1. בפני בקשת הנתבעות לסילוק התביעה על הסף מהטעמים הבאים:
א. העדר עילה בדין, וזאת משום שהוכרע בדיון נוסף בבג"צ 10007/09
יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה (להלן: "
בג"צ גלוטן")
, כי חוק שעות עבודה ומנוחה, התשי"א-1951
, אינו חל על עובדי סיעוד כגון התובעת
.
ב. התיישנות התביעה, ולחילופין, שיהוי, היות והעילה נולדה בחודש נובמבר 2004 וכתב התביעה הוגש בחודש פברואר 2013.
ג. שימוש לרעה בהליכי משפט.
ד. התביעה לא הוגשה כנגד הנתבעים הנכונים, היות והתובעת ציינה, כי גוף בשם מטב הוא שקישר בין התובעת לנתבעות.
ה. לחילופין, מבקשות הנתבעות כי בית הדין יחייב את התובעת בהפקדת ערובה להוצאות.
2. לאחר שעיינתי בבקשת הנתבעות ובתגובת התובעת מצאתי כי יש לדחות את הבקשה לסילוק התביעה על הסף וזאת מן הטעם, כי בשלב מקדמי זה, הדיון בבקשה הנו על יסוד כתבי הטענות בלבד. הכלל לעניין מחיקה על הסף הוא, כי רק במקום בו שוכנע בית הדין שאף אם יוכיח התובע את כל הנטען בכתב התביעה לא יזכה בתביעתו, תמחק התביעה.
3. בית המשפט העליון ובית הדין הארצי קבעו במספר פסקי דין כי "
מחיקת תובענה או דחייתה על הסף הן בגדר אמצעים הננקטים בלית ברירה, ופתרון המחלוקת לגופה הוא לעולם עדיף".
4. בית הדין הארצי לעבודה בע"ע 210/99
מיכאל לוטן - מדאינווסט מרכז רפואי הרצליה בע"מ (ניתן ביום 22.1.02) כי:
"אין לנעול את דלתות בית הדין בפני התובע את זכותו כדין מחמת התיישנות בלבד. מן הראוי הוא שזכויות הצדדים, החוק החל ומצבם המשפטי, יתבררו - במידת האפשר וככל הניתן - באופן המאריך את תקופת ההתיישנות. זאת, כמובן, מבלי שיפורש החוק בצורה מאולצת ומלאכותית, ומבלי שייגרם עיוות הכתוב בחוק או עיוות הדין"
5. לעניין ההכרעה בבג"צ גלוטן, הנושא שנדון בבג"צ נגע רק לחלק מרכיבי התביעה, ודי בכך לדחות טענה זו. למעלה מכך, קיים צורך לבחון את נסיבות העסקתה של התובעת על מנת לקבוע שההלכה שנקבעה אכן חלה בעניינו, ובשלב זה לא ניתן לעשות כן ללא שמיעת ראיות הצדדים בכל הנוגע לאופן העסקתה של התובעת.
6. באשר לטענת הנתבעות, לפיה עילת התביעה נולדה בחודש נובמבר 2004, עיון בכתב התביעה מעלה, כי התובעת טוענת שהחלה את עבודתה בחודש נובמבר 2004 וסיימה את עבודתה עם פטירתה של הנתבעת 1, בחודש יולי 2012. כתב התביעה הוגש ביום 11.2.13 כחמישה חודשים לאחר סיום יחסי העבודה ולכן אין לקבל את טענת הנתבעות לפיה התביעה התיישנה.
7. באשר לטענת הנתבעות לשימוש לרעה בהליכי משפט, לתמיכה בטענתן טענו הנתבעות כי התובעת העידה, בעדות המוקדמת, שהייתה בחופשה ממושכת בפיליפנים למרות שבכתב התביעה טענה כי מעולם לא הייתה בחופשה. עוד הוסיפו הנתבעות כי התובעת סתרה בעדותה את הטענה לפיה אולצה לחתום על מסמכים שונים.
8. טענות אלו אינן מבססות שימוש לרעה בהליך משפטי, שכן ככל שיתברר שרכיבי תביעה כלשהם, כגון ימי החופשה, נדחו לחלוטין, יובא הדבר בחישוב הוצאות המשפט, ואין בכך להביא לסעד קיצוני של מחיקת התביעה על הסף.
9. באשר לטענת הנתבעות לפיה המעסיקה העיקרית של התובעת הינה חברה בשם מטב, על טענה זו להתברר במסגרת הצגת הראיות, ובהתאם למבחנים הקבועים בפסיקה לזיהוי המעסיק. לא ניתן לקבוע בשלב זה, טרם הצגת מלוא הראיות, האם הנתבעת 1 או חברת מטב, ביחד או לחוד, הינן המעסיקות של התובעת. ככל שהנתבעות סבורות שיש לצרף נתבעים נוספים הרי שפתוחה בפניהן הדרך להגיש בקשה מתאימה.
10. לעניין בקשת הנתבעות לחיוב התובעת בערובה, דינה של בקשה זו להידחות מהטעם שהנתבעות לא הוכיחו כי התובעת נעדרת יכולת כלכלית לשלם את הוצאות המשפט כלל שייפסקו כנגדה הוצאות. אין די בכך שבית הדין התיר את עדותה המוקדמת של התובעת כדי לבסס את הטענה לפיה התובעת לא תוכל לפרוע את חובותיה. אף גירושה של התובעת אינו מבסס את טענת הנתבעות לפיה אין לתובעת נכסים בארץ.
11. בהתחשב במכלול הנתונים סבורני, כי יש ליתן משקל מכריע לזכות הגישה לערכאות של התובעת, שהינה זכות יסוד, ולבירור התביעה לגופה.
12. סוף דבר, בקשת הנתבעות נידחת. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
ניתנה היום, כ"ה תשרי תשע"ד,
(
29 ספטמבר 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.