החלטה בתיק ס"ע 19425-01-13

לפני בקשתה של התובעת לביטול פסק-הדין שנתן תוקף להסכם הפשרה בין הצדדים.

1.         ביום 12.6.13 התקיים דיון מוקדם בתובענה.  לדיון התייצבה המבקשת יחד עם ב"כ, עו"ד ב' פילובסקי.

במעמד הדיון הוצעה על-ידי בית הדין הצעה לסיום המחלוקות בפשרה. כעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים יצאו להפסקה ולאחריה הודיעו לבית הדין כי הגיעו להסכמות לפיהן לסילוק טענותיה של המבקשת ישלמו המשיבים סך של 11,300 ש"ח כפיצויי פיטורים. 

2.         בתחתית הסכם זה חתמו ב"כ הצדדים, כמו גם התובעת והנתבעים 2 ו-3, בחתימת ידם. בית הדין נתן במעמד הדיון תוקף של פסק-דין להסכמות אלה.

טענות הצדדים

3.         לטענת המבקשת, שהגישה את הבקשה בעצמה, התיק היה בטיפולה של עו"ד אחרת ממשרדו של עו"ד פילובסקי ובשל היותה בחופשת לידה התייצב לדיון עו"ד פילובסקי. עוד נטען בבקשה כי בעת ההפסקה ולאחר שבית הדין הציע הצעה לסיום המחלוקות - סרבה המבקשת, ודחקה בב"כ כי יתייעץ עם קרוב משפחתה, שאף שלח לעו"ד פילובסקי מספר מסרונים בעניין זה. כן נטען כי המבקשת חתמה על הסכם הפשרה "תחת מחאה" ושלא מרצונה החופשי.

4.         המשיבים מתנגדים לבקשה, בנימוק כי שני הצדדים פעלו בהתאם להסכם הפשרה (המשיבים שילמו את הסכום המוסכם והמבקשת החזיקה לידיהם את מכונת החישוב), ומכאן שיש להסיק כי גם המבקשת עצמה ראה את פסק-הדין ככזה שיש לקיימו.

            עוד נטען כי כפי שראו המשיבים בעיניהם במעמד הדיון כמו גם בעת ההפסקה - הסכמת המבקשת ניתנה לאחר שיחה והסבר ולכן יש לדחות את הטענות בדבר הפעלת לחץ.

5.         נתבקשה גם תגובתו של עו"ד פילובסקי שציין אף הוא כי הסכמת המבקשת ניתנה לאחר הסבר בדבר הסיכויים והסיכונים בניהול התביעה עד תומה, וכי המבקשת הסכימה לכך הן במהלך ההפסקה וטרם חזרו הצדדים לדיון, והן במעמד הדיון.

דיון והכרעה

6.         הלכה היא כי פסק-דין הנותן תוקף להסכמת הצדדים בנוי משני נדבכים: הפן ההסכמי בין הצדדים, והפן השיפוטי הנוגע לאישורו של הסכם זה. קיימות, על-פי הדין, מספר דרכים לפעול בנסיבות המקרה כאן,  אולם הדרך שננקטה, באמצעות בקשה לביטול פסק-הדין, אינה הדרך הראויה. ובמה הדברים אמורים:

א.        באשר לפן השיפוטי - במקרה כאן לא הועלו טענות לקיומו של פגם בהליכי המשפט. לו היו מועלות - נראה שראוי היה לבררן על דרך של ערעור על פסק-הדין ולא על דרך של בקשה לביטולו.

ב.         אם מבקשת התובעת לתקוף את הפן ההסכמי ולטעון כי נפל פגם בהסכם עצמו או בנסיבות כריתתו -  כי אז עליה להגיש תביעה עצמאית לביטול פסק הדין בעילות המתאימות (וראה: אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 273).

כך או כך - הדרך הפרוצדוראלית המתאימה לבירור טענותיה של המבקשת, לרבות טענות בדבר התנהלות ב"כ,  אינה על דרך של בקשה לביטול פסק-דין.

6.         למעלה מן הצורך יצוין כי הסברים בדבר סיכויי וסיכוני התביעה, כמו גם באשר לבסיס להצעת בית הדין,  ניתנו גם על-ידי בית הדין עצמו במעמד הדיון בו נכחה המבקשת וטרם יצאו הצדדים להפסקה.

עוד יצוין כי המסמכים שצרפה המבקשת להודעתה מיום 7.7.13 בדבר משלוח מסרונים על-ידי בנה מצביעים, כך נראה, לכל היותר על כך כי המבקשת ביקשה לבטל את הסכם הפשרה לאחר שניתן, שכן צוין במסרון " אמי חוזרת בה מהסכמתה, יש לנהל משפט הוכחות", ולכן כל מה שניתן להסיק מהם הוא כי המחאה באשר להסכם פשרה הובעה לאחר מעשה, ולא לפניו.

7.         אשר על כן - הבקשה נדחית.

לא בלי התלבטות, איני עושה צו להוצאות.

ניתנה היום, ב' אב תשע"ג, ( 09 יולי 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.