיעון והימנעות מהתייצבות בבית המשפט - כפי שהבהרתי, המבקש לא העלה כל נימוק הגיוני אשר יסביר את הימנעותו, והסתפק באמירות סתמיות המטילות את האחריות לאי קבלת ההזמנה על רשות הדואר, אלא שאין ביכולתי לקבל טיעון זה, מה עוד שהמבקש מתחמק מציון כתובתו האמיתית.
באשר לאי הגשת עיקרי טיעון - הסתפק המבקש באמירה סתמית על פיה לא נשלחה אליו הודעה לעשות כן, אלא שכאמור מדובר באמירות שנאמרו על דרך הסתם, ובניגוד לאישורי ההמצאה והעובדה שהומצאו לכתובתו כפי שצויינה על ידו.
7.2 באשר לסיכויי בקשתו - מבדיקת התיק עולה כי הבקשה לפטור מאגרה הוגשה על דרך הסתם, ללא מתן פירוט מינימלי בתצהיר או במסמכים באשר למצבו הכלכלי של המבקש. עוד עולה כי ביום 16.1.07 קבע כב' הרשם גלדשטיין כי בקשת המבקש לפטור מהפקדת ערבון אינה עומדת במינימום הנדרש, הן משום שהוגשה ללא תצהיר והן משום שהוגשה ללא מסמכים לאימות האמור בה, והוא אף העניק למבקש 30 ימים נוספים להשלמת החסר. המבקש - מסיבותיו הוא- לא טרח לפעול על פי החלטתו של כב' הרשם גלדשטיין, ונאמן לשיטתו התעלם ממנה, כמו גם מזימון לדיון ומההוראה להגיש עיקרי טיעון, משכך הנני קובעת כי סיכוייו של המבקש לזכות בבקשתו לפטור מהפקדת ערבון הינם אפסיים.
8. עוד, ומעבר לצורך אבהיר כי הנני ערה לזכותו החוקתית של בעל דין להגיש תביעה ולהביא את עניינו בפני בית המשפט, אלא שזכות זו - חובה בצידה, והחובה היא לבוא לבית המשפט בכפיים נקיות, דבר שלא ניתן לומר על בעל דין - תובע אשר מסתיר את כתובת מגוריו, ומתעלם באופן שיטתי מהחלטות בית המשפט, ויפים לענין זה דברי בית המשפט בע"א 759/76
צביה, רמי ומשה פז נ' יצחק נוימן
, פ"ד לא (2)169, 179-180:
"נכון הוא אמנם שאין בית משפט זה נוטה לקפח זכות מהותית בשל פגם פורמליסטי בלבד, ולעיתים קרובות יתייחס לכן בליברליות לקיום הוראות תקנות סדר הדין האזרחי, אולם אין בכך כדי להתיר את הרסן ולהרשות לכל בעל-דין לנהוג בתקנות הדיון כאוות נפשו, רוצה - מקיימן, אינו רוצה - אינו מקיימן. אמנם אין הפרוצדורה 'מיטת סדום', אבל גם מזרון סתם אין היא שאתה מקפלו וזורקו ממקום למקום. תקנות הדיון - מטרתן ליצור מסגרת נאותה כדי לאפשר לצדדים להגיע לחקר האמת בדרך היעילה ביותר, ולכן מן הראוי כי נקפיד ככל האפשר לקיימן".
9. סוף דבר, הבקשה נדחית בזאת.
המזכירות תשלח את עותק ההחלטה לב"כ הצדדים בדואר רשום עם אישור מסירה.
ניתנה היום
ט' טבת, תשס"ח
(
18 דצמבר, 2007
) בלשכתי