החלטה בתיק ע"א 11493/04

1.        בפני בקשה לסילוק ההליך שבכותרת על הסף. עניינו של ההליך במחלוקת על בעלות במקרקעין ועל זכויות בפירותיהם. בית המשפט המחוזי קיבל את תביעת המשיב וקבע כי הוא בעלים של 1/3 ממקרקעי המחלוקת, וזכאי לפירותיהם. המועד לערעור על החלטה זו הוארך (החלטת כב' הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ' מיום 7.11.00) עד לאחר מתן הכרעה סופית שתקבע מהם הסכומים המדויקים שעל הצדדים לשלם זה לזה. לבסוף הוגש לבית משפט זה ערעור בגין הפרשה כולה.

2.        המשיב טוען כי הערעור הוגש באיחור, שכן ההליך הסתיים בהחלטה המשלימה מיום 22.7.05, וההליך דנן הוגש ביום 16.12.04, הרבה לאחר חלוף 45 הימים הקבועים בדין לצורך הגשת ערעור. אמנם בהחלטת השופטת סירוטה מיום 2.11.04 נקבע כי שאלת מס שבח טרם נדונה, אך משעה שהשופט שנתן את החלטה העיקרית, דר' קלינג, בחר שלא לדון בשאלה זו עד שלא תתעורר בפועל, אין בכך כדי לפגוע בסופיות החלטתו. נטען עוד כי ההחלטה המאוחרת אינה יכולה להחשב ההחלטה המשלימה את ההליך, כיוון שהיא טפלה להחלטה שקדמה לה.  עוד נטען, כי המערערים אף סרבו להגיש בקשה להארכת מועד כפי שהציע להם המשיב, ולפיכך יש לדחות את ההליך על הסף. לחילופין, טוען המשיב כי במידה וההחלטה המשלימה מיום 22.7.05 אינה זו שהשלימה את הליך התובענה, הרי שהתובענה טרם הושלמה. זאת מאחר והחלטת השופטת סירוטה לא הכריעה באף אחת מן הפלוגתאות שהיו בין הצדדים, ולפיכך אינה יכולה להיחשב החלטה המשלימה את הליך התובענה כולו. במידה וכך הם הדברים, הרי שהערעור הוגש טרם זמנו, ויש לדחותו על הסף.

3.        המערערים מתנגדים לבקשה. לטענתם, ההחלטה המשלימה לא השלימה את ההחלטה הקודמת לה, אלא יצרה "אי סדרים" בהחלטה הראשונה, וסתרה חלקים משמעותיים ממנה, דבר שאף נקבע מפורשות בהחלטתה של השופטת סירוטה.  המערערים טוענים כי לאור מצב דברים זה הגישו בקשת רשות ערעור על ההחלטה המשלימה של השופט קלינג. בתגובת המשיב לבקשה זו, לא העלה הוא כל טענה בדבר חלוף המועד החוקי, אלא אף טען כי טרם הבשיל המועד לערעור. רק לאחר הדברים האלה פנו הצדדים בבקשות לבית המשפט המחוזי, והתקבלה החלטתה האמורה של השופטת סירוטה, המציינת את הסתירה בין ההחלטות ומפנה את הצדדים להגשת ערעור. בהחלטה זו אף הזכירה השופטת את הסכמת המשיב להארכת מועד להגשת ערעור, ככל שיש בה צורך. לפיכך טוענים המערערים כי יש לדחות את בקשת הסילוק. המערערים אף מוסיפים וטוענים כי הבקשה העלימה עובדות מהותיות כגון בקשת רשות הערעור והתגובה לה, ממנה עולה טענת המשיב לעניין המועד לערעור. בכך, נטען כי פעל המשיב בחוסר תום לב ובשיהוי, תוך שהוא טוען טענות שהוא מנוע מלטעון. המערערים טוענים עוד כי לדעתם אף עתה טרם הגיע המועד הנכון לערעור, אך נוכח האמירות המפורשות בהחלטת השופטת סירוטה, לא נותר לו כל מוצא מלבד הגשת ערעור. לבסוף נטען כי מכל מקום, בשל מאזן הנזקים הנוטה לטובת המערערים, וכן משיקולים של צדק, יש לדחות את הבקשה.

4.        המשיב הגיב לתגובת המערערים וטען שהוא אינו מוסמך ליתן למערערים ארכה, ולפיכך דבריו בבקשת רשות הערעור אינם יכולים להועיל למערערים. משעה שלא הוגש ערעור מיד באותו מועד, או למצער בקשה להארכת מועד מיד אחרי החלטת השופטת סירוטה, שוב אין עיתות המערערים בידיהם, המועד חלף ודין ההליך סילוק על-סף.

5.        לאחר בחינת הבקשה וטענות הצדדים נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות. אכן מההחלטות שניתנו בבית המשפט המחוזי עולה מצג, לפיו פעלו המערערים. מצג זה מלמד כי בית המשפט זה הפנה את המערערים לבית המשפט המחוזי, ואילו בית המשפט המחוזי, לאחר ששב ונדרש לשאלה, קבע כי לא יוכל להכריע בה עוד, וכי דינו של התיק - לערעור בבית משפט זה. משכך, בית המשפט המחוזי הודיע בהחלטת השופטת סירוטה כי השלים את מלאכתו, ובכך הכשיר את השעה לפנייה לבית משפט זה. לאור התנהלות המשיב, כולל הודעתו לפרוטוקול בית המשפט המחוזי כי הוא מסכים להארכת מועד, שוב לא יוכל לטעון כעת כי המועד חלף. בנוסף, לאור כלל הנסיבות בהליך זה, החלטת הרשמת ח' מאק-קלמנוביץ' וכן והצורך להביא לסיום המחלוקת שבתיק, אין מקום לסילוק ההליך. אשר על כן, הבקשה לדחייה על הסף נדחית. המשיב ישא בשכר טרחת המערערים בבקשה זו בסך 2,000 ש"ח.  החלטה זו תישלח לצדדים, ללא דיחוי, באמצעות הפקסימיליה.

ניתנה היום, כ"א באלול התשס"ה (25.9.2005).

                                                             יגאל  מרזל, שופט

                                                                      ר ש ם 

העותק כפוף לשינויי עריכה וניסוח.