החלטה בתיק סע"ש 27708-02-14

1.         לפניי בקשת הנתבע להעברת הדיון בתביעה לבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, מחמת חוסר סמכות מקומית של בית דין זה. 

2.         אין מחלוקת בין הצדדים כי עבודתו של התובע בוצעה בשטחו של הנתבע, קיבוץ קלי"ה. במסגרת כתב ההגנה, טען הנתבע כי מקום מושבו צפונית לים-המלח ולכן הינו בסמכות השיפוט של בתי המשפט בירושלים ועל כן הסמכות המקומית נתונה לבית הדין לעבודה בירושלים וזאת מכוח תקנה 3 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984. עוד טען הנתבע כי אין הצדקה לקיים את הדיון מרחק כ-200 ק"מ ממקום מושב הנתבע רק בשל כך כי בית הדין בנצרת סמוך למקום מושבו של ב"כ התובע.

3.         בתגובה, טען התובע כי הצדדים הינם תושבי בקעת הירדן שהינה מעבר לקו הירוק, אזור לגביו אין סמכות קנויה לבתי הדין לעבודה, ולכן חלה הרישא של תקנה 5 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב-1991, לפיה " תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי..." (להלן: תקנה 5). לפיכך, טוען התובע, רשאי הוא לבחור להגיש את תביעתו בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת.

4.         נוכח טענות התובע, התבקש הנתבע להודיע האם אכן מקום מושבו מעבר לקו הירוק והאם חלה על העניין תקנה 5 האמורה. ואכן, הודיע הנתבע כי הקיבוץ נמצא מחוץ לשטחי הקו הירוק וכי בנסיבות העניין חלה התקנה האמורה, אך טען כי יש לפעול לפי הסיפא של התקנה לפיה " רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות העניין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין". הוסיף וטען הנתבע כי התקנה מתייחסת לנוחיות בעלי הדין ולא לנוחיות באי כוחם, ולכן, נוכח מגורי התובע באזור יו"ש והן נוכח מקום מושב הקיבוץ, בית הדין בירושלים הינו הנוח ביותר עבור שני הצדדים.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, מהטעמים שיפורטו להלן.

6.         תקנה 5 לתקנות קובעת כאמור כך: "תובענה שאין מקום שיפוט המתאים לה לפי תקנות אלה או לפי כל דין אחר, יכול שתוגש לכל בית דין אזורי, אולם רשאי בית הדין להורות על העברת הדיון לבית דין אזורי אחר, אם ראה שלפי נסיבות הענין יהיה הדיון בבית דין אחר נוח יותר לבעלי הדין".

7.         לאור האמור בתקנה זו, היה באפשרות התובע להגיש את תביעתו בכל בית דין אזורי, ומשזו הוגשה לבית הדין האזורי כאן, בנצרת, קנה בית דין זה את סמכותו המקומית לדון בה. השאלה, הינה, אם כן, האם יש מקום להורות על העברת הדיון לבית דין אחר בהתחשב בנוחותם של הצדדים.

8.         עולה מטענות הצדדים כי קיימת מחלוקת לגבי המרחק אותו על הנתבע לעבור על מנת להגיע לבית הדין בנצרת, אולם אין בכוונת בית הדין להידרש לסוגיה זו, לא רק בשל כך כי הבקשה נעדרה תצהיר, אלא כי אין בה כדי לשנות מן העובדה כי הנתבע התעלם ממקום מושבו של התובע עצמו. הנתבע מניח בבקשתו כי נוחותו של התובע היא לנהל את הדיון בבית הדין לעבודה בירושלים, ורק בא-כוחו קרוב לבית הדין בנצרת. ואולם, התובע הינו תושב היישוב טובאס, ומבדיקה פשוטה במפת מדינת ישראל ושטחי יהודה ושומרון, עולה כי יישוב זה אינו קרוב משמעותית יותר לירושלים ואף ניתן לראות כי הינו קרוב יותר דווקא לנצרת. 

9.         מעבר לכך, אין בלשונה של התקנה כדי להגדיר את שיקולי הנוחות של בעלי הדין, וניתן לומר כי הקביעה מהו מקום השיפוט הנוח לבעל דין יכול לקחת בחשבון גם את מיקומו של בא-כוחו.

10.         בהתבסס על הנימוקים שפורטו לעיל - הבקשה נדחית.

11.         לנוכח האמור עד כה, כאשר הבקשה מבוססת על טענות שאין בהן ממש כדי להצדיק את העברת התביעה שכבר הוגשה לבית דין זה, מצאתי לנכון לחייב את הנתבע לשלם לתובע הוצאות בגין בקשה זו בסך 1,000 ש"ח שכ"ט עו"ד, אשר ישולם בתוך 30 יום מקבלת החלטה זו, ללא קשר לתוצאות ההליך.

ניתנה היום, כ"ד ניסן תשע"ד, ( 24 אפריל 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.