בפני בקשה למעצר עד תום ההליכים בהתאם לסעיף 21(א) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה- מעצרים) התשנ"ו- 1996 (להלן: "
חוק המעצרים").
כנגד הנאשם אכרם אבו ערב (להלן: "
המשיב"), הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)+ 29 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "
החוק"); ועבירה של החזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186 (א) לחוק.
על פי האמור בכתב האישום, ביום 19.4.11 החל משעות הצהריים המוקדמות, שהו ז. ח. (להלן: "
המתלונן 1") וע. ר. (להלן: "
המתלונן 2") בחורשת מיעאר הסמוכה לכפרים כאבול ושעב (להלן: "
המקום"), כשבסמוך אליהם ישבו המשיב ואחרים. בין המשיב לבין המתלונן 1 התגלע ויכוח והתפתח עימות, שבסיומו עזב המשיב את המקום. בהמשך, בסמוך לשעה 18.00 ובעקבות הויכוח בין המתלונן 1 לבין המשיב, הגיעו למקום המשיב יחד עם אחיו פריד אבו ערב (להלן: "
פריד"), סאאר שחאדה (להלן: "
סאאר") ואחרים (להלן: "
האחרים"). משהגיעו המשיב והאחרים למקום, התפתחה ביניהם לבין המתלוננים קטטה, שבמהלכה הם תקפו את המתלוננים בצוותא חדא ודקרו אותם, כל זאת בכוונה לגרום להם חבלה חמורה.
כתוצאה מהדקירות והתקיפה, נגרמו למתלונן 1 פצע דקירה במעבר חזה בטן ומספר דקירות בירכיים שבגינן נגרמה לו פקקת עורקים. למתלונן 2 נגרמו פצע דקירה במותן ימין וקרע בכליה הימנית, וכן דקירה בירך אחורי שמאלי עם שטף דם תת עורי מאסיבי.
בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. כאן המקום לציין כי הגשת כתב האישום כנגד המשיב, הינו המשך להגשת כתב אישום גם כנגד פריד אבו ערב וסאאר שחאדה, בגין עבירה של חבלה בכוונה מחמירה, ועבירה של החזקת סכין שלא כדין. בהחלטתי מיום 17.5.11 אשר ניתנה במסגרת מ"ת 13294-05-11, הוריתי על מעצרם של הנאשמים פריד וסאאר עד תום ההליכים נגדם, ושם פורטו עיקר הראיות לכאורה, המסוכנות העולה מהמעשים והיעדר אפשרות איונה באמצעות חלופת מעצר. משכך בהחלטתי זו אתמקד אך בעיקרי הדברים שעניינם במשיב.
המבקשת בטיעוניה, תיארה את הרקע לאירוע, את מעורבותו של המשיב באירוע, ואת בריחתו של המשיב, עד שנעצר ביום 25.5.11. לגישת המבקשת ישנן ראיות לכאורה לייחוס המעשים למשיב, כך היא מפנה: להודעתו של המתלונן 1 (ז.) מיום 28.4.11, שם הוא קושר המשיב לאירוע המקדים ומציין שהיו חילופי דחיפות ביניהם, כך גם קושר אותו לאירוע הקטטה הנוסף שאירע בשלב מאוחר יותר, בשעה 18:00; להודעתו של וליד חמוד שהצביע על מעורבות המשיב באירוע המקדים; הודעתו של עלי עותמאן, אשר ציין שהיו שניים עד שלושה אנשים עם סכינים, עת שהוא מצביע על המשיב כאחד המשתתפים בקטטה; להודעתו של המתלונן 2 (ע') מיום 1.6.11 שזיהה המשיב בהתאם למסדר זיהוי תמונות, כמי שהשתתף באירוע התקיפה וכמי שאחז עמו סכין מגואלת בדם. המבקשת הפנתה בנוסף להודעת המשיב, שעולה ממנה סתירות, כך בהודעתו הראשונה הוא הכחיש שהיה מעורב בקטטה אף בקטטה הראשונה, בהמשך הוא מסר כי אכן היה מעורב באירוע המקדים בו המתלונן תקף אותו אולם הוא לא היה מעורב כלל באירוע השני, עת שלגישת המבקשת הכחשותיו של המשיב, הסתירות בהודעותיו, ובריחתו על אף ידיעתו כי הוא דרוש לחקירה, מחזקות הראיות נגדו. מעבר לכך טענה המבקשת כי לא היה תיאום בין גרסאות העדים, כך המתלונן 1, מסר כי הוא לא ראה המשיב עם סכין, כך גם המתלונן 2 מסר כי הוא לא ראה המשיב דוקר המתלונן עם סכין, מכאן כי אילו העדים רצו להעליל על המשיב היו מוסרים כי הוא דקר את המתלונן. לגישת המבקשת, לנוכח המעשים המיוחסים למשיב, קיימת מסוכנות אינהרנטית שלא ניתן לאיינה בחלופת מעצר. לגישתה הימלטות המשיב מהדין מיום 19.4.11 עד ליום 25.5.11, עת הוא יודע כי הוא דרוש לחקירה, מלמדת כי אין לתת במשיב אמון. משכך לגישת המבקשת יש להורות על מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו. מעבר לאלו ציינה המבקשת כי המדינה בוחנת את מעורבותם של שאר החשודים באירוע, ובכללם מעורבות המתלונן 1, ובוחנת אפשרות הגשת כתב אישום נגדם.
ב"כ המשיב, התנגד לקיומן של ראיות לכאורה, וטען לקיומן של סתירות רבות בהודעות המתלוננים עד שלא ניתן ליישב בין הסתירות ולהסתמך על גרסתם. ב"כ המשיב ציין כי הסיבה לחיפוש אחר המשיב, היה כיוון שהם רצו לשמוע גרסתו לאירוע, כמתלונן לאירוע התקיפה הראשון ולא כחשוד במעשים. ב"כ המשיב הצביע על כך שהמתלונן 2 שינה מגרסתו הראשונה, ומסר כי גם המשיב היה מעורב באירוע הקטטה השני. המתלונן 2 מסר במסדר הזיהוי ביום 2.5.11 כי הוא יכול לזהות את הדוקר, הוא מוסר בנוסף כי הדוקר הינו גבוה, לובש שחור והיה לו מסור ביד ובחור נוסף שהיה שמן אם כי אין זכר למשיב. בעוד שהסבר המבקשת לשינוי הגרסה אינו מניח הדעת, שכן המבקשת הסבירה כי המתלונן 2 לא ידע להצביע על שם המשיב טרם המשיב נתפס, ורק לאחר שהמשיב נתפס והושגה תמונתו, ניתן היה לזהותו על ידי המתלונן 2. ואולם ב"כ המשיב ציין כי המשיב הותקף באמצעות בקבוק בירה באירוע התקיפה הראשון, מכאן כי המתלונן 2 והמתלונן 1, היו יכולים לזהות המשיב ולתת תיאור למשיב כמי שהותקף באירוע הראשון, וחזר והשתתף באירוע התקיפה השני. מעבר לכך, נטען כי גם בבקשה למעצר עד תום ההליכים, וגם בטיעוני המבקשת, אין הבהרה לשום פעולה אלימה שבוצעה על-ידי המשיב, וכי הראיות לכאורה מצביעות כי הנאשם פריד הוא שדקר, אך לא המשיב, וכן כי הראיות נגדו מלמדות אך ורק על הימצאותו במקום האירוע. הראיות לכאורה מצביעות גם על הימצאותם של אנשים אחרים באירוע, וכולם שוחררו מלבד המשיב שהוחלט להגיש נגדו כתב אישום.
כללו של דבר, לגישת ב"כ המשיב, מרשו היה קורבן לתקיפה הראשונה, וכן שבאירוע התקיפה השני הוא לא נקט בשום אלימות, כך לפי כלל הגרסאות המשיב לא החזיק סכין, זאת מלבד גרסתו של המתלונן 2, שיש לראות בה ככבושה ושאינה מתיישבת עם הגרסאות האחרות. על כן מתבקש שחרורו של המשיב, לחלופת מעצר בבית דודו בכפר כנא.
דיון ומסקנות
לאחר שעיינתי בראיות המונחות שבפניי, ותוך מתן דעתי לטענותיו של בא כוח המשיב, הגעתי לידי מסקנה כי קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את מעצר המשיב עד תום ההליכים נגדו.
אין ספק כי המתלוננים אכן נפצעו ערב אותו יום מדקירת סכין, וזאת בעקבות תקיפה לה היו נתונים, מהדו"ח הרפואי שתיעד פציעותיהם, ניתן ללמוד כי המתלוננים נדקרו באמצעות סכין, וכתוצאה מכך נגרמו להם פציעות חמורות, [וראו סיכום אשפוז של המתלונן 1 מסומן צט ; ראו סיכום אשפוז של המתלונן 2 מסומן פט].
בהחלטתי מיום 17.5.11 שניתנה במסגרת מ"ת 13294-05-11, הוריתי על מעצרם של פריד אבו ערב, אחיו של המשיב דנן וסאאר שחאדה חברו של המשיב, וזאת בחשד שתקפו בצוותא חדא עם אחרים, את המתלוננים, דקרו אותם, והסבו להם הנזקים המתוארים לעיל. בהחלטה פורט, כי קיימות ראיות לכאורה המלמדות כי פריד וסאאר, הם אלו שככל הנראה עשו שימוש בסכין, והסבו למתלוננים הנזק. עוד הובהר בהחלטה כי גם אילו סאאר לא עשה שימוש בסכין, הרי שנוכחותו באירוע התקיפה, לקיחת חלק בו אף ללא שימוש בסכין, כשמתלווה לו הלך רוח חזק בגרימת התוצאה, מלמד על מסוכנותו של סאאר המצדיקה את מעצרו. בהקשר זה, יובהר כי חומר הראיות לכאורה מלמד על הימצאותם של אחרים באירוע, וכמי שלקחו בו חלק, אם כי הם שוחררו מסיבות שונות, מהן ראיות לכאורה חלשות. כך גם יש לציין כי הגשת כתב האישום זה כנגד המשיב עוכבה מאחר והמשיב היה ככל הנראה בבריחה מהרשויות ולא הסגיר עצמו למשטרה על אף שלכאורה הוא ידע כי הוא דרוש למשטרה.
בעניינו נשאלת השאלה, האם יש ראיות לכאורה המלמדות כי המשיב לקח חלק בדקירות המתלוננים והאם מוצדק להורות על מעצרו עד תום ההליכים נגדו.
כלל הראיות לכאורה מלמדות כי המשיב הותקף על ידי המתלונן 1 במסגרת האירוע הראשון, כך גם מלמדות כי המשיב נכח באירוע התקיפה השני, והצביע לחבריו על המתלונן 1 כמי שתקף אותו, כך המתלונן 1 בהודעתו מיום 28.4.11, קושר המשיב לאירוע המקדים ומציין שהיו חילופי דחיפות ביניהם, כך גם קושר אותו לאירוע הקטטה השני, וכך הוא מסר:
"ש. אכרם (המשיב, ר.ש.)
היה במקום בזמן שתקפו אותך?
ת. כן הוא היה שם הוא אפילו אמר להם הנה זה הוא." [ש' 15- 16] על דברים אלה חזר המתלונן 1, במסגרת העימות שנערך בינו לבין המשיב [ראו עימות מיום 1.6.11].
ההודעה הקושרת את המשיב לאירוע, כמי שלקח חלק בדקירות, הינה הודעתו של המתלונן 2, ע' ר', אשר מסר כי המשיב אחז בידו סכין המגואלת בדם. המתלונן 2 מסר בהודעתו מיום 1.6.11, שזיהה המשיב בהתאם למסדר זיהוי תמונות, כמי שהשתתף באירוע התקיפה וכמי שאחז עמו סכין מגואלת בדם. וכך הוא מסר:
"ש. האם את ראית את אכרם בתאריך ה- 19.4.11?
ת. כן בטוח.