לפני בקשה שצוינה כ-
"בקשה בהולה לעיכוב ביצוע" פסק דינו של בית משפט קמא בתיק 28940-02-13 (כב' השופט אלקלעי) מתאריך 2.6.13, אשר הורה על מחיקת תביעה שטרית של המבקשת נגד המשיבה ובעקבות כך הורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל בו הוגשה הבקשה לביצוע שטר בכל המתייחס למשיבה (להלן:
תיק ההוצל"פ).
רקע ופסק דינו של בית משפט קמא:
1. המבקשת הגישה נגד המשיבה ואחר, בקשה לביצוע חמישה שיקים שעמדו על סך כולל של כ-640,000 ש"ח (להלן:
בקשת הביצוע).
2. המשיבה הגישה התנגדות לבקשת הביצוע וטענה, בין השאר, כי חתימתה על גבי ארבעה שיקים מתוך החמישה זויפה וכי השיק הנוסף על סך של 500,000 ש"ח אומנם חתום על ידה, אולם לטענתה הוא נגנב ממנה, הוצא מרשותה שלא כדין, מולא תוך חריגה מהרשאה ובחוסר סמכות.
3. בנוסף טענה כטענה מקדמית, כי יש למחוק או לדחות את בקשת הביצוע על הסף, הואיל והמבקשת עוסקת במתן הלוואות ולחילופין בניכיון שטרות, כך שחלות הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג- 1993 (להלן:
החוק). בהתאם לכך טענה המשיבה כי המבקשת לא עמדה בהוראות החוק, עת לא צירפה לבקשת הביצוע עותק של חוזה ההלוואה, ובעת שלא עמדה בהוראות סעיף 8 לחוק. כל זאת, שעה שמדובר בהלוואה נטענת.
4. ב"כ המבקשת ציין כי לא מדובר בהלוואה אלא בעסקה של ניכיון שיקים, כאשר המבקשת מבצעת עבור לקוחותיה עסקאות ניכיון שיקים תמורת עמלה ואין מדובר בהלוואה חוץ בנקאית. כן טענה המבקשת בדיון, כי המשיבה התבקשה (ביחד עם בן זוגה דאז) לחתום על שטר חוב בסכום של 500,000 ש"ח בהתאם לשיקים עתידיים כדי שהמבקשת
"תהיה מובטחת" (עמוד 2 לפרוטוקול הדיון).
5. בית משפט קמא קבע כי גם אם מדובר בעסקת ניכיון שיקים, זו נתפסת בפסיקה כהלוואה לכל דבר ועניין. הטעם לכך, כי בעסקת ניכיון, חברת הניכיון משלמת למחזיק בשיק שזמן פירעונו עתידי, כסף מזומן באופן מיידי תמורת השיק, כאשר הסכום המשולם הוא נמוך מהסכום הנקוב בשיק. הפער בין הסכום הנקוב בשיק לבין הסכום המועבר בפועל, הוא למעשה סכום הריבית שגובה חברת הניכיון, וכאשר השיק מחולל, יכולה חברת הניכיון לחזור אל מי שסיחר לה את השיק לצורך הניכיון, והוא מחויב לשלם לה את תמורת השיק שמסר. בית המשפט קבע כי בהתאם למאפייני עסקה זו, חברת הניכיון מעניקה למחזיק השיק הלוואה שמועד החזרתה חל במועד פירעון השיק במועד הנקוב בשיק.
6. על כן נקבע בפסק הדין, כי הואיל ואין מחלוקת שמדובר בעסקת ניכיון שיקים, הרי שתביעת המבקשת לא עולה בקנה אחד עם דרישות החוק, כגון צירוף חוזה ההלוואה ודרישות הגילוי שבסעיף 8(ב) לחוק, יש למחוק את התביעה, לרבות לאחר שהמבקשת לא תיקנה את תביעתה. עם זאת, נקבע כי פתוחה הדרך למבקשת להגיש כתב תביעה התואם את דרישות החוק. כמו כן הורה בית המשפט על סגירת תיק ההוצל"פ, וזאת בכל הקשור למשיבה.
טענות הצדדים בבקשה לעיכוב ביצוע:
7. המבקשת עותרת לעיכוב ביצועו של פסק הדין באופן שהעיקולים שהוטלו על נכסי המשיבה, במסגרת תיק ההוצל"פ יוותרו על כנם.
8. לטענתה, אי היעתרות לבקשתה יגרום לביטול העיקולים שהוטלו, באופן שיביא להברחת נכסים ו/או העדפת נושים. יתר על כן, הואיל ובית המשפט קמא אפשר למבקשת את יומה על ידי הגשת תביעה נפרדת, ראוי היה להותיר למבקשת פרק זמן מסוים להגשת התביעה ולהורות כי בפרק זמן זה לא יוסרו העיקולים, כדי לא למנוע ממנה את היכולת להיפרע מהמשיבה. כמו כן טענה המבקשת כי בית משפט קמא לא קבע דבר לגבי חבות המשיבה אלא התמקד בכך ש
"טכנית" - התביעה הוגשה
"שלא כנדרש". כן הצביעה המבקשת על גרסתה הרעועה (לטענתה) של המשיבה, כאשר מחד גיסא טענה שהיא אינה מכירה כלל את המבקשת ואילו בדיון התברר אחרת. כלומר, מצד אחד טענה המשיבה כי לא ניתנו לה כספים במסגרת הלוואה ומצד שני טענה כי יש להחיל על היחסים ביניהם את החוק. כן טענה כי קביעת בית משפט קמא כי יש להחיל על עסקת הניכיון את הוראות החוק, אינה עולה בקנה אחד עם פסיקת בית המשפט העליון ועם הוראות החוק אשר לא החילו את הוראות החוק על עסקאות ניכיון, במיוחד בשעה שפסק הדין של בית משפט התבסס על פסקי דין של ערכאות נמוכות בלבד אשר קבעו כי יש להחיל על עסקאות ניכיון את הוראות החוק, תוך התעלמות מפסק דינו של כב' השופט גרוניס (כתוארו אז) בבג"ץ 5305/10
דוד אביגדור ניהול בע"מ נ' שר האוצר- הממונה על אגף שוק ההון (5.12.10) (להלן:
אביגדור).
9. כל אלו מבססים לשיטתה של המבקשת, סיכויי ערעור גבוהים, שמצדיקים מתן החלטה בדבר עיכוב ביצוע של פסק הדין של בית משפט קמא במובן זה שלא יבוטלו העיקולים עד למתן הכרעה בערעור.
10. כמו כן טענה המבקשת לעניין מאזן הנוחות. לשיטתה, מאזן הנוחות נוטה לטובתה שכן ביטול העיקולים יביא לכך שהמשיבה תפעל כדי להבריח את הנכסים שהוטל עליהם עוקל, מיד לאחר שהעיקול יוסר. לטענתה, ביטול העיקולים יביא לתוצאה בלתי הפיכה כאשר מנגד לא ייגרם כל נזק למשיבה.
11. המשיבה מצידה דחתה את טענות המבקשת בדבר שתי גרסאות לכאורה אשר ייחסה לה המבקשת בנוגע לעסקת ההלוואה, כאשר לשיטתה, אם מקור השיקים לגביהם יש טענות של זיוף וחריגה מסמכות הוא בהלוואה חוץ בנקאית, הרי שעומדת לזכותה טענה נוספת והיא אי עמידה בדרישות החוק. כמו כן המשיבה טוענת כי עסקת הניכיון הינה כעסקת הלוואה, תוך שהפנתה למספר פסקי דין מהם עולה כי עסקת ניכיון שיקים עשויה להיחשב לעסקת הלוואה ומי שעיסוקו במתן הלוואות "לרבות ניכיון שיקים" חייב לעמוד בהוראות החוק. בנוסף, טענה המשיבה כי אין די בצירוף השיקים עצמם לבקשה לביצוע שהגישה המבקשת ואין בכך כדי לענות על הדרישה המהותית של צירוף הסכם ההלוואה בכתב. על כן טענה המשיבה כי סיכויי הערעור נמוכים.
12. עוד טענה המשיבה כי המבקשת לא תיקנה את הפגם ה"טכני", דהיינו לא הגישה את חוזה ההלוואה ולא ביקשה לתקן את כתב תביעתה, כך גם שלמעשה מדובר בעיכוב ביצוע פסק דין כספי, לרבות בעניין ההוצאות, ובנוסף טענה כי העיקולים שהוטלו במסגרת תיק ההוצל"פ לא נבחנו בזמנו בשאלת ההכבדה.
דיון והכרעה:
13. אקדים ואציין כי עניינה של הבקשה, עתירה לסעד זמני בערעור ולא עתירה לעיכוב ביצוע.
מעת שבית משפט קמא הורה על מחיקת התביעה, ממילא הסעדים הזמניים שניתנו במסגרתה, ובמקרה דנן במסגרת תיק ההוצל"פ, בטלים.
דהיינו, המבקשת עותרת כי אותם סעדים זמניים יוותרו על כנם, עד הכרעה בערעור.