לפניי בקשה לעיון חוזר בתנאי השחרור שנקבעו במסגרת החלטתי מיום 22/3/12.
1. בתאריך 21/3/12 הוגש כנגד המבקש כתב אישום בו יוחסו לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה, ללא רישיון נהיגה, ללא פוליסת ביטוח ושימוש בפלאפון. המבקש נעצר בגין האישום.
2.
בתאריך 22/3/12 כיבדתי את ההסכמה אליה הגיעו הצדדים והוריתי על שחרורו של המבקש בתנאים מגבילים הכוללים הפקדה בסך 7,000 ש"ח, ערבות עצמית בסך 10,000 ש"ח, ערבות צד ג' בסך 10,000 ש"ח ופסילה עד לתום ההליכים.
3. במקביל,
באותו מועד, בתיק העיקרי, הגיעו הצדדים להסדר טיעון שבמסגרתו תוקן כתב האישום כמפורט בפרוטוקול הדיון, הנאשם הודה במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הורשע והדיון נדחה לקבלת תסקיר שירות מבחן ולשמיעת טיעוני הצדדים לעונש לתאריך 8/7/12.
התביעה הצהירה כי תעתור לעונשים הכוללים מאסר שירוצה בעבודות שירות, מאסר על תנאי, פסילה בפועל, פסילה על תנאי וקנס ואילו ההגנה תטען באופן חופשי לעונש.
4. בהתאם לטיעוני הצדדים בפניי, בחודש
אפריל 2012, הגיעו הצדדים
להסדר טיעון לעניין העונש, לפיו התביעה תעתור לפסילה בפועל למשך 6 חודשים ולעונשים נילוים כפי שפורטו לעיל ואילו ההגנה תוכל לטעון באופן חופשי לעונש, לרבות לענישה שלא תכלול פסילה בפועל.
5.
בתאריך18/6/12 הוגשה בקשת
דחייה מטעם שירות המבחן והדיון נדחה ליום 8/1/13.
6. בעקבות דחיית הדיון,
עתר המבקש לשינוי תנאי שחרורו, באופן שתבוטל פסילתו עד לתום ההליכים. המבקש טען כי השתנו הנסיבות שכן לבקשת שירות המבחן, נדחה סיום ההליך מיום 8/7/12 ליום 8/1/13 ומאז החלטת השחרור הגיעו הצדדים להסדר בו הגבילה התביעה את טיעוניה ל-6 חודשי פסילה בפועל כשהסנגור יוכל לטעון לתקופה קצרה מזו. לדבריו, השארת הפסילה על כנה עד לישיבת יום 8/1/13, תסכל את ההסדר שהושג עם התביעה. הסנגור הצהיר כי גם אם יוחזר למבקש רישיונו עתה, מבין הוא שבמסגרת גזר הדין שינתן בתיק העיקרי, בית המשפט יוכל להטיל עליו תקופת פסילה נוספת עד 6 חודשים לפי ההסדר, וכי בית המשפט אינו כפוף להסדר ויוכל להטיל עליו תקופת פסילה מעבר למוסכם. עוד טען כי חלף זמן ניכר, 4 חודשים, ממועד החלטת בית המשפט בדבר פסילתו עד לתום ההליכים ומאז לא עבר המבקש עבירות נוספות ומילא אחר תנאי השחרור. הסנגור הסביר את השלכות הפסילה על המבקש שגר ברמת השרון ועובד בים המלח, מדי יום גומע מרחקים בעזרת מוניות, כשכל שכרו מושקע בנסיעה במוניות בשל הפסילה.
7.
ב"כ המשיבה התנגדה לבקשה, אישרה כי הגיעו להסדר לפיו התביעה תטען ל-6 חודשי פסילה והמבקש יוכל לטעון לתקופה קצרה יותר, אולם לדידה אין הצדקה להקלה בתנאי שחרורו של המבקש כיון שפקודת התעבורה מגבילה את תקופת הפסילה ל-6 חודשים, וזו התקופה לה תטען התביעה בתיק העיקרי, ולאור העובדה שהתנאים המגבילים הוטלו בהסכמת המבקש והיה עליו לצפות אפשרות שהדיון יתארך מעבר ליום 8/7/12. התובעת ציינה כי הסכמה לבקשה תהווה נקיטת עמדה מטעם התביעה, אשר תשפיע על תקופת הפסילה שתוטל בתיק העיקרי.
8. הצדדים דחו את הצעת בית המשפט לשמיעת טיעוניהם לעונש היום. המבקש הסביר כי בדעתו לעתור לענישה שלא תכלול מאסר בפועל, אף לא לריצוי בעבודות שירות, תוך הסתמכות על המלצת תסקיר שירות המבחן ולכן מעוניין להמתין לקבלתו. המשיבה ציינה שבדעתה לעתור לעונש של מאסר שירוצה בעבודות שירות כך שממילא יהיה צורך להמתין להחלטת הממונה.
9.
הבקשה בדין יסודה.
הצדדים אמנם הגיעו להסכמה על שחרור בתנאים מגבילים, במסגרת ישיבת יום 22/3/12 ובנסיבות רגילות היה על הצדדים להיצמד להסכמתם. ואולם, מאז השתנו הנסיבות.
במקביל להסכמה מיום 22/3/12 על שחרור בתנאים מגבילים, הושגה באפריל 2012 הסכמה נוספת בין הצדדים לפיה בתיק העיקרי תעתור התביעה להטלת 6 חודשי פסילה בפועל ועונשים נוספים ואילו המבקש יוכל לטעון לתקופה קצרה יותר ואף לאי הטלת פסילה כלל.
שתי ההסכמות הנ"ל דרו בכפיפה אחת כל עוד ישיבת הטיעונים לעונש היתה קבועה לתאריך 8/7/12, שכן עד לאותו מועד היה המבקש בפסילה כ-3 חודשים בלבד.
ואולם, בעקבות בקשת שירות המבחן, נדחתה ישיבת יום 8/7/12, ליום 8/1/13, וכאן נוצרו נסיבות חדשות לגמרי. עתה, שתי ההסכמות אליהן הגיעו הצדדים, בתיק העיקרי ובתיק המעצר, אינן יכולות עוד להתיישב זו עם זו. לא ניתן להסכים על תקופת פסילה
מקסימלית
למשך 6 חודשים ובמקביל לעתור לפסילה עד לתום ההליכים בידיעה שהתיק עתיד להסתיים לאחר תום 6 חודשים.
10. ערה אני לקיומו של סעיף 50(ב) לפקודת התעבורה, המגביל את תקופת הפסילה לששה חודשים, אולם ששה חודשים הנה תקופת המקסימום לפי ההסדר, כשלפי ההסדר הכירה התביעה בזכותו של המבקש לעתור לתקופת פסילה קצרה מזו. היתלות התביעה בסעיף 50(ב) לפקודה אינה עולה אפוא בקנה אחד עם ההסדר, לו הסכימה.
11. מאז החלטתי מיום 22/3/12, לאורך כ- 4 חודשים,
לא הפר המבקש את תנאי השחרור.
12. מטיעוני הסנגור עולים קשייו האמיתיים של המבקש להתמודד עם הפסילה, אשר התארכה מבחינתו לתקופה ממושכת מן הצפוי, וזאת בשל בקשת שירות המבחן. המבקש נוסע מביתו שברמת השרון לעבודתו שבים המלח ומכלה משכורתו בתשלום למוניות שיסיעו אותו מדי יום למקום עבודתו ובין אתרי העבודה השונים, על מנת שיוכל למלא אחר תנאי שחרורו.
13. לשם הכרעה בבקשה זו, בחנתי את מידת
המסוכנות הנשקפת כיום מן המבקש, גם בראי התקופה בה הנו נתון בפסילה עד לתום ההליכים.