1. בפני בקשה לחיוב המערערת בהוצאות שנגרמו למשיבים בשל הליך שנקטה המערערת לכפית המשיבים בשל בזיון בית המשפט, הליך ממנו חזרה לבסוף. תחילתה של בקשה זו בפסק דין מיום 16.12.01 בו נדחה ערעור המערערת תוך קביעה כי הפקעת ההיתר לשימוש חורג שניתן למחצבה "ערב אל הייב" (להלן "המחצבה") היה כדין וממילא כל החלטה המאפשרת את המשך פעילות המחצבה בתנאים הנוכחיים - שבפסק הדין - נגועה היתה באי חוקיות. משמעות פסק הדין היתה כי המערערת, שפעלה באתר קודם לפסק הדין, נאלצה להפסיק ולהפעילו.
2. ביום 24.8.04 הגישה המערערת בקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט. טענתה היתה כי בפסק הדין, ניתנה הוראה מעשית לסגירת המחצבה. למרות זאת, התחוור למערערת כי באתר המחצבה מבוצעות על ידי משיבה 5 עבודות גריסה, ניפוי ויצור מוצרים נלווים, וזאת על דעתם של המשיבים 1-4, וככל הנראה בהתאם לרישיון עסק זמני. היות שהמשיבים הפרו את האיסור אשר נקבע בפסק הדין, נטען כי המערערת זכאית לקבל סעד לפי פקודת ביזיון בית משפט. המערערת הוסיפה ופירטה באריכות בבקשתה את הפן העובדתי והמשפטי של טענתה זו. משיבים 1-3 הגישו את תגובתם ביום 26.9.04. הם טענו כי יש לדחות את הבקשה על הסף. הם הוסיפו כי לא הפרו את הצו השיפוטי שניתן במסגרת פסק הדין. הצו השיפוטי ניתן רק כנגד המערערת או כנגד כל אדם מטעמה שנמצא מפעיל את המחצבה באופן שבו המערערת הפעילה אותה, כלומר בניגוד לחוק, ללא רשות שימוש בקרקע וללא ההיתרים והרישיונות הדרושים לבצע את פעולת החציבה במחצבת ערב אל-הייב. בתגובה נטען כי אמנם מבוצעות עבודות במחצבה אולם המדובר בעבודות להקמת מבנים שליד מחנה צה"ל לצרכים חוקיים של מערכת הביטחון על ידי המשיבה מס' 5 על פי הוראות משרד הביטחון ומכח הסכמת בעל הקרקע, שהוא מינהל מקרקעי ישראל וכן על פי היתר בהתאם לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה -1965. עוד נטען כי הפעולות שבוצעו אינן פעולות חציבה לשמן אלא פעולות שמטרתן הכשרת השטח לבנייתם של מבנים צבאיים. מכאן נובע כי אין בעבודותיה של משיבה מס' 5 כדי להפר איזה מהוראותיו של פסק הדין. משיב מס' 4 ביקש אף הוא לדחות את הבקשה. טענתו היתה כי במוקד ההליכים שנוהלו בערעור גופו, עמדה סבירות ההחלטות שקיבלו מוסדות התכנון שלא ליתן עוד למערערת היתר לשימוש חורג במקרקעין באופן שיעשה בהם שימוש למחצבה. אולם, במסגרת הבקשה לבזיון בית המשפט תוקפת המערערת את היתר הבניה שנתנה הועדה המקומית למשיבה מס' 5. אם סבורה היתה המערערת כי היתר זה, נוגע באי חוקיות, היה עליה לתקוף אותו בערכאות המתאימות ולא בדרך בה נקטה. זאת ועוד, כל הפעולות המתבצעות במקום נעשות מכוח הרשאות והיתרים כדין. על כן טענו המשיבים, כי יש לדחות את הבקשה תוך חיוב המערערת בהוצאות.
3. ביום 26.9.04 הגישה המערערת תשובה לתגובות המשיבים. טענתה היתה כי יש לדחות את טענות המשיבים, אשר אינן אלא כסות להפרתם את הוראות פסק הדין וניסיון לטשטש את המוסר הכפול בו הם נוקטים, כאשר מחד עשו כל אשר לאל ידם להפסיק את פעילות החציבה, הגריסה ופעולות נלוות אשר התבצעו כדין על ידי המערערת ומנגד הם מתירים פעילות של גריסה ופעולות נלוות על ידי המשיבה מס' 5 באתר. כמו כן, עבודות הגריסה, הניפוי וייצור המוצרים הנלווים, המבוצעות על ידי המשיבה מס' 5 באתר המחצבה, על אף קביעותיו המפורשות של פסק הדין, מהוות הפרה של פסק הדין. בנוסף, אין רלבנטיות לקיומו של היתר בניה למחנה עבור צה"ל לעניין העבודות המבוצעות על ידי המשיבה מס' 5 באתר המחצבה. עוד מוסיפה המערערת כי הקביעה בפסק הדין מחייבת כלפי כולי עלמא ואינה מופנית אך ורק כלפיה. מטעם זה חזרה המערערת על בקשתה מבית המשפט כי יעשה שימוש בסמכותו לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט ויכוף על המשיבים, בקנס או במאסר, לקיים את שנקבע בפסק הדין.
4. עוד זה מדבר וזה בא, הוגשה מטעם המערערת, ביום 30.11.04 "הודעה ובקשה למחיקת הבקשה לפי סעיף 6 לפקודת ביזיון בית משפט". לטענתה, לאחר הגשת תשובה לתגובת המשיבים, הובא לידיעתה מידע חדש, לפיו חל שינוי במצב העובדתי בכל הנוגע לשטח אתר המחצבה ולפיו שטח המחצבה גופו, יצורף לשטחו של המחנה הצבאי הסמוך לו, בו מבצעת המשיבה 5 עבודות עפר וחפירה, עבור משרד הביטחון, כך שכל המתחם ישמש את משרד הביטחון להקמת והרחבת המחנה הצבאי. לאורן של נסיבות אלו, מתייתר הצורך בדיון בבקשה והמערערת מערערת למחוק את הבקשה ללא צו להוצאות.
5. בשלב זה של ההליכים נתהפכו להם היוצרות, והמערערת הפכה מקטגור לסניגור. כך, שכן משיבים ו - 3 טענו כי אכן דין הבקשה להימחק אולם אין לעשות כן אלא לצד חיוב המערער בהוצאות ואף בהוצאות לדוגמא. המשיבים טענו כי המערערת נהגה לאורך כל ההליך דלעיל בפזיזות ובחוסר תום לב וכתוצאה מכך הטריחה את הצדדים להכין ולהגיש את תגובותיהם וגזלה לשווא את זמנו של בית המשפט. פזיזותה של המערערת התבטאה בצירופו של משיב מס' 1 לבקשה ומבלי שהעלתה טענה אישית כלפיו ובכך שהגישה את הבקשה לביזיון בית משפט למרות שהצו השיפוטי שניתן במסגרת פסק הדין ניתן נגדה. בנוסף, פזיזותה וחוסר תום ליבה של המערערת באו לידי ביטוי בסעיף 1 לבקשה למחיקה. בסעיף זה טענה המערערת כאילו העובדה שהמשיבה 5 מבצעת עבודות עפר וחפירה עבור משרד הביטחון הובאה לידיעתה רק לאחר הגשת הבקשה לביזיון בימ"ש. לא כך היא. למעשה, המערערת צירפה כנספח ה1 לבקשתה לביזיון בימ"ש, מכתב מבא כוח המשיבים בו נאמר כי "באתר הנ"ל מתבצעות כדין עבודות להקמת מתקנים צבאים לצרכים החוקיים של מערכת הביטחון ותו לא". כמו כן, המערערת צירפה כנספח ג' קלטת אשר בה הוקלטו דבריו של הקבלן של משיבה מס' 5, המסביר למראיין כי באתר מבוצעות עבודות עבור משרד הביטחון. הנה כי כן, המערערת התרשלה והטעתה את בית המשפט בשעה שהיו בידה העובדות שהובילו בסופו של יום לבקשתה למחוק את הבקשה שהגישה כנגד המשיבים. יצויין עוד, כי משיבים מס' 4 ו- 5 הסכימו לבקשה למחיקת הבקשה לפקודת ביזיון בית משפט, ללא צו להוצאות.
6. ביום 22.12.04 הגישה המערערת תשובה לתגובת המשיבים מס' 1-3. לטענתה, יש לדחות על הסף את בקשתם של המשיבים לחייבה בהוצאות. המערערת חוזרת ומציינת כי במועד הגשת בקשתה, נסמכה הבקשה על תשתית עובדתית הרלבנטית לאותה עת ורק לאחר הגשת הבקשה והגשת התשובה לתגובת המשיבים, הובא לידיעתה מידע חדש, לפיו חל שינוי במצב העובדתי בכל הנוגע לשטח. כך, עובר להגשת הבקשה הוצב בפתח המחצבה שלט בו נכתב "מחצבות ציפורי בע"מ" ורק לאחר מכן נעלם השלט והוברר, כי השטח יצורף להרחבת המחנה המוקם. מן המכתב שצורף לבקשה עצמה לא עלה כי ניתן היתר למשיבה מס' 5 לבצע עבודות חציבה כפי שאכן בוצעו במחצבה והובילו את המערערת להגיש את הבקשה דנן. כמו כן, במועד הגשת הבקשה שטח מחצבת ער אל הייב טרם היווה חלק מהשטח המיועד להקמת מחנה צה"ל. לבסוף, מי שנהג בחוסר תום לב, אלו דווקא המשיבים אשר הקשו את ליבם אל מול המערערת, משנת 1996.
7. בנסיבות אלו, בהן התייתרה הבקשה למעשה, הובא התיק בפני. ברי, כי יש למחוק את הבקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. נותרה, על כן, ההכרעה בשאלת ההוצאות. בעניין זה, ולאחר עיון בבקשות השונות ובתגובות, נחה דעתי כי דין הבקשה לפסיקת הוצאות להתקבל. קשה להשתחרר מן הרושם כי התכלית להגשת הבקשה כנגד המשיבים מלכתחילה היתה נוכח הנזק שנגרם למערערת בגין פסק הדין המקורי נשוא הליך זה. על פניו, המערערת ביקשה לוודא כי כשם שנאסר עליה לפעול במחצבה, כך יהא לגבי כולי עלמא ובוודאי כלפי מי שיזם במידת מה את ההליכים נגדה מלכתחילה. ברי, כי במניע זה אין כל פסול כשלעצמו בוודאי אם אכן מוכח היה כי מאן דהוא מפר פסק דין של בית משפט. אלא שבכך אין כדי לייתר את חובתו של בעל דין לסמוך את בקשותיו על ראיות מבוססות ולבדוק את מצב הדברים לאשורו טרם פתיחת הליכים משפטיים כנגד צד שכנגד. כך הדבר תדיר וכך הדבר במיוחד בהליכים לפי פקודת בזיון בית משפט שהם מטיבם הליכים שיש בהם תערובת של דין פלילי ודין אזרחי. על פי אמת מידה זו, שוכנעתי כי המערערת נהגה באופן המצדיק את חיובה בהוצאות המשיבים. הגשת בקשה מעין זו לא יכול שתהיה מבוססת על קיומו של שלט באתר כמו גם בעצם ביצוע עבודות בה. את שנודע למערערת בדיעבד יכולה היתה היא לברר בלא מאמץ ניכר טרם הגשת הבקשה. המערערת לא הבהירה ולא פירטה מדוע המידע שנודע לה רק בדיעבד, לא יכול היה להתגלות במאמץ סביר מלכתחילה. המערערת נחפזה - מטעמיה היא - ולבסוף חזרה בה. זאת ועוד: כבר מתשובת המשיבים לבקשת המערערת נטען כי העבודות אינן הפרה של הצו שבפסק הדין אלא מהוות הן עבודות חוקיות להכנת תשתית לבסיס צבאי קרוב. למרות זאת, המערערת השתהתה ואף הגישה ביום 26.9.04 תגובה בה עמדה היא על בקשתה. רק ב-30.11.04 חזרה בה המערערת מעמדתה. במצב דברים זה, שוכנעתי כי על המערערת לשאת בהוצאות שנגרמו למשיבים בגין ההליך שיזמה.
8. אשר לשיעור ההוצאות, הרי שהמשיבים 3-1 לא טענו לעניין זה ולא פירטו את הוצאותיהם. זאת ועוד, טענת המשיבים 3-1 לחיוב המערערת בהוצאות לדוגמא לא נתמכה בביסוס בדין לסמכותי לפסוק הוצאות מעין אלו. בנסיבות אלו אני מאפשר למשיבים 3-1 להגיש את טענותיהם לעניין שיעור ההוצאות ושאלת ההוצאות לדוגמא תוך 10 ימים מעת ההמצאה. המערערת תוכל להשיב לעניין זה תוך 10 ימים נוספים. לאחר קבלת עמדות הצדדים אכריע בשאלת שיעור ההוצאות כמו גם בשאלת ההוצאות לדוגמא.
ניתנה היום, כ"ז בשבט התשס"ה (6.2.2005).
יגאל מרזל
ר ש ם
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.