ביום
5.9.11, הגישה גב' אסנת חלדמן-איכנבאום (להלן:
המבקשת), אשר פוטרה מעבודתה כגננת מחליפה בגן הילדים שגב גן בכפר בע"מ (להלן:
המשיבה), תביעה להשבה לעבודה, יחד עם בקשה לסעדים זמניים של החזרה לעבודה.
טענתה העיקרית של המבקשת, אשר החלה לעבוד בגן המשיבה ביום
17.3.11, וסיימה עבודתה שם ב-
15.8.11, היא, כי פוטרה אך ורק בשל היותה בהריון. לגרסתה, כאמור בבקשתה - "בתאריך 31/7/11 יזמה המבקשת שיחה עם המשיב ובה הובא לידיעת המשיב דבר ההריון." [ס' 6 לבקשה; "המשיב" הוא מר רועי שגב, הבעלים של המשיבה]. מוסיפה המבקשת וטוענת, כי שלושה ימים לאחר השיחה הנ"ל, ביום
2.8.11, קיבלה מכתב פיטורים [ס' 8 לבקשה, ונספח
ב', שם].
בתשובת המשיבה, שנתמכה בתצהיריהם של הבעלים, מר רועי שגב, מנהלת הגן גב' סימונה ביסקר וסייעת לגננת בשם נעמה חרמון, נטען, כי בגן כ-
140 ילדים, המחולקים ל-
6 קבוצות גן בהתאם לגיל. רוב רובו של צוות הגן הינו נשים, המועסקות בו מאז פתיחתו, לפני למעלה מ-
6 שנים, ועד היום, ומעולם הריונן או היותן אמהות לא היוו בעיה [תצהיר רועי שגב, ס' 19]; לטענת המשיבה - הסיבה היחידה לפיטורי המבקשת, היתה עבודתה הלקויה, שבאה לידי ביטוי בזלזול בילדי הגן ובאנשי הצוות ואי עמידה בנהלים ובדרישות, על אף
4 שיחות מקדימות עם מנהלת הגן, אשר הזהירה את המבקשת, כי אם לא תשפר את התנהגותה, תפוטר.
לטענת המשיבה, ביום
25.7.11, הודיעה סימונה למבקשת, כי מאחר שלא שיפרה דרכיה בעקבות הערות קודמות, עבודתה תסתיים ביום
15.8.11, עם סיום הפעילות בגן, והיא לא תעבוד בגן בשנה הבאה. במועד זה, טרם ידע מי מבין בעלי התפקידים בגן, שהמבקשת בהריון, ורק לאחר שיחה זו, פנתה המבקשת, ביום
29.7.11, אל מר משה שגב, אביו של רועי, והודיעה לו על דבר הריונה, כאשר הוא אינו מוסמך לטפל בנושאי הגן, אלא רק אחראי על אחזקתו.
במכתב הפסקת העבודה התייחס רועי לזכותה של התובעת לקבל הודעה מוקדמת, ובעקבות התנהלותה, הודע לה, ביום
8.2.11, שהיא משוחררת מהתייצבות ותקבל את המגיע לה, כחוק, תשלום ששולם במלואו [נספח
ב' השני לבקשה; תצהיר רועי, ס' 16; העתק שיק שהוגש בדיון -
ת/3].
כמו כן, העלתה המשיבה טענות של
שיהוי בהגשת הבקשה, הואיל והמבקשת המתינה עד ליום
5.9.11, למרות שידעה על פיטוריה כבר בסוף חודש
7/11.
הנושא של שיהוי בפניה לערכאות נמדד בכל מקרה לפי הקשרו ונסיבותיו, ויש שימים בודדים ישפיעו. גם אם מבחינת המבקשת, היא סברה, שניתן להמתין עד לאחר סיום פגרת בתי המשפט, ולכן, פנתה ביום הראשון בו נפתחה שנת המשפט החדשה - מבחינת המשיבה, היה זה לאחר שעבודת המבקשת כבר הסתיימה, ולאחר פתיחת השנה החדשה בגן, כאשר מצבת הגננות כבר קבועה.
לא היינו דוחים בקשתה של המבקשת, רק בשל השיהוי בהגשתה, ברם, לאחר ששמענו את הצדדים, וחזרנו ועברנו על כל החומר שהוגש לתיק, דעתנו היא, כי - לכאורה - פיטורי המבקשת נבעו משיקולים מקצועיים ולא מעובדת היותה בהריון.
המבקשת, בטיעונה לפנינו, הכחישה כל פגישה עם סימונה, בה הוער לה על התנהגותה. אולם, בתצהירה של סימונה פורטו תאריכי פגישותיה עם המבקשת, בהן, לטענתה, העירה למבקשת על התנהלותה, בעקבות תלונות של הורי ילדים, או אנשי צוות, שקבלו באוזניה על הטון בו דיברה המבקשת עם ילדי הגן והנימה המתנשאת שבהתייחסותה לצוות. שיחות שהחלו כבר בחודש הראשון להעסקתה של המבקשת בגן, ביום
7.4.11 [תצהיר סימונה ביסקר, ס' 16].
האישור הרפואי שהציגה המבקשת, אודות הריונה, הינו מיום
25.7.11 ובו נרשם, כי היא נמצאת בשבוע החמישי להריונה. בטיעוניה בעל-פה, אישרה המבקשת, כי הודיעה על ההריון למשה שגב ביום שישי,
29.7.11, ולדבריה, העלתה זאת באוזני רועי שגב, רק ביום
31.7.11. לא נקבע, כרגע, האם התובעת הלכה לבדיקה הרפואית רק לאחר השיחה עם סימונה, ביום
25.7.11, על מנת לקדם פני מכתב הפסקת עבודה רשמי, שהיתה צפויה לקבל מרועי, כטענת המשיבה, אם לאו. אך, לכאורה, מורת הרוח מהתנהלותה של המבקשת, הובעה באוזניה, עוד זמן רב קודם לידיעה על הריונה.
המבקשת הוסיפה בטיעונה בעל פה לפנינו, את הרקע של היכרות אישית בינה לבין רועי ואביו, הנמשכת מאז היותה בת
16, לפני כ-
17 שנים.
לכאורה, יחסים אישיים אלה הם המסבירים, מדוע נהגו כלפיה באורך רוח, שוב ושוב, למרות טענות שהיו כנגד יחסי העבודה שלה, אף אם מבחינה מקצועית, היו מרוצים ממנה וקיבלו ממנה שירות, גם כמדריכת שחיה, בנוסף להיותה גננת מחליפה.
בשלב המוקדם בו אנו נמצאים, כאשר מאזן הנוחות נבחן רק על יסוד עובדות לכאורה, די באמור בתצהירים מטעם המשיבה, כדי לשכנענו, שלא הריונה של המבקשת הוא שגרם לפיטוריה [ראו, לדוגמה - המקרה של גב' נעמה חרמון, שהחלה לעבוד כסייעת לגננת בגן, ביום
15.5.11, וכבר ביום השני הודיעה לסימונה שהיא בהריון, ולמרות זאת, המשיכה בעבודתה בגן].
תשובתה של המבקשת, לשאלה מפורשת שלנו, מדוע שיפטרו אותה בגלל הריונה, בהתחשב בהיכרות רבת השנים, היתה - "אני משיבה שכשפיטרו אותי אמרו לי שזה צמצומים." [עמ' 6, ש' 6]. תשובה זו עומדת, לכאורה, בניגוד לעובדות שתיארה המבקשת עצמה, בבקשתה, לפיהן - "חרף בקשתה, המבקשת לא קיבלה כל תשובה באשר לסיבות הנטענות לפיטוריה." [ס' 9, שם]. העובדות לאשורן תתבררנה, מן הסתם, בהליך העיקרי, ככל שיתנהל לפנינו, אבל, די באמור עד כה, כדי להעדיף, בשלב לכאורי זה, את גרסת המשיבה על פני גרסת המבקשת.
על זאת נוסיף, כי כלל ידוע הוא, שצווי מניעה ניתנים במשורה והיד קמוצה, עוד יותר, באשר למתן "צווי עשה", כפי שמבוקש במקרה זה.
לאור כל האמור לעיל, במצטבר -
הבקשה להחזרת המבקשת לעבודה בגן נדחית
. שאלת ההוצאות בגין בקשה זו, תוכרע עם מתן פסק הדין בהליך העיקרי.
ביום
8.9.11, ביקשה המבקשת לתקן את כתב התביעה, בהוספת תביעה לשכר עבודה של חודשיים. בפתח הדיון היום הודיעה, כי אם תידחה בקשתה הנוכחית, תגיש בקשה לתיקון התביעה בהוספת סעדים כספיים. נוכח השלב המוקדם בו אנו נמצאים -
המועד להגשת כתב הגנה מעוכב; המבקשת רשאית להגיש תביעה מתוקנת, לסעד כספי, ולשלם אגרה בגינה, לא יאוחר מיום
25.12.11, עם העתק ישירות לצד שכנגד, במקביל להגשה לבית-הדין. כתב הגנה יוגש, בהתאם, עד
30.1.12.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך
15 יום מקבלת ההחלטה.
לעיון אב"ד -
31.1.12.