ע"א
בית המשפט העליון
|
1397-13-י-ב
12/06/2014
|
בפני הרשם:
גיא שני
|
| - נגד - |
המערערים:
1. פרופ' שאול לדני
2. ולדימיר בורדוצקי
3. רחל טלמור
4. יעל מטלון
5. עזבון יורשי המנוחה מלכה יחיאלי ז"ל
6. שושנה אוקנין - נמחקה
7. שרה שריקי
8. שולמית מנור
9. עזבון ויורשי המנוח סעדיה יחיאלי ז"ל
10. אלדנפירי מהא - נמחקה
11. דנפירי ג'לילה - נמחקה
12. דנפירי ניזר
13. דנפירי חולוד
14. דנפירי נאיפה
15. אלדנפירי ודאד - נמחקה
16. דנפירי עבד אלרחמן
17. דנפירי עבד אלכרים
18. דנפירי קאותי
19. אלדנפירי סיהאם - נמחק
20. דוגי עלי
21. אלדנפירי חאלד
22. אלדנפירי חמזה
23. אבו סוילם אבתסאם
24. אבו גליון מוחמד
25. סראחין נאיץ
26. שליבי הודד
27. אבו חבאק פאיז
28. אבו סוילם סמיר
29. אלדנפירי אלא
30. אבו עפאש נאיפה (נעימה)
31. אלדנפירי רחמה
32. אלולידי עאליה ז"ל - נמחק
33. צליח אינתיסר
34. אבו סוילם פאטמה
35. אבו צליח פאטמה - נמחקה
36. חאלד אבו סוילם - נמחק
37. אבו סוילם חנן
38. אבו צליח יונס
39. אבו סוילם שטי
40. אבו סוילם עהוד
41. אלדנפירי נג'את
42. אלגרגאוי מלכיה
43. אבו סוילם אמירה - נמחקה
44. אלדנפירי זינב
45. אבו חאבק חוריה - נמחקה
46. דנפירי אשגאן
47. דנפירי יוסף
48. אלדנפירי סאלי
49. דלאל אבו סוילם
50. דנפירי סוניה
51. שאהר אלדנפירי
52. דנפירי הודה
53. מומחד אבו סוילם
54. אבו סוילם וורד
55. אבו סוילם נאדיה
56. דנפירי חדיג'יה
57. אבו צליח תעריד
58. אלדנפירי עידה
59. זאנה אבו סוילם
60. גרגואי חסן
61. אלדנפירי אימאן
62. דנפירי גאבר
63. סיי
|
המשיבים:
1. . רמת חובב מועצה מקומית תעשייתית
2. מדינת ישראל
3. תרכובות ברום בע"מ
4. אקוסול פתרונות אקולוגיים ישראל בע"מ
5. טטראברום טכנולוגיות בע"מ
6. כימקונטקט ישראל בע"מ
7. לוכסמבורג תעשיות בע"מ (מפעל לימא דלתא)
8. מטל טק בע"מ
9. מכתשים מפעלים כימיים בע"מ
10. כימאגיס בע"מ
11. קופולק (1949) בע"מ
12. טבע אסיא תעשיות כימיות בע"מ (מפעל טבע-טק)
13. פטרוכימים רמת חובב בע"מ
14. החברה לשירותי איכות הסביבה בע"מ
15. חברת החשמל לישראל בע"מ
16. מקסימה המרכזת להפרדת אויר בע"מ
17. כל בו גז 2002 בע"מ
18. גז גל (1990)
19. אביב תעשיות מחזור בע"מ
20. גז טכנולוגיות או.בי. בע"מ
|
| החלטה |
לפניי בקשה להשלמת טיעון במסגרת ההליך שבכותרת. השלמת הטיעון המבוקשת מתייחסת להחלטה שנתן בית המשפט המחוזי ביום 1.5.2014, שעניינה חיובם של המערערים בהוצאות.
אומר מיד כי לשיטתי - ודומה כי זו גם עמדת המשיבים שהגיבו לבקשה - השאלה הצריכה תשובה היא אם החלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.5.2014, שבגינה הוגשה הבקשה שלפניי, נתונה לערעור בזכות. אם התשובה היא בשלילה שכן מדובר ב"החלטה אחרת", הרי שלא ניתן להיעתר לבקשה (אשר במהותה היא בקשה לתיקון הודעת הערעור). אולם, שונים פני הדברים אם אמנם קיימת זכות ערעור על ההחלטה מיום 1.5.2014.
לדידי, ההחלטה מיום 1.5.2014 נתונה לערעור בזכות. אסביר: מדובר במצב דברים שבו כבר בפסק-הדין מיום 9.1.2013 - נשוא הערעור שבכותרת - הוחלט לחייב את התובעים בהוצאות משפט, ונקבע כי הצדדים יגישו עמדתם לעניין שומת ההוצאות. הצדדים פעלו בהתאם, וביום 1.5.2014 ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי אשר הכריעה בעניין שומת ההוצאות. לגבי מצב דברים שכזה פסקה לאחרונה כבוד הרשמת ל' בנמלך כדלקמן:
החלטה בדבר פסיקת הוצאות, בה קובע השופט היושב בדין על מי מהצדדים מוטל לשאת בהוצאות או את סכומן בהמשך לפסק הדין העיקרי שניתן על ידו - בין אם מדובר ב'דחיה מכוונת' משום שמצא לאפשר לצדדים להגיש טיעונים נפרדים בעניין ובין אם מדובר ב'השמטה מקרית' - מהווה פסק דין משלים או 'נבלעת' בפסק הדין העיקרי... (ע"א 6516/13 שחר נ' איתנית מוצרי בניה בע"מ(19.3.2014); ההדגשות שלי - ג' ש').
במילים אחרות: כאשר בית המשפט לא "קם מכיסאו" אלא קובע בפסק-הדין עצמו כי נושא ההוצאות - לרבות סכום ההוצאות - יוכרע על-ידו בהחלטה נוספת לאחר שהצדדים יגישו טיעונים נפרדים, מדובר בהחלטה משלימה או החלטה "נבלעת", שניתן להשיג עליה במסגרת הערעור על פסק-הדין העיקרי. עמדה על כך גם כבוד הרשמת (כתוארה אז) ש' ליבוביץ בע"א 853/06 אזולאי נ' סהר חברה לביטוח בע"מ (23.11.2006):
יובהר, כי החלטת רשם בעניין שומת הוצאות אינה החלטה 'המשלימה' את פסק הדין, שכן כאשר בית משפט קובע כי בעל דין יחויב ב'הוצאות משפט' ללא קביעת שיעורן, הוא מביע בכך את עמדתו כי הוא סיים את מלאכתו ואין בכוונתו לשום את ההוצאות. זאת בניגוד לנסיבות בהן ההחלטה לגבי החיוב בהוצאות או שיעורן ניתנת על ידי בית המשפט בהחלטה נוספת שניתנת על ידו לאחר מתן פסק הדין אשר במסגרתו התבקשו הצדדים להגיב לעניין גובה הוצאות המשפט. החלטה כאמור נחשבת להחלטה המשלימה את פסק הדין שכן בית המשפט הביע את עמדתו כי עובר למתן ההחלטה הוא טרם סיים את מלאכתו.
ואכן, גם במקרים נוספים שבהם הוטלו הוצאות בפסק-דין וניתנה אפשרות לצדדים - במסגרת פסק-הדין עצמו - להשלים טענות לגבי היקף ההוצאות, נקבע כי ההחלטה המאוחרת יותר, בעניין גובה ההוצאות, "אינה החלטה נפרדת, העומדת לעצמה, שנתנה לאחר מתן פסק הדין, אלא עסקינן בהשלמת פסק הדין, שהיא חלק ממנו" - וככזו נתונה לערעור בזכות (ראו בש"א 1653/06 עגיב יעוץ וניהול בע"מ נ' כתר פלסטיק בע"מ (20.4.2006); ראו גם רע"א 6822/12 משרקי נ' אייזנבך (29.11.2012)).
יצוין, כי לא נעלמה מעיני החלטתה של כבוד הרשמת ד' כהן-לקח בע"א 8068/11 עיני נ' שיפריס (19.7.2012), הנזכרת בתגובת המשיבים. אולם, בניגוד למקרה שלפנינו, הרי שבעניין עיני הנ"ל לא דובר במצב שבו בית המשפט מאפשר לצדדים להשלים טענות לגבי גובה ההוצאות, קרי: מותיר את העניין, באופן מפורש, לבירור עתידי ולהחלטה נוספת. גם בעניין שחר הנ"ל התייחסה כבוד הרשמת בנמלך להבחנה זו, והבהירה כי במקום שבו בית המשפט קובע - בפסק-דינו - מי מבעלי הדין יישא בהוצאות, "ומעיד על עצמו בהחלטתו כי קם מכסאו וסיים מלאכתו", הרי שאם הוגשה לאחר מכן בקשה לשומת הוצאות והוכרעה (על-ידי שופט או רשם), תיחשב החלטה זו האחרונה - "החלטה אחרת". אולם, כאמור, המצב בענייננו שונה, שכן כאן קבע בית המשפט המחוזי כבר בפסק-הדין מיום 9.1.2013 כי הצדדים ישלימו את טענותיהם באשר לשומת ההוצאות, וכי לאחר מכן יובא התיק לפניו לצורך הכרעה בניין זה.
לאור האמור, מצאתי לנכון לאפשר למערערים לתקן את ערעורם, במובן זה שיתייחס גם להחלטת בית המשפט המחוזי מיום 1.5.2014. בפועל, יגישו המערערים השלמת טיעון לגבי סוגיה זו, עד ליום 2.7.2014 (ויצרפו להשלמת הטיעון את ההחלטה מיום 1.5.2014). המשיבים יגישו גם-כן השלמת טיעון מטעמם, עד ליום 2.9.2014. השלמות הטיעון תהיינה בהיקף של עד 5 עמודים, בהתאם לדרישות הצורניות של צו הסיכומים.
עם הגשתן של השלמות הטיעון, מתבקשת המזכירות לתייקן בתיקי השופטים. החלטתי-זו תתויק אף-היא בתיקי השופטים.
ניתנה היום, י"ד בסיוון תשע"ד (12.6.2014).
העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח. כש
מרכז מידע, טל' 077-2703333 ; אתר אינטרנט, www.court.gov.il