בפניי בקשה להורות על מעצרו של המשיב, על רקע כתב אישום המייחס לו עבירות של גניבה, התפרצות לבניין שאינו דירה והזק לרכוש במזיד.
במהלך הדיון שנערך בפניי, ביום 4.11.12, חלק בא כוח המשיב על קיומן של ראיות לכאורה, זאת חרף הודאתו של המשיב במיוחס לו בכתב האישום. לדברי בא כוח המשיב, הודאה זו הוצאה מן המשיב לאחר שהוכה קשות ולאורך יומיים בתחנת המשטרה, כאשר המשיב אינו זוכר שכלל חתם על הודאה שכזו. חיזוק לדברי המשיב מוצא בא כוחו בחבלות אשר נמצאו בגופו לאחר שנעצר ותועדו על ידי בא כוחו בהליך הימים. המשיב הגיש תלונה למח"ש ביחס למעשים אלו ותלונתו נמצאת בהליך בירור.
ב"כ המשיב מעלה תהיה הנוגעת לשיהוי בהגשת התלונה. תהיה המתחזקת נוכח כך שהמשיב נחקר ביום 23.10.12 בגין עבירת איומים, היינו, יום לאחר ההתפרצות, ורק ביום 24.10.12, מוגשת התלונה על ידי המתלונן. לדבריו, המדובר בתלונה "מוזמנת" על רקע האלימות שהופעלה כלפי המשיב וזאת על ידי מי שמשמש כבעלים של המספרה והוא בלש לשעבר.
בתיק זה לא נלקחו דגימות DNA, חרף כתמי דם שהיו בסמיכות לשברי הזכוכית.
מעבר לכך, ציין כי מדובר בעבירת רכוש יחידה שעניינה התפרצות לבית עסק ושהיא, בפני עצמה, אינה מקימה עילת מעצר. בענייננו, הסכים בא כוח המשיב לקיומה של עילת מעצר בעצימות נמוכה, הנלמדת משילוב המעשה המיוחס למשיב על רקע עברו הפלילי.
בא כוח המשיב עותר להורות על שחרורו, בפיקוח שני חברי משפחה, אשר התייצבו בפני בית משפט ונחקרו על ידי הצדדים.
בא כוח המבקשת, מנגד, סבור כי יש ראיות לכאורה נגד המשיב, ללא חולשה. בא כוח המשיב מציין כי אין אזכור בחומר החקירה לאותה תלונה של המשיב כיום, לפיה הוכה קשות על ידי השוטרים ומאידך, יש הסבר לחבלות אלו בהודעתו במשטרה ובהודעת המתלוננים. חומר החקירה מלמד על כך שהמשיב מעורב גם במעשה הפריצה עצמו ולא רק בניסיונות להשיב את הרכוש הגנוב.
נוכח עברו הפלילי המכביד של המשיב, לרבות המאסר המותנה, לנוכח כך שהחלופה, לטעמו, אינה ראויה, עתר בא כוח המשיב להורות על מעצרו עד תום ההליכים.
לאחר ששמעתי את טיעוני הצדדים ועברתי על חומר החקירה, מצאתי קיומן של ראיות לכאורה ללא חולשה.
כאמור, המשיב מודה במיוחס לו בהודעתו מיום 25.10.12 שם ציין כי עבר בבוקרו של יום בסמוך למספרה, נטל אבן , ניפץ באמצעותה הזכוכית וגנב מן המקום 4 מכונות אותם שם בתוך סינר. זה אף מציין כי ניסה למכור, ללא הצלחה, את אותן מכונות ובהמשך, חזר למתלונן והחזיר לו אותן תמורת 300 ש"ח. (ראה שורות 27 - 37).
בא כוח המשיב פירט ארוכות בדבר אלימות קשה שהופעלה כלפי המשיב וקבילותה של אותה הודאה. ראשית, יש להקדים ולציין הידוע, כי בשלב זה, בית המשפט נדרש לפוטנציאל הראייתי הגלום בחומר החקירה. טענות הנוגעות לשאלות משקל וקבילות לרבות טענות הנוגעות להודאות נאשמים, במובהק, דינן להתברר בתיק העיקרי. (ר' בין היתר בש"פ 498/06 פלוני נ' מדינת ישראל).
לא זו בלבד, הפסיקה אף הכירה בסיטואציות בהן גם ראיות בלתי קבילות תילקחנה בחשבון בשלב המעצר בהינתן האפשרות שאלה תוכשרנה בעתיד (ר' בש"פ 1572/05 זוארץ נ' מדינת ישראל וכן בש"פ 5858/05 אבו עמרה נ' מדינת ישראל). רק כאשר על פניו ניתן לומר כי מדובר בראיה בלתי קבילה שגם לאחר עיבודה לא תוכל להפוך לראיה "רגילה" אין מקום לקחתה במניין ראיות התביעה לצורך המעצר. אין זהו המצב שבפניי.
עוד בהקשר לאמור, ולמעלה מן הצורך, אציין כי בחומר החקירה שהובא לעיונו של בית המשפט, אין ביטוי לטענות אותן העלה ב"כ המשיב ובשלב זה ב"כ המשיב מבקש לקבוע ממצאים בהסתמך על אמירותיו בע"פ בפניי. לא למיותר לציין כי היה ויוחלט על הגשת כתב אישום נ' אותם שוטרים במסגרת חקירת מח"ש ניתן יהיה לראות בכך כנסיבה חדשה.
למעלה מן הצורך אציין, כי אכן למשיב פציעות, כפי שעולה מהתמונות שהוצגו בפניו ושצולמו באמצעות מכשיר הסמארטפון של בא כוחו בהליך מעצר הימים. יחד עם זאת, בחומר החקירה ישנו יותר מהסבר לפציעתו של המשיב ולמצער לחלקן. המתלונן מציין כי חלק מהזכוכיות היו מוכתמות בדם, וכי בעת שפגש במשיב הבחין כי היה לזה סימן חתך טרי באחת מידיו. בדומה ר' עדותו של יוסי אסולין המציין כי למשיב היו חתכים ביד וברגל.
עוד אציין, כי גם ללא הודעת המשיב, יש די ראיות נסיבתיות לכאורה להוכחת המיוחס לו. זאת, בהתבסס על דברי המתלונן יחד עם עדותו של יוסי אסולין אשר מציינים את הגעת המשיב בשעת בוקר מוקדמת מיד לאחר ההתפרצות, את "ההתעניינות" בדבר מצלמות אבטחה, ההצעה להשיב הרכוש לרבות אופן הוצאתו ממקום המסתור ליד השיחים (ומשכך קיום חזקה תכופה) וזאת בהצטרך לחתכים על גופו.
משקבעתי קיומן של ראיות לכאורה, הרי שקמה עילת מעצר ברורה בעניינו של המשיב, גם אם המעשה המיוחס לו אינו מקים, לכשעצמו, עילת מעצר סטטוטורית.
בהקשר לאמור אציין, כי יש ללמוד ראשית על אופיו של המשיב ועל עזות המצח הנלמדת ממעשיו הלכאוריים מכך שפרק זמן קצר לאחר שהתפרץ לבית העסק, זה מגיע למקום, מברר האם ישנן מצלמות אבטחה ומנהל מקח וממכר מול המתלונן בדבר התשלום שיהיה עליו לשלם, על מנת לקבל חזרה את הציוד שנגנב.
ודוק, עילת המעצר, כאמור, נלמדת בעיקר נוכח עברו הפלילי המכביד ביותר של המשיב אשר כולל 20 הרשעות קודמות במגוון עבירות רכוש, אלימות וסמים. עיון באותן הרשעות מלמד כי המשיב לא כמעט ולא פסק מפעילות פלילית החל מגיל נערות ועד לימנו אנו. לא אמנה את כל עברו הפלילי, אולם אציין בקצרה כי בשנת
2003 נגזרו על המשיב 25 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש. בשנת
2004 נגזרו על 24 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות רכוש. בנוסף המשיב הורשע באותה שנה בעבירות אלימות. בשנת
2009 נגזרו על המשיב 5 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות איומים ותקיפת בת זוג. בשנת
2010 הורשע בעבירות רכוש והוטל על מאסר מותנה. בשנת
2011 נגזרו המשיב 10 חודשי מאסר בפועל בגין עבירות של תקיפת בת זוג וזאת בנוסף ל - 20 חודשי מאסר בפועל שנגזרו עליו באותה שנה בגין עבירת רכוש והפרת הוראה חוקית.
בהקשר לאמור הרי עיון בגז"ד מיום 14.4.11 נשוא מ.פ 7128-11-10 מעלה כי את המעשים נשוא כתב האישום ביצע המשיב אגב הפרת תנאי מעצר הבית בו היה עליו לשהות (באותה כתובת שממוצעת כיום) וכי בנוסף הורשע בעוד שתי הפרות נוספות של תנאי שחרורו. אלא כאלה מעמידים בסימן שאלה גדול את מידת האמון שניתן לתת במשיב.