1. לפני בקשה להארכת מועד להגשת ערעור על פסק דינו של בית משפט השלום הרצליה (כב' השופטת ביבי-ממן) מיום 2.5.2012 בת.א. 22966-08-10, אשר במסגרתו אושר פסק בוררות (מיום 22.2.12). יובהר כי הצדדים הופנו לבוררות הנזכרת על ידי בית משפט השלום בעקבות תביעה שהגישה המשיבה כלפי המבקש.
2. הבקשה להארכת מועד - על פסק הדין מיום 2.5.12 - הוגשה ביום 14.11.12.
המבקש אינו מציין בבקשה מהו המועד בו נתקבל אצלו פסק הדין מיום 2.5.12, אולם מציין באופן כללי כי הבקשה "הוגשה באיחור".
3. הבקשה וכן התשובה שהוגשה לתגובה, מתייחסות בעיקרן לטיעונים לגופו של ענין (לגבי פסק הבורר ולגבי מתן פסק הדין בבית משפט השלום). ככל שניתן לדלות מהן נימוקים בשאלת הארכת המועד, הרי שאלה נעוצים בטענה בענין מחלה של המבקש. במקום אחד דומה כי המבקש מתייחס גם ליעוץ שקיבל המבקש (מעורך דינו דאז) ולפיו 'לא ניתן לערער על החלטת הבורר', אולם טעם זה אינו חוזר בתשובה לתגובה (ובכל מקרה דומה כי זהו נימוק המתייחס לגופו של פסק הדין בבית משפט השלום יותר מאשר הוא מתייחס לשאלת האיחור בהגשת ערעור).
4. המשיבה הגישה תגובה לבקשה בה היא מתנגדת למתן ארכה. המבקש הגיש תשובה לתגובה.
5. נקודת המוצא בענין זה, ידועה.
"הכלל הינו כי על בעל דין לקיים את המועדים הקבועים בדין. כלל זה מושתת על עקרון סופיות הדיון והצורך בהצבת גבול להתמשכות ההליכים; הציפייה של הצד שכנגד שלא להיות מוטרד לאורך זמן רב בנוגע לפסק-דין בו זכה; האינטרס של בעלי הדין ושל הציבור בכללותו לחיזוק היציבות, היעילות והוודאות המשפטית; וכן השאיפה להימנע מקשיים הכרוכים בניהול דיון בערעור או בבקשת רשות ערעור שהוגשו באיחור."
בש"א 5636/06
נשר נ' גפן (23.8.06).
6. תקנה 528 לתקנות סדר הדין אזרחי, תשמ"ד - 1984, מאפשרת לסטות מנקודת מוצא זו, בקובעה כי עת נקבע מועד בחיקוק, רשאי בית המשפט להאריכו "מטעמים מיוחדים שיירשמו".
"הוראה זו [תקנה 528 - ת.א.] נועדה לאזן בין שתי תכליות עיקריות. עניינה של התכלית האחת בחשיבות המרובה הקיימת בהקפדה על קיום הליכים במועדם. ביסוד תכלית זו עומדת זכותו של בעל הדין הזוכה לממש את פסק הדין וכן האינטרס של אותו בעל דין שלא להיות מוטרד לאורך זמן בלתי מוגבל. בנוסף, השהיית הליכי הערעור עלולה לפגוע בתפקודה של הרשות השופטת (בש"א 9159/04 חקשורי נ' בובליל (לא פורסם) (הרשם י' מרזל); ח' בן-נון הערעור האזרחי (2004) 290 - 291). מנגד, ניצב אינטרס המבקש "שלא לנעול את שערי בית המשפט בפני קיום דיון לגופו של עניין (בייחוד כשהעניין ראוי להידון) וחרף מחדלו של בעל הדין למלא חובה שבסדר דין שהייתה מוטלת עליו" (ע"א 73/88 עזבון המנוחה לוטי גרינברג-רוזן ז"ל נ' שיכון ופיתוח ישראל בע"מ, פ"ד מו(5) 114, 121 (השופט - כתארו אז - מצא))."
רע"א 1778/07
עופר נ' דיין (27.2.07).
7. בקשה להארכת מועד נבחנת בשני שלבים: ראשית, נבחן קיומו של "טעם מיוחד", המצדיק את קבלת הבקשה; שנית, נבחנים שיקולים לדחיית הבקשה חרף קיומו של טעם מיוחד (בש"א 1711/12
רוכמן נ' קיבוץ מענית (19.6.12); בש"מ 6229/12
דון יחיא נ' הועדה המקומית לתכנון ובניה (10.1.12)).
8. בענין טעמים מיוחדים לענין תקנה 528 נפסק, בין השאר, כי אלה "ייבחנו לפי נסיבותיו של כל מקרה לגופו. לצד משכו של האיחור יש ליתן את הדעת למכלול שיקולים ובהם: האם הבקשה להארכת מועד הוגשה בתוך המועד הקבוע בדין להגשת ההליך; מהות הטעם שהציג המבקש להגשתו של ההליך באיחור; מידת ההסתמכות של בעל הדין שכנגד על האיחור; וכן סיכוייו הלכאוריים של ההליך לגביו מוגשת הבקשה להארכת מועד... אין המדובר ברשימת שיקולים ממצה. שאלת קיומם של טעמים מיוחדים להארכת מועד תיבחן תמיד על-פי מכלול נסיבות העניין" (רע"א 10035/06
גאון נ' שחר (10.5.07) בעקבות בש"א 5636/06 הנ"ל; ור' למשל גם רע"א 2184/12
מיכלוביץ נ' א. אספקה וטרינרית בע"מ (29.8.12); ע"א 6842/00
ידידיה נ' קסט, פ"ד נה(2) 904 (2001)).
9. אשר לבקשה הקונקרטית יצויין תחילה, כי צורף תצהיר לבקשה, אולם זה אינו מתייחס בפירוט לטיעונים העובדתיים הכלולים בה (שאינם רבים, בכל הנוגע לשאלת הארכת המועד). כל שנכתב שם הוא כי המערער מבקש הארכת מועד להגיש ערעור, "מצ"ב נימוקי בתקווה שאענה". למסמך שהוגש כתשובה לתגובת המשיבה, לא צורף תצהיר. לאור האמור, ספק אם יש מקום להדרש לבקשה (השווה: ע"א 1782/06
משרד הבינוי והשיכון נ' סולל בונה בע"מ (6.4.08), סע' 4 לפסק דינו של כב' השופט, כתוארו אז, גרוניס), אך למרות זאת, לא מצאתי להכריע בדין על יסוד טעם זה אלא לדון בבקשה לגופה.
10. לגופו של ענין - משך האיחור במקרה שלפנינו אינו מצויין באופן מדוייק, אולם ברי כי מדובר בחודשים ארוכים. כנזכר - פסק הדין ניתן ביום 2.5.12 והבקשה להארכת מועד הוגשה ביום 14.11.12.
ניתן להעיר כי לפי רישומי התיק הממוחשב, פסק הדין מיום 2.5.12 הומצא לב"כ המבקש (בבית משפט קמא) כבר ביום 3.5.12. מכל מקום, המבקש אינו מציין את מועד קבלת פסק הדין, וחזקה היא כי לא בכדי, שכן הדבר אינו משרת אותו. עוד ניתן לציין כי לפי תגובת המשיבה (אשר נתמכת בנספחים שצורפו לה ולא הוכחשה בסוגייה זו בתשובת המבקש), נפתחו כנגד המבקש הליכי הוצל"פ לאחר אישורו של פסק הבורר, אזהרה הומצאה למבקש בחודש יולי 2012, והוא אף ביצע תשלום אחד בחודש אוגוסט. למרות כל זאת, לא פנה המבקש לבית משפט זה אלא בחודש נובמבר כמבואר, והאיחור הינו בן חודשים.
11. כידוע, גם איחור בן יום אחד מחייב הבאת טעם מיוחד, באשר עם תום התקופה להגשת ערעור, הופך פסק הדין לסופי והצד שכנגד זכאי לראות את עניינו כבא על סיומו (ור' למשל: בש"א 5636/06 הנ"ל, שם התקבל הערעור על החלטת הרשמת ונדחתה בקשה לארכה של יומיים; ע"א 694/01
מדינת ישראל נ' ויסמן (30.7.01), שם נדחתה בקשה להארכת מועד ביום אחד; בש"א 902/98
PARAG HOLDINGS
נ' הכונס הרשמי כמפרק בנק צפון אמריקה
ואח' (28.4.98), שם התקבל ערעור על החלטת הרשמת ונמחקה בקשת רשות ערעור שהוגשה באיחור של יום אחד; בש"א 3086/95
אנגל חברה לקבלנות כללית בע"מ נ' בויום מהנדסים בע"מ, פ"ד מט(5) 89 (1995)). אם כך לגבי יום אחד, על אחת כמה וכמה נכונים הדברים לגבי איחור של חודשים.
12. הטענה בענין מחלתו של המבקש, אינה יכולה לסייע לו ואין בה כדי להקים טעם מיוחד בנסיבות המקרה. לפי הבקשה עצמה, המבקש חלה ביום 6.4.12 (עוד קודם למתן פסק הדין) ולא תפקד "למעלה מחודש". בעוד יתכן כי יש בנתון זה כדי להתייחס לשאלת הסיכויים בהליך עצמו (היינו, מדוע לא הוגש מטעמו של המבקש מסמך שונה לבית משפט השלום), הרי שבשים לב לתקופת המחלה, כפי שהיא עולה מהבקשה ומהתשובה על נספחיהן הרפואיים, אין בכך כדי להצדיק איחור של חודשים בהגשת ערעור, עד לנובמבר 2012.
13. עיינתי גם בפסק דינו של בית משפט קמא, בפסק הבורר ובטעוני המבקש לגופו של ענין, ומבלי לקבוע מסמרות אציין כי לא מצאתי בהם מובהקות כה גדולה שיהא בה להטות את הכף ולשכנע, כי יש לפנינו טעם מיוחד להאריך את המועד להגשת הערעור במספר חודשים. במאמר מוסגר ניתן להעיר, כי חרף האמור בבקשה שלפני - ממנו ניתן היה להבין כי בית המשפט קמא לא התייחס למסמך אשר הוגש לו על ידי המבקש ביום 30.4.12 ("לא קיבלתי כל מענה") - הרי שעולה מהתיק כי המסמך הנזכר היה בפני בית המשפט, ואף ניתנה על גביו החלטה קודם למתן פסק הדין.