החלטה בתיק מ"ת 630-02-13 מדינת ישראל נ' סניאטוס(עציר) ואח'

(בעניינם של המשיבים 1 ו - 2)

1.            בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

2.            כנגד המשיבים הוגשו כתבי אישום המייחסים להם עבירות של קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977, (להלן: " החוק"), ניסיון לשוד מזוין, עבירה לפי סעיף 402(ב) יחד עם סעיף 25 לחוק, פירוק מרכב, עבירה לפי סעיף 413(ד) לחוק ונשיאת נשק עבירה לפי סעיף 144(ב) לחוק.

3.            על פי המתואר בכתב האישום, ביום 13.1.13 קשרו המשיבים קשר לביצוע שוד (להלן: " הקשר"). במסגרת הקשר השתמשו המשיבים ברכבה של בת-זוגו של משיב 1 ותרו אחר יעד לביצוע שוד.

4.            ביום 14.1.13 ביקרו המשיבים בחנות "כתר הזהב" בנס ציונה (להלן: " חנות התכשיטים") ובחנות להמרת מטבעות (להלן: " הצ'יינג'"), השוכנות זו אל מול זו (להלן יחד: " החנויות"), ובחנו את התאמתן לביצוע שוד.

5.            משיבים 1 ו-4 נכנסו לחנות התכשיטים והציגו בפני המוכר מצג שווא לפיו משיב 1 מתעניין ברכישת טבעת אירוסין.

6.            לאחר היציאה מן החנות החליטו המשיבים על תכנית פעולה לפיה משיב 1 ימתין ברכב המילוט, משיב 4 "ינטרל" את המוכר באמצעות "שוקר" חשמלי ומשיבים 2 ו-4 יאיימו על המוכר באקדח ויקחו את השלל. לאחר השוד, כך תוכנן, יימלטו השלושה לעבר רכב המילוט הנהוג על ידי משיב 1 (להלן: " תכנית הפעולה").

7.            במסגרת הקשר הצטיידו המשיבים בלוחיות זיהוי גנובות, שני אקדחים, ארבעה כובעי גרב, זוג כפפות, "שוקר" חשמלי, סכין, שני פטישים ומכשיר להתזת גז פלפל.

8.            ביום 16.1.13 בשעה 12:48 יצאו משיבים 1 ו-4 מן הרכב, ערכו תצפית לעבר החנויות והחליטו, יחד עם משיבים 2 ו-3, כי בעקבות נוכחותם של מספר אנשים בחזית הציינג' יבצעו את השוד בחנות התכשיטים בשעה 13:00.

9.            פקחי עריית נס ציונה אשר הבחינו במשיבים עכבו אותם עד למעצרם על ידי שוטרים שהוזעקו למקום.

10.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרם של המשיבים עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדם.

11.        ביום 5.3.13 הסכים ב"כ המשיב 4 למעצרו עד לתום ההליכים המשפטיים כיוון שאין ביכולתו להציג חלופת מעצר ראויה והדיון בעניינו של משיב 3 נדחה ליום 24.3.13 בשל בעיות בהסדרת הייצוג.

12.        ב"כ המשיבים 1 ו-2 חלקו על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית.

13.        אדגיש כבר עתה כי עיקר המחלוקת בין הצדדים מצטמצמת לשאלה המשפטית האם מעשיהם של המשיבים עולים לכדי ניסיון שוד או שמא, כטענתם המלומדת של סנגוריהם, יש לראות במעשיהם כהכנה בלבד אשר לא השתכללה לכדי ניסיון.

טענות הצדדים

14.        ב"כ המבקשת הפנתה להודעותיו של משיב 3 ולדברים שמסר למדובב. משיב 3 פרט את הצטיידותם של המשיבים בכלי הנשק, את התכנון המוקדם וגניבת לוחיות הזיהוי ואת חלוקת התפקידים בהתאם לתוכנית הפעולה.

15.        הדברים אותם מסר משיב 3, לרבות הפרטים המוכמנים, אושרו בהודעותיו ובתשאולו של משיב 4 בהם הדגיש את כוונתם של המשיבים לבצע שוד ואת תפקודו של כל משיב ומשיב במסגרת תכנית הפעולה.

16.        ב"כ המבקשת נתנה דעתה לשינוי הגרסאות של משיבים 3 ו-4 בהודעותיהם המאוחרות והדגישה כי מדבור בניסיון ל"מזער נזקים" מתוך הבנה כי העונש בגינה של עבירת הפריצה פחות מן העונש בגין עבירת השוד.

17.        ב"כ משיבים 1 ו-2 טענו בשני מישורים: האחד ראייתי והשני המשפטי.