1. לפני בקשתה של הנתבעת בתיק זה לדחות את תביעתו של התובע (המשיב בבקשה זו) על הסף, מחמת התיישנותה.
2. התביעה העומדת בבסיס הבקשה -
ביום 06.10.2013, הגיש התובע תביעה, במסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת בתשלום פיצוים בגין פיטוריו שלא כדין ובגין זכויות נלוות מכוח קיומם של יחסי עובד מעביד בין הצדדים, בסכום כולל של 200,000 ש"ח.
על פי הנטען בכתב התביעה
א. התובע הועסק ברציפות בנתבעת החל מיום 01.02.2000 ועד ליום 23.06.2010.
ב. בהתאם להסכמים קיבוציים מיוחדים החלים על הצדדים, זכאי עובד "זמני", לאחר תקופת עבודה מקסימלית, למעמד של עובד קבוע וזאת באופן אוטומטי.
ג. בחודש דצמבר 2004, סמוך להשלמת תקופת הזמניות של התובע, בנתבעת, נחפזה האחרונה ופיטרה אותו באופן "מלאכותי" מעבודתו (להלן: "
הפיטורים הראשוניים"), ובתום 3 חודשי "צינון", ביום 01.03.05, שב הוא לעבודתו, באותו התפקיד ובאותו היקף העבודה, וכך המשיך עד ליום 23.06.2010, הוא היום בו, פוטר בשנית על מנת להימנע מליתן לו מעמד של קביעות ומלהעניק לו זכויות נלוות המגיעות לו כדין.
ד. התובע החל לעבוד בשירותיי הנתבעת ביום 01.05.2000 ובהתאם להסכמים הקיבוציים המיוחדים החלים על הצדדים, הוא היה זכאי למעמד של עובד קבוע בתום חמש שנות עבודתו הראשונות, קרי ב- 01.02.2005, הנתבעת נחפזה ופיטרה אותו, למראית עין, על מנת להביא לנתק בתקופת העסקתו ועל מנת למנוע ממנו רציפות ומעמד של עובד קבוע.
ה. על כן ולפי כך, זכאי התובע למעמד של "עובד קבוע" ולזכויות ולתנאים הנלווים למעמד זה, החל מיום 01.02.2005, ועד לסיום העסקתו.
ו. פיטוריו השניים, של התובע, ביום 23.06.2010, לא נעשו בהתאם לדרך שהתוותה, הנתבעת, לפיטורי עובדים קבועים במעמדו ובוותקו ומשכך פוטר הוא שלא כדין.
3. הנתבעת הגישה בקשה לדחיית התביעה מחמת התיישנותה, כאשר לטענתה-
א. למקרא כתב התביעה עולה, כי עילות וטענות התובע מתייחסות לפיטוריו הראשונים, בנובמבר 2004, סמוך למועד בו היה אמור, לטענתו, לקבל מעמד של קביעות, ומשכך, ומשהוגשה התביעה כ- 9 שנים לאחר המועד הנ"ל, הרי שדינה להידחות, על הסף, בשל התיישנותה.
ב. טענותיו של התובע והסעדים אותם הוא מבקש מבית הדין מתייחסים ומבוססים על הטענה שנשלל ממנו מעמד של עובד קבוע, מעמד שהיה זכאי לו, לטענתו, ב- 01.02.2005, משכך ובהתייחס אף למועד שבו לטענתו, נולדו עילות תביעתו הרי גם במקרה זה מדובר בתביעה שהוגשה כ- 9 שנים לאחר התגבשותה.
ג. תביעתו של התובע לוקה בשיהוי רב (שכן חלף זמן רב מאז פיטוריו הראשונים) ובשל שיהוי זה
נפגעה יכולתה של הנתבעת לאסוף את הממצאים העובדתיים הדרושים לצורך הגנתה לרבות איתור העדים והמסמכים המתעדים את אשר הוביל לפיטוריו של התובע.
4. הבקשה הועברה לתגובת התובע , בתגובתו לבקשה הוא טען כי:
א. לבקשה אין בסיס משפטי ועובדתי. לכל היותר יכלה הנתבעת לטעון להתיישנות מקצת מזכויותיו שהתגבשו למעלה מ- 7 שנים לפני מועד הגשת התביעה, ואילו חלק הארי של התביעה לא התיישן.
ב. במידה ותתקבל תביעתו, הוא יהא זכאי למעמד של עובד קבוע מיום 01.02.05 ובהתאם זכאי לזכויות הנובעות ממעמד זה, יהא על בית הדין לפסוק לטובתו זכויות, בכפוף לדיני ההתיישנות, בעבור כל התקופה שבה זכויותיו טרם התיישנו במועד הגשת התביעה, שהרי עסקינן בזכויות מתמשכות הנובעות מקביעת סטאטוס, ומתגבשות מדי חודש בחודשו, ולא בזכות המתגבשת במועד אחד.
ג. לחילופין, הוא היה זכאי, בהתאם להסכמים הקיבוציים, למעמד של עובד קבוע, בחלוף שלוש שנים מתחילת תקופת העסקתו השניה ביום 01.03.2005, קרי החל מיום 01.03.2008, משכך זכאי הוא לתבוע זכויותיו ממועד זה במלואן.